בזמן שאירופה מתכננת את המהפכה הצבאית הבאה, ישראל חווה אותה בזמן אמת. "צונאמי של טכנולוגיות חדשות" עומד לשטוף את צבאות בריטניה ואירופה, כך כותב רון רייס, מומחה לשוק הביטחוני הבינלאומי במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן, במאמר שפרסם החודש באתר המרכז. בישראל, הטכנולוגיות הרבות הללו כבר בשימוש במלחמת חרבות ברזל.

באירופה מתאמצים לבצע בן לילה פנייה של 180 מעלות בתפישת הביטחון והתקצוב הביטחוני בצל המלחמה באוקראינה. אולף האסלר, יועץ בכיר ליוזמות החדשות בנאט"ו מטעם משרד הביטחון הגרמני, תיאר את פלישת רוסיה לאוקראינה במילה דרמטית שבה השתמש גם הקנצלר לשעבר שולץ – "Zeitenwende", המתארת נקודת מפנה שהופכת פרדיגמטית את כל ההנחות. אחרי דור של מדיניות שהנחת היסוד שלה הייתה שלום ביבשת, מאז פברואר 2022 הוגדלו תקציבי הביטחון ברחבי כל אירופה, והמלחמה באוקראינה בישרה על שדה קרב עתידי, שבו יכריעו טכנולוגיות הבינה המלאכותית והאוטונומיה.

אבל בישראל, הדברים שאירופה נערכת אליהם הם כבר מציאות. ירון שריג, ראש מנהלת AI ואוטונומיה במפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון, טבע מונח דרמטי משלו – "מלחמת הרובוטים הראשונה" – לא כחזון עתידי, אלא כתיאור מדויק של מלחמת חרבות ברזל. לפי שריג, שדיבר החודש בכנס דיפנס-טק, מדובר ב"עשרות אלפי כלים, מלהקות רחפנים ועד רובוטיקה קרקעית מתמרנת בתפוצה רחבה". שריג הדגיש שהפעלה מבצעית של טכנולוגיות בינה מלאכותית היא כבר לא רק סיפור של יחידות מיוחדות המתמחות באמצעים מתקדמים, אלא מכלול מערכתי מקיף.

שריג סיפר שבמהלך 'חרבות ברזל' התפתח מה שהוא מכנה "מעבר מיכולות בוטיק לפתרון המוני". לדוגמה, החיסול הדרמטי ביותר בעזה, של מנהיג החמאס ברצועה יחיא סינוואר, התבצע על ידי לוחם בקורס מ"כים שכיוון רחפן אל תוך מבנה – סביבה שהייתה מאתגרת חייל אנוש גם מיחידה עילית.

גם מבחינת הבינה המלאכותית, בחרבות ברזל התרבו הדוגמאות לעתיד המבצעי שכבר כאן. בצה"ל אישור כי השתמשו ביישומי בינה מלאכותית לזיהוי חללים, לאיסוף מודיעין טקטי כדי לצמצם סיכון ללוחמים, ולתמלול כמויות אדירות של מידע מרשתות קשר. באגף התקשוב וההגנה בסייבר בצה"ל מפתחים מערכת בינה מלאכותית שמטרתה היא לאפשר לתצפיתניות בבסיסים ברחבי הארץ להתמודד עם שפע עצום של נתונים הנשאבים מאלפי מצלמות, סנסורים, רחפנים וכדומה, כמויות מידע עצומות שבן אנוש אינו יכול לסרוק ולעבד בזמן אמת.

יישום הבינה המלאכותית המפורסם ביותר של צה"ל הוא כנראה מערכת 'הבשורה', המייצרת מטרות תקיפה במהירות באמצעות עיבוד בינה מלאכותית של חומר גלם מודיעיני. זהו כלי שמאיץ דרמטית את תהליך קביעת המטרות, ולכן מאפשר גם תגובה מדויקת יותר למודיעין בעודו 'טרי' לצד הגברת הקצב והאינטנסיביות של התקיפה. השימוש של צה"ל בבינה מלאכותית ככלי יעיל לסגירת מעגל התקיפה עורר מחלוקת במערב, ואף זכה גינויים. אולם בדוח של רייס עולה כי אותו שימוש בדיוק "יעמוד ‫במרכז ‫שדה ‫הקרב ‫הבריטי ‫בשנים ‫הקרובות", עם ‫רשת ‫דיגיטלית ‫מבוססת בינה מלאכותית בשם "Digital Targeting Web", בעלות פיתוח של כמיליארד ליש"ט.

