"עד היום לא הכניסו את אובר, כי זה לא מתאים לחברה שלנו, לאחריות", מספר יהודה בר-אור, בן 70, יו"ר איגוד נהגי המוניות בשני העשורים האחרונים. "זה לפחד מי ייקח אותך, זה להסתכן בתאונות".
בר-אור מותח ביקורת גם על תנאי הפרישה שמציע משרד התחבורה לנהגים. "בסופו של דבר אנחנו מדברים על אנשים מבוגרים. אז באים ואומרים, גם נחסל את המקצוע, וגם נביא פיצוי שלא מאפשר להתקיים? יש אנשים שזה העתיד שלהם, שבנו על זה".
בשבוע שעבר הודה משרד התחבורה כי החל בתהליכים לנסות להכניס את חברת 'אובר' לארץ, מהלך שבמרבית המדינות החליף במידה רבה את ענף המוניות. ההודעה מגיעה כמעט עשור לאחר הפעם הקודמת שבה ניסתה אובר להיכנס לארץ, ונפסלה בשל תקנה 84א בפקודת התעבורה, שאוסרת על אדם ללא רישיון מדינתי להסיע אנשים בתשלום. התקנה נוסחה במטרה להגן על בטיחות הצרכן. כדי להסיע בני אדם בישראל יש צורך בקורס של לפחות שלושה חודשים, אם במקרה של נהגי אוטובוס ואם במקרה של נהגי מוניות. אלא שכעת, במשרד התחבורה שוקלים לשנות את הכללים, ולאפשר את המודל העסקי של אובר באופן שיאפשר לענקית התחבורה להיכנס לישראל.
"מי יסיע את הבת שלי?"
"זה יחסל את הענף. בן אדם שיש עליו פיקוח, ועמלות, וביטוח, איך הוא יתחרה בילד עם אוטו?" שואל בר-אור. "זה גם מסוכן. בסופו של דבר, זה להגיד שאני לא יודע מי מסיע אותי, אני לא יודע אם הוא איש מסוכן, או חייל עייף שחזר מהצבא. זה להוריד את הפיקוח".
המודל העסקי של אובר דומה במהותו לזה של אפליקציית גט טקסי: האפליקציה מוצאת לנהג ולצרכן נסיעות, וגוזרת עמלה על החיבור. אלא שבשונה מגט טקסי, שבה יכולים לעבוד רק נהגי מוניות מורשים ומפוקחים של המדינה, אובר שואפת לאפשר לכל נהג שהשלים תהליך הרשמה קצר לקחת נסיעות, ובכך להגדיל מאוד את מספר הנהגים הזמינים. החיסכון העיקרי שלה הוא מחיר הפיקוח.
בר-אור מזהיר כי מדובר בסכנה ביטחונית ותחבורתית. מהבחינה הביטחונית, במתווה שפרסמו במשרד התחבורה נאמר כי ידרשו, בשונה מחו"ל, תעודת יושר מהמשטרה כדי להירשם כנהג. אלא שבר-אור סקפטי. "ואם האבא בסדר גמור, אבל הבן שלו לא, והוא לוקח את הרכב? ואם הוא נהג מסוכן אבל לא נתפס?"
בר-אור אינו לבד בדאגתו. מעבר להיבט הפרקטי של מניעת פיגועים, יש גם מי שמצביעים על בעיה חמורה של אמון. אפילו בעת של מתיחות גבוהה ביחסי יהודים-ערבים, נראה שהיהודי הממוצע בישראל מורגל לפגוש ביום-יום עובדים ערבים, במוניות ובבתי החולים, ולתת בהם אמון בסיסי, ולהפך. לא בטוח שהאמון הזה נשמר כשמדובר בלעלות לרכב של אזרח מין השורה, אפילו אם הוא מחזיק ככל הנראה בתעודת יושר.
