בדיון הציבורי על תקציב 2026, כמו בשנים קודמות, עדכונים כואבים מוצגים לציבור כצעדים הכרחיים של "התאמת המשק למציאות". אלא שמבחינת מרבית משקי הבית, הגזירות מהשנים האחרונות רחוקות מלהתאים למציאות שאיתה הם מתמודדים, ואף חוצות את הגבול של מה שהם מסוגלים להכיל מבחינה כלכלית.

מרכיבי החיים הבסיסיים בישראל התייקרו שוב ושוב בשנים האחרונות:

• 2023 – תעריף החשמל לצרכן עלה ב-8.2% בתחילת השנה.
• 2024 – הופסקה הפחתת הבלו, ומחירי הדלק קפצו בכ-28 אגורות לליטר.
• 2024 – תעריפי החשמל עודכנו פעם נוספת, ועלו ב-2.6%. מאז נמשכה המגמה, ובראשית 2025 נוספה עלייה נוספת של כ־3.5%, כך שבמצטבר החשמל התייקר בכ-30% תוך פחות משנתיים.
• 2024 – מחירי המים עלו ב-1.6%, לאחר התייקרות נוספת בתחילת השנה.
• 2025 – שתי גזירות כואבות במיוחד: הארנונה זינקה ב-5.29% בממוצע – השיעור הגבוה ביותר זה 17 שנה, והמע"מ עלה מ-17% ל-18%.

כל אחד מהעדכונים הללו הוצג כעניין טכני, אך הם מצטברים להתייקרות שיטתית, שמכבידה על כל משק בית בישראל.

המשק בסחרור, משפחות עובדות נפגעות

המשמעות הכוללת עמוקה בהרבה ממה שמוצג בחשבון החשמל או המים החודשי. התייקרות של הדלק מייקרת הובלה ושינוע, ולכן תורמת למחירו של כמעט כל מוצר. התייקרות החשמל מגדילה את עלויות הייצור והאחסון ברוב ענפי במשק, מתעשייה ועד קמעונאות. מחירי המים מתגלגלים ישירות למחירי הירקות, הפירות והמסעדות. יחד עם עליית הארנונה שמכבידה על כל עסק קטן וכל דייר, ועליית המע"מ שמייקרת כל פעולה צרכנית – התקבל מנגנון אינפלציוני שמזין את עצמו.

העלויות האלו, שנובעות ישירות מהחלטות המדינה, מכניסות את המשק לסחרור. הצריכה נחלשת ועסקים מתקשים לשרוד. מי שנמצא בקצה נאלץ לוותר על צרכים חיוניים, ומעמד הביניים מגלה שהרזרבות מתאיידות.

יותר משפחות עובדות פונות ל'פיתחון לב' בתקופה הנוכחית. זה לא תוצר של אבטלה או משבר קצר, אלא סימן לשחיקה מערכתית. אנשים עובדים ומתנהלים באחריות, אך רצף החלטות ממשלתיות דוחק אותם למצב שבו אינם יכולים לעמוד ביוקר המחיה. כשארגוני סיוע הופכים לרשת ביטחון קבועה, זה מעיד על כשל לאומי.

למדינה יש כסף

הממשלה עדיין יכולה לשנות כיוון, במיוחד כשלוקחים בחשבון את מה שקורה במקביל. השנה נגבה מחברות במשק סכום חריג של כ-100 מיליארד שקלים ממיסוי רווחים כלואים. רווחים שנצברו לאורך שנים בחברות ולא חולקו, וכעת חזרו לקופת המדינה במהלך חד-פעמי.

הסכום הזה נותן מרווח נשימה אדיר למדינה, שיכול היה לאפשר הקפאה של עדכוני תעריפים, או הפחתה זמנית במס הדלק. היה אפשר גם לתת סיוע ישיר למשפחות עובדות שהכנסתן אינה מדביקה את קצב העלייה בהוצאות הקשיחות, או לתקצב בצורה מספקת את הרשות למאבק בעוני. בפועל, הכסף "נבלע" בתקציב המדינה, והציבור נאלץ  להתמודד לבד עם ההתייקרויות.

אלי כהן הוא מנכ"ל ארגון 'פתחון לב'