אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה לשנת תשע"ז נפתחו אתמול (ראשון) בעצרת הממלכתית ביד ושם בירושלים. השנה נערך הטקס בסימן "לחלץ תווי פניהם – סיפורו של היחיד בשואה". בעצרת נשאו דברים נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ואסתר מירון, ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ ומחנה העבודה מאטהאוזן.
כבכל שנה הושאו בטקס משואות על ידי שישה ניצולי שואה, לזכר שישה מיליון היהודים שנרצחו בשואה: אלקה אברמוביץ, משה העליון, משה יעקובוביץ, משה פורת, מקס פריבלר וז'אנין סבן בוהנה. הרב דוד לאו הקריא פסוקי תהילים, והרב הראשי הספרדי הראשון לציון, הרב יצחק יוסף אמר "קדיש".
הנשיא ריבלין סקר בנאומו שתי גישות באופן שבו החברה הישראלית זוכרת את השואה ולומדת את לקחיה. האחת היא זאת העוסקת רק בהיבטים ובלקחים האוניברסליים של השואה. והשנייה, היא זאת שבה השואה משמשת כמשקפיים שדרכם רואים בני העם היהודי את העולם.
הנשיא הרחיב באשר לבעייתיות הטמונה בכל אחת מהגישות ואמר כי הגישה הראשונה – האוניברסלית, מכחישה את הייחודיות של השואה כאירוע היסטורי שאינו דומה לשום אירוע ושאירע לנו בני העם היהודי. ״לפי גישה זו, השואה היא מקרה פרטי של רצח עם, של גזענות, כאשר מקרים כאלה קרו ואולי יקרו בהיסטוריה האנושית. היא מתכחשת לאנטישמיות כמחלה ממארת, בת אלפי שנים. היא מתכחשת לזכותו ולחובתו של העם היהודי להיסטוריה משלו ולמדינה משלו.״
הנשיא הבהיר את הסכנה הטמונה בגישה האוניברסלית כלפי לימוד השואה ואמר: ״גישה אוניברסלית לבדה, אינה רק טעות היסטורית, אלא גם סכנה חינוכית בגלל המסר שהיא מעבירה לדורות הבאים. לימוד השואה כרוך בעיסוק בשאלות יסוד הנוגעות לעומק הזהות היהודית. איננו יכולים להסתפק במקום הפשטני של התנגדות לג'נוסייד באשר הוא. מובן מאליו שלשואה יש לקחים אוניברסליים, אבל ההתכחשות לייחודיות של שואת העם היהודי, היא טעות היסטורית, לאומית וחינוכית.״
מנגד, סקר הנשיא את הבעייתיות האמונה בגישה השנייה, היא זאת שבה השואה הפכה למשקפיים שדרכם רואים בני העם היהודי את העולם. בהדגימו את התפיסה, סיפר הנשיא על ויכוח שהיה לו בנושא עם ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז״ל: ״ערב כניסתו של צה"ל ללבנון ביוני 82' בגין אמר ואני מצטט: 'האלטרנטיבה לאי כניסת צה"ל ללבנון, היא טרבלינקה ואנחנו החלטנו שלא תהיה עוד טרבלינקה', כך אמר. על פי גישה זאת, זכות קיומה של מדינת ישראל היא מניעת השואה הבאה. גם גישה זאת בטעות יסודה, והיא מסוכנת לנו כאומה וכעם, ולא פחות מכך מסוכנת לזיכרון השואה.״
הנשיא דיבר על איומים קיומיים המוטלים על מדינת ישראל אך הדגיש כי אין לראות בהם חזות הכל: ״ללא ספק, היו צמתים היסטוריים מאז השואה שבהם חשנו את אימת 'חורבן הבית השלישי' ובוודאי שמדינת ישראל יכולה להימצא תחת איום קיומי. אבל יש לנו מדינה, יש לנו צבא.״
לדברי הנשיא, הגישה הגורסת כי יש לבחון את העולם דרך החשש משואה נוספת מסוכנת פנימה וגם כלפי חוץ. ״פנימה, היא מטשטשת את הקיום היהודי העשיר שלפני השואה. ואולם, העם היהודי לא נולד באושוויץ. לא הפחד החזיק אותנו במשך אלפים שנות גלות, אלא הקניין הרוחני, היצירה המשותפת. כלפי חוץ, גישה זאת תקשה על יכולתנו לפתח יחסים עם אומות העולם ועם מבקרינו מתוך מקום בטוח ונכון לשיח,״ הבהיר הנשיא והוסיף: ״השואה צרובה לעד בבשרנו. לכולנו יש מספר על היד ועם זאת השואה אינה המשקפיים שדרכם אנחנו רוצים לבחון את עברנו ואת עתידינו.״
הנשיא סיכם ואמר כי בעיניו, זכרון השואה ולקחיה עומדים על שלוש רגליים: ״לעולם נגן על עצמנו בעצמנו. שותפות הגורל היהודית. חביב אדם שנברא בצלם.״ ראשית – לעולם נגן על עצמנו בעצמנו. מדינת ישראל איננה פיצוי על השואה, אבל השואה מורה לנו לקחת את גורלנו בידינו. לעם היהודי הזכות והחובה לכוח מגן, לעצמאות לאומית, לריבונות, כאן במולדתנו ההיסטורית.