בעיה נוספת היא בעיית הבטיחות. נהגי המוניות בישראל עוברים הכשרה ונמצאים בפיקוח, כולל רגולציה על דגמי המוניות, גיל הרכב, טסטים, הכשרת הנהג, ביטוח חובה ועוד. במשרד התחבורה מקווים כי בדיקה בסיסית והרתעה ענישתית תספיק כדי להגן על הצרכנים ולדאוג שנהגי האובר לא ינהגו בכלי רכב מוזנחים או באופן מסוכן. אבל גם בעניין זה בר-אור סקפטי. "איך יפקחו? מי יפקחו? היום יש שמונה-עשרה פקחים, מנסים לפקח על 25 אלף נהגים ולא מצליחים. הם יצליחו לפקח על 250 אלף?
"זו שאלה של כל אחד, מי מסיע את הבת שלי? מי מסיע את הילדים שלי? מי מסיע את האישה שלי? למה שתרצה להיות במצב שאתה מפחד לסמוך? זה לא בטבע של החברה שלנו. בכל מקום שאובר נכנסה, היו משפטים, הטרדות, פחד, ובסוף גם מונופול".
"אנשים שילמו 280 אלף על מספר, רוצים לתת להם 'פיצוי' 200"
בר-אור מדבר בטון כואב ודואג על המקצוע, אבל הקול שלו נשבר כשהוא מגיע לדבר על הצעת המדינה. "אנשים שמו את כל החיים שלהם, כסף וזמן, על לבנות מקצוע. הם חשבו שהם יזדקנו איתו. בסוף אומרים לך שתקבל 'פיצוי' של 200 אלף שקלים. אנשים שילמו 280 אלף על מספר, על מקצוע, יתנו להם פיצוי של 200 אלף? אין לנו מקצוע אחר. אני חשבתי שזו תהיה הפנסיה שלי. אני לא היחיד".
כחלק מהמתווה המוצע של משרד התחבורה, הוצע כי כל נהג מונית שירצה לעזוב את המקצוע בעקבות כניסת אובר יוכל למכור בחזרה את המספר שלו ב'פיצוי' של 200 אלף שקלים. נהג שירצה להישאר בתחום ולהתחרות בשוק החדש בנהגים שלא השקיעו 280 אלף שקלים במספר, יוכל לזכות למענק עידוד של 50 אלף שקלים. "זה פיצוי זה? הוא שם 280 אלף. וגם מעטים הנהגים שאני מכיר שמרגישים שהם יצליחו להישאר, הם מרגישים שאין להם סיכוי. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אנחנו ניאבק בכל דרך שצריך".
בר-אור רואה בפיצוי המוצע לנהגים פגיעה בכבודם כעובדים. "כישראלי אני חושב שאובר זה רע, זה לא מתאים לחברה שלנו, זה מפרק. אבל אם כבר רוצים בציבור אובר, אז איך אפשר להתייחס אלינו ככה? גם לוקחים את המקצוע שלנו, שאנשים בנו עליו לפנסיה, וגם זורקים אותנו עם פחות ממה שנכנסנו אליו?"
"זה לא חייב להיות ככה"
לדעתו אפשר לפעול גם אחרת. "למה לסכן את הנהגים והנוסעים, בשביל לחסוך כמה שקלים? הרי בהמשך המחירים יעלו, יהיה מונופול". דבריו של בר-אור מבוססים על מקרים ממשיים. אף שבמרבית המקומות שאובר נכנסה בהם לשוק ירדו מאוד מחירי המוניות, במרבית המדינות המחירים חזרו לעלות עם הזמן, ואף עברו את מחיריהם לפני כניסת אובר. זאת בדומה לכוחן של אפליקציות רבות, כמו וולט וגט טקסי, שהופכות ל"ברירת מחדל", או אפילו שם נרדף לשירות שהן מציעות.
"אין כיום מחסור של מוניות בישראל. להפך, יש יותר מוניות לנפש מבעולם המערבי. אז רוצים להוריד קצת את המחיר? הרי בישראל יש פיקוח על המחיר, חייבים להפעיל מונה ועוד. אז רוצים להוריד את הפיקוח, שיעשקו את האנשים? אילו הקלו על הנהג, נתנו פחות מיסים על הרכב, פחות ביטוח, פחות עמלות, יכלו גם להוריד עוד יותר את התעריף".