באירופים רוצים מהפכה, אבל חסרים ניסיון מעשי בשדה הקרב

באירופה כבר לא מבקשים אימוץ הדרגתי של הטכנולוגיות החדשות, אלא מהפכה של ממש: מעבר מקיף למערכות לחימה שליבתן היא הבינה המלאכותית והאוטונומיה, שצפוי לשנות מהותית את היחסים בין כלי ההגנה לבני האנוש שמפעילים אותם. רייס ביסס את הדו"ח על כנס הטכנולוגיה הצבאית של מכון השירותים הממלכתיים הבריטי (RUSI), שנערך בלונדון באוקטובר. שם עלה למשל כי במסמך האסטרטגי הבריטי (SDR) הוצב יעד לפיו עד 2035 יהיו 40% מהפלטפורמות המבצעיות בלתי מאוישות לגמרי, 40% ‫לא‬ ‫מאוישות‬ בנקודת התקיפה, ורק 20% יישארו מאוישות באופן מלא. את המחויבות להשקעה לטווח ארוך ניתן לראות גם דרך קרן החדשנות של נאט"ו, שהוקמה ב-2022, במטרה להשקיע מיליארד אירו בנושא במשך 15 שנים.

מדרגות יעדי האוטונומיה שמגדיר המסמך הבריטי ממחישות את מהותה של האוטונומיה הצבאית לא כקפיצה בינארית מקרבות בין חיילים אנושיים לעימות 'טהור' בין מכונות, אלא כמעין ספקטרום של שילובים שונים בין כלי אוטומציה לכוחות האנושיים המפעילים אותם. ספקטרום זה מוכר גם במקומות העבודה האזרחיים, שבהם יש מיעוט של תפקידים שהתפתחויות טכנולוגיות מחליפות אותם לגמרי, ובינתיים ברוב מקומות העבודה ישנם תהליכים ומשימות שבהם כלים מכניים וממוחשבים יכולים להאיץ ולשפר תוצאות, אם העובדים האנושיים יודעים להפעיל אותם בצורה מתאימה.

כדוגמה אזרחית לאותו ספקטרום אפשר להתבונן על השינויים שעבר מקצוע האדריכלות בעשורים האחרונים: האדריכל הפך ממי שמשרטט תוכניות ידנית למי שעובד עם תוכנת שרטוט, וצפוי להתפתח למי שמפעיל בינה מלאכותית יוצרת יחד עם תוכנת שרטוט. בחזון המבצעי המשתקף ביעדי האוטונומיה הבריטיים ניכר כי עוד יהיו חיילים אנושיים, אלא ששכבות הרובוטים והרחפנים ירחיקו את רובם מזירת התקיפה.

רייס מדגיש שגם באירופה הבינה המלאכותית אינה נתפסת עוד ככלי מסייע, אלא כרכיב ליבה בבניין הכוח העתידי. לפי המאמר שלו, השימושים הצפויים שלה באירופה מזכירים את אלה שב'חרבות ברזל' כבר נכנסו לפעולה – כגון סינון מידע, זיהוי אנומליות, קביעת סדרי עדיפויות במצב של ריבוי איומים, וסיווג וסגירת מטרות באופן מהיר.

למרות קריאות למהפכה טכנולוגית בצבאות אירופה, בכנס RUSI התייחסו בדאגה לחסמים ארגוניים וביורוקרטיים המעכבים את המעבר מחזון טכנולוגי למערכת מבצעית. רייס אומר שהפער בין יכולת הפיתוח לבין יכולת היישום מכונה באירופה "עמק המוות", וש"החסם המרכזי אינו טכנולוגי אלא ארגוני". האסלר מנאט"ו הדהד את אותו חשש כי באירופה צריך "ערוצים ישירים בין צבאות בנות הברית לבין סטארט-אפים דו-שימושיים" – כלומר, חברות שהמוצר שלהן שימושי לצבא וגם למגזר האזרחי – על מנת "לקצר את המסלול מרעיון לפעולה".

שני פערים כלליים מאתגרים את השאיפות הדחופות של אירופה להסתגל לשדה הקרב הטכנולוגי. האחד הוא הפער המובנה שקיים בין הממסד הביטחוני לבין מרכזי החדשנות. כבר עשורים שמקבלי ההחלטות הצבאיים באירופה מתבצרים בעיקר בוועדות ביטחון המקיימות יחסי רכש ארוכי שנים עם חברות ביטחוניות ותיקות. אם מופיעה בשוק טכנולוגיה חדשה שלא פותחה על ידי הספקים הקבועים, מקבלי ההחלטות לא יראו אותה בתפריט שלהם.

