בפסק דין תקדימי וחשוב, קבע הרכב של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות נשיא בית הדין יגאל פליטמן, כי על המוסד לביטוח לאומי להציע לנכים שיקום מקצועי שיאפשר להם למצות את כישוריהם המקצועיים, ולא רק להשתלב במקום עבודה. פסק הדין ניתן במסגרת ערעור של מהנדס אזרחי שעבד כמנהל פרויקטים גדולים בענף הבניין, ותנאי עבודתו הורעו עקב הפסקת עבודה בת מספר שנים בשל התמודדות עם פגיעה נפשית.
התובע חזר לעבודה במשרה חלקית במשרד מהנדסים, במשרה שלא תאמה את כישוריו ובשכר נמוך באופן משמעותי משכרו טרם ההתמודדות הנפשית. לפיכך תבע מהביטוח לאומי תכנית שיקום, הכוללת לימודי תואר שני בייזום וניהול עסקי בניין, שתאפשר לו להשתלב בענף בתחום הייזום ולא בעבודת שטח המלווה בעומס רב ולחצים שיש בהם משום סכנה לבריאותו הנפשית.
הביטוח הלאומי דחה את בקשתו, בטענה כי נמצא כשיר לעבודה, גם אם חלקית ובתנאים נחותים מאלו אשר היו לו טרם נכותו. על פי הביטוח הלאומי אין לבחון לצורך הגדרתה של עבודה כמתאימה את המידה בה היא מאפשרת את מיצוי כישורי הנכה או שיפור יכולת ההשתכרות שלו ממנה. על פי עמדת הביטוח הלאומי,שהתקבלה בבית דין אזורי לעבודה, הענקת שיקום מקצועי משמעה מתן אפשרות לנכה לעסוק בעבודה התואמת את כישוריו ויכולתו לאור שיעור הנכות, אך לא הכשרתו לעסוק ב"עבודה אופטימלית" ביחס לכישוריו.
בית הדין הארצי דחה את דרישתו של המהנדס לשוב להליך חוזר בפני פקידת שיקום, וזאת כיוון שבחר שלא לעמוד לבדיקת ועדה רפואית שתקבע לו שיעור נכות קבוע. עם זאת, בפסק הדין שכתבה השופטת נטע רות, ואושר על ידי יתר חברי ההרכב, נשללה גישתו של הביטוח הלאומי ביחס לתפיסת השיקום התעסוקתי ככזו התלויה באחוזי הנכות בלבד ולא בכישוריו של הנכה.
בפסק הדין, הדגישה השופטת רות כי בחברה הישראלית והעולמית, וכן בהליכי החקיקה השונים ובגישת הרשות המבצעת על שלל זרועותיה, חל שינוי ביחס לנושא המוגבלות ואנשים עם מוגבלות. לדבריה, עובר הדגש מ"מודל רפואי", הנותן משקל יתר לאחוזי הנכות הרפואית ולשאלת המסוגלות הרפואית, למודל אותו כינתה "מודל יחסי הגומלין", המושתת על ההבנה כי חוסר היכולת של האדם הנכה ליטול ולשמר תפקידים חברתיים ותעסוקתיים נובע, בחלקו, מעמדות שליליות של החברה, ממדיניות היוצרת בלמים להשתתפות חברתית פעילה ושוויונית בכל תחומי החיים , ובעיקר מחוסר יכולתה ורצונה של החברה להתאים עצמה לצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות.
"עיסוק הפוגע, באופן משמעותי ביכולתו של הנכה לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו (מבחינת סוג ותוכן העבודה, היקף העבודה, והשכר המשולם בגינה) בשים לב ליכולותיו הפיזיות, הקוגניטיביות או האינטלקטואליות ובנסיבות שבהן שיקום מקצועי מתאים עשוי לתרום באופן משמעותי לנטרול השלכות הנכות על מימוש זה – לא יוכל להיחשב כ'עבודה מתאימה' לעניין סעיף 203 לחוק [הביטוח הלאומי]" נכתב בפסק הדין, "בדומה לכך, עיסוק ב'עבודה קודמת' המביא לפגיעה משמעותית בפוטנציאל התעסוקתי של הנכה (בשים לב לתוכן העיסוק, להיקף העבודה ולשכר המשולם בגינה), בהשוואה למצב שלפני הנכות וזאת בשל השלכות המוגבלות ובנסיבות שבהן ניתן לנטרלן, באופן משמעותי, באמצעות שיקום מקצועי – לא יחשב כ 'מסוגלות לחזור לעבודה קודמת' לעניין סעיף 203 לחוק".
לפיכך, קבע השופטת רות, כי לפרש את המונח "עבודה מתאימה" בחוק, כ"זו המאפשרת, ככל הניתן, נטרול של השלכות המוגבלות, באופן העשוי להביא למימוש משמעותי של יכולותיו של הנכה", בהתאם למודל יחסי הגומלין".
