המוני בני אדם הביאו הערב (ראשון) חנוכיות והשתתפו בהדלקת נר שמיני ואחרון של חנוכה בכיכר החטופים. הקריאה שיצאה מהכיכר הייתה ברורה: "האור של חנוכה לא שלם, כל עוד רני לא בבית!"
טליק גואילי, אימו של רני, החלל החטוף האחרון שמוחזק בעזה, אמרה: "תודה לכולכם שהגעתם לכאן לחזק אותנו. אתם לא מבינים מה זה עושה לנו. זה נותן לנו כוח, מאפשר לנו לעבור את הימים הנוראים והקשים האלה.
"חמאס מטעה אותנו. חמאס מטעה את מדינת ישראל, חמאס מטעה גם את ארצות הברית. ואנחנו צריכים אתכם כדי להסביר לכולם, לכל העולם, דבר אחד ברור: אנחנו לא נוותר עד שרני חוזר הביתה. אסור לנו לעבור לסדר היום. אסור לנו לתת לאף אחד לבנות חיים ולהמשיך הלאה על חשבון רני.
"אנחנו עם אחד, ואנחנו חייבים את זה לעצמנו. אנחנו חייבים את זה לרני, שעשה הכול כדי להגן על כולנו. רני הוא הבן שלי אבל הוא גם הבן שלכם.
תודה רבה שאתם כאן. ואל תפסיקו!"
שלי שם טוב, אימו של שורד השבי עומר שם טוב, ששוחרר אחרי 505 ימים בשבי: כולם, כל מי שנמצא כאן. זה עדיין לא מובן מאליו עבורנו. באמת שלא.
בשבילנו אתם כוח. פשוט כוח שמחזיק אותנו.
"אני רוצה לספר לכם משהו.
בתשיעי באוקטובר פגשתי בפעם הראשונה משפחה של חטוף, חטוף שהיה עוד לפני השביעי באוקטובר. משפחת גולדין.
ישבנו, דיברנו, הכרנו. והדבר הראשון שנאמר לנו שם היה: “קודם כול ברוכים הבאים.”
בשבילי זה היה כמו חץ בלב.
"כי 'ברוכים הבאים' אומרים למישהו שאתה שמח לראות. ואז נפלה עליי ההבנה.
איפה היינו. איפה היינו כל השנים האלה. תשע וחצי שנים.
תשע וחצי שנים שמשפחת גולדין חיה בתוך המציאות הזאת. משפחות גולדין ושאול, מנגיסטו ואסייד.
"אבל מאז עברו שנתיים. והיום אנחנו כאן.
אחרי ש־254 חטופים חזרו הביתה.
"והיום נותר עוד חטוף אחד שעדיין צריך לשוב הביתה. וההבדל בין אותו יום, בתשיעי באוקטובר, לבין היום הוא שאנחנו כאן ביחד. ואנחנו נמשיך להיות כאן ביחד.
"לא נוותר, לא ניעלם, ולא נשתוק עד שנזכה, בעזרת השם, בקרוב, לראות את רן וילי שב הביתה, לקרקע של ארץ ישראל".
אילת סמרנו, אימו של יונתן סמרנו ז"ל, אמרה כי "לכל אחד יש משפחה שמחכה לו והכאב הוא לא פחות גדול. ואנחנו חייבים לעשות הכול, אבל הכול, כדי שרני יחזור הביתה למשפחה שמחכה לו כמו שכולנו חיכינו.
"ואני מבקשת מכל אחת ואחד מכם. ושלי אולי הזכירה את ה-9 באוקטובר, אבל אני אזכיר לכם את השבת הראשונה, כשעזבנו את הכיכר והגענו לאולפני הטלוויזיה. ואמרתי אז לכל אחת ואחד מכם:
"לדפוק על הדלת. לחברים. לשכנים. להתקשר לחברים מהעבודה ולהגיע לכאן, לכיכר.
לעמוד על הרגליים ולהיות איתנו. אז אולי זו האות האחרונה ואולי כבר לא יהיו עוד אותות.
אבל הכיכר הזו תהיה כאן עד שרני יחזור.
"וכל אחת ואחד מכם, גם מי שהגיעו מעיר כמו פריז, יזכרו וידאגו שכמה שיותר אנשים ימשיכו להגיע לכאן, ימשיכו להיות כאן וימשיכו לחבק את המשפחה של רני.
כי אסור לנו להשאיר אותו לבד. אסור לנו לשכוח.
"ואנחנו חייבים להזכיר, שוב ושוב, שיש עדיין חטוף אחד בעזה שחייב לחזור הביתה למשפחה שלו".
לי סיגל, אחיו של שורד השבי קית' סיגל: "יש לי צמרמורת שעוברת לי לאורך עמוד השדרה, למעלה ולמטה. רני חייב לחזור הביתה. בלי שרני יהיה בבית לקבורה ראויה, זה כאילו שאחי, קית’, עדיין לא בבית.
"זה עד כדי כך עמוק וזו תחושה כל כך חזקה. אנחנו אומרים עם ישראל חי.
עם ישראל חי, כשישראל חי, כשרני חוזר הביתה לקבורה ראויה.
כל מי שנמצא כאן, המשפחה מודה לכם. אני מודה לכם. כולנו מודים לכם.
אבל אנחנו לא סיימנו. אנחנו לא סיימנו, ואני אחזור על זה מאה פעמים אם אצטרך לחזור על זה מאה פעמים: אנחנו לא סיימנו עד שרני גואילי יהיה בבית לקבורה ראויה. מגיע למשפחה שלו".