הפער הנוסף, ואולי המכריע, נובע מחוסר ניסיון כמעט מוחלט של מערכות הביטחון האירופיות באותו שדה קרב חדש שאליו הן מנסות להיערך. רייס הבחין שבכנס בלונדון התייחסו באופן כמעט בלעדי לדיווחים מאוקראינה כמקור על המצב בשטח. לדעתו, המבט המוגבל הזה יוצר "‫פער ‫אמיתי ‫בהבנת ‫מלוא ‫האתגר ‫העתידי". כך, למשל, באירופה לא מתייחסים ולכן גם לא מתכוננים ללוחמת טילים מדויקים; להגנה רב-שכבתית; לכטב"מי יירוט; לרב-זירתיות; ולאויבים היברידיים המשלבים מאפיינים של צבא סדיר וארגוני גרילה וטרור. בתמצית – מה שחסר בדימוי האירופי לשדה הקרב העתידי זה כל מה שכבר קיים בשדה הקרב בישראל כאן ועכשיו.

היתרון הישראלי: חדשנות והעסקת מילואימניקים בפיתוח טכנולוגי

בזמן שאירופה מדשדשת, ישראל מתייצבת בחזית החדשנות הצבאית בעולם – גם ביישום המבצעי, וגם בפיתוח המקומי, שמונע משיתוף פעולה בהיקף אדיר בין צה"ל לתעשייה האזרחית. "היום, אנחנו 'דיפנס-טק ניישן'", הכריז מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במיל' אמיר ברעם, בכנס דיפנס-טק. ברעם הציג נתונים על השילוב המערכתי של סטארט-אפים בפעולת צה"ל: המוצרים של 130 חברות שולבו בפעילות המבצעית במהלך 'חרבות ברזל', ומעל 300 חברות עובדות כעת עם מפא"ת. המשמעות היא שבמדינה אחת – ישראל – מספר חברות הסטראט-אפ העובדות עם מערכת הביטחון הוא כפול ממספר החברות שעובדות עם מדינות נאט"ו: מאיץ החדשנות הביטחונית של נאט"ו, DIANA, הודיע החודש שב-2026 ישתתפו בו 150 חברות ב-24 מדינות.

בשיח מהתקופה האחרונה על השינויים המסחררים בטכנולוגיות הקרב, חוזרת התובנה שהיתרון הבולט של ישראל הוא שילוב "אקוסיסטמי" בין הממסד הביטחוני לבין החדשנות האזרחית. בניגוד לחששות מ"עמק המוות" של החדשנות שעלו בכנס RUSI בלונדון, ב'חרבות ברזל' החדשנות הכניסה את עצמה למבצעים. במהלך המלחמה צמחו בשטח יוזמות אזרחיות כמו 'כנפי הברזל', מעין 'כיתת כוננות אווירית' המאגדת רחפנים אזרחיים ומכניסה אותם למשימות ביטחון, סיור אווירי וסיוע מודיעיני לכוחות בשטח. יוזמות כאלה לא חיכו להנחיות ממערכת הביטחון: אזרחים בעלי כלים חדשניים מיהרו לגייס אותם לטובת המערכה. האסלר הגרמני אמר שלישראל יש יתרון מכריע ב"רוח החברתית" הזו.

לצד זאת, האסלר הצביע על יתרון מובנה שבולט לו מהפרספקטיבה האירופית, והוא שחברות פיתוח טכנולוגיות בישראל מעסיקות בצוותיהן שיעור גבוה של מילואימניקים פעילים, ולכן ביחידות השונות בצה"ל יש פרישה רחבה של בעלי ובעלות בקיאות בהתפתחויות הטכנולוגיות במגזר האזרחי. בשונה מאירופה, שבה מערכת הביטחון וחברות ההייטק אינן שלובות זו בזו כמו בישראל, האסלר רואה את השילוב הייחודי הזה כמפתח לחיזוק החוסן הישראלי.

במערכת הביטחון הישראלית בחרו להפוך את הסינרגיה שצמחה מלמטה לאסטרטגיה מפורשת, והקימו בתחילת השנה את מנהלת AI ואוטונומיה במפא"ת, שמחברת מומחים מצה"ל ומהאקדמיה עם חברות סטארט אפ. מי שהוביל את הקמתה הוא אייל זמיר – אז מנכ"ל משרד הביטחון, וכיום הרמטכ"ל, שכינה אותה בהקמתה "אירוע היסטורי".

כאשר ברחבי אירופה מגדילים תקציבים ביטחוניים בהיערכות לקרב בין רובוטים ומערכות בינה מלאכותית, בישראל כבר בונים על ניסיון מבצעי טרי גם במוסדות הביטחון וגם בתעשייה האזרחית. לדברי שריג, "אנחנו רק בתחילתה של המהפכה".