"שנית – שותפות גורל יהודית. לכולנו, בני העם היהודי, היסטוריה ועתיד משותפים. עלינו לזכור את אחינו בתפוצות ואת מחויבותנו לשלומם ולטובתם. במיוחד השנה, תובעת מאתנו האנטישמיות לגלות משנה נאמנות לאחינו בתפוצות. הם מבקשים מאתנו בלשון מפורשת שנעמוד לצדם גם בעת הזאת.
שלישית – חביב אדם שנברא בצלם. זוהי האמת היהודית, האנושית, היסודית ביותר. חביב אדם, כל אדם, שנברא בצלם אלוהים: זוהי חובה קדושה שהעם היהודי איננו יכול ואיננו רוצה להימלט ממנה. בכל זמן, בכל מצב. כך גם איננו יכולים להחריש נוכח זוועות הנעשות במקומות רחוקים ובוודאי מעבר לגדר. השמירה על צלם האנוש, זאת הגבורה האדירה שהנחילו לנו קרבנות השואה, ואתם שורדיה, במעשים שנעשו למען הזולת, בקור, ברעב, בקרונות, בכבשנים ובגטאות.״
הנשיא סיים את דבריו בציטוט דבריו של פפיצ'ק, ניצול שואה ששרד כילד את ניסוייו האכזריים של ד"ר יוזף מנגלה באושוויץ, ונפטר בחודש שעבר. את עדויותיו היה נוהג לסיים במילים: "עליתי ארצה ומפה אני לא הולך לאיבוד לעולם".
רה"מ נתניהו: "החלפנו את החולשה בעוצמה"
ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס בנאומו בעצרת לאדישות המעצמות בעולם לנוכח השואה, ולצורך של העם היהודי להיות מסוגל להגן על עצמו. נתניהו התייחס למחקר שפורסם בשבוע שעבר, לפיו בעלות הברית ידעו על השמדת היהודים כבר ב-1942, ולא ב-1944 כפי שהיה מקובל לחשוב. "לוּ המעצמות ב-1942 פעלו אז נגד מחנות ההשמדה – וכל מה שנדרש הייתה הפצצה חוזרת של המחנות, היה בכוחן להציל ארבעה מיליון יהודים, ומיליוני בני-אדם נוספים. המעצמות ידעו – ולא פעלו. בשעה שמעשי זוועה מחרידים בוצעו נגד היהודים, בשעה שאחינו ואחיותינו נשלחו לַמִשְֹרָפוֹת, בשעה שאחותה של אסתר מירון, נציגת הניצולים שתדבר כאן הערב, נתלשה מידיה על ידי מֵנְגֶלֶה באושוויץ – המעצמות ידעו, ולא פעלו.", אמר רה"מ נתניהו.
"מה שחולל את האסון הייחודי והבלתי-נתפס של עמנו, הוא שילוב של שלושה גורמים: השנאה התהומית ליהודים, האדישות של העולם מול הזוועות, והחולשה של עמנו, החולשה הנוראה בגלות. האם השנאה נעלמה? לא, היא לא נעלמה. ואם לשפוט על פי ההיסטוריה בת אלפי השנים של האנטישמיות, זו תהיה תמימות לחשוב שהיא תיעלם בעתיד הנראה לעין", הוסיף.
"אמנם מאז מלחמת העולם השנייה לא ארעה טרגדיה שדומה בהיקפה לשואה, אבל ישנם מקרים רבים בהם העולם עומד מנגד – ואינו מונע השמדת עמים ואינו מונע גם רצח המוני: בביאפרה, בקמבודיה, ברואנדה, בסודן, ואכן, גם בסוריה. ועם זאת, בתוך האפלה, יש כמה נקודות אור. אחת מהן התרחשה רק עכשיו, והיא תגובתו הנחרצת של הנשיא טראמפ – על טבח הילדים הסוּרִים בנשק כִּימִי.
"גם אנו לא אדישים לַסֵבֶל בסוריה. אנחנו הקמנו בית חולים שדה צמוד לגדר. יש פה רופאים ישראלים, רופאים ישראלים יהודים, דרוזים, ערבים. ישראל טיפלה בבית החולים הזה ועכשיו בבתי חולים אחרים באלפי פצועים סוּרִים, כולל ילדים רבים שנפגעו במלחמה האכזרית הזאת. אבל ככלל, האמת הפשוטה היא זאת: בעולמנו – קיומו של החלש רופף. מול מדינות ותנועות רצחניות סיכוייו לשרוד – אינם גבוהים. החזק הוא זה ששורד. החלשים נמחקים. עמנו חווה זאת על בשרו בשואה, והלקח עומד לנגד עינינו בכל עת.
הלקח הוא שעלינו להיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, מול כל איום, מול כל אויב. אלה המכוונים כליה נגדנו, מעמידים עצמם בסכנת כליה. זו לא התגרות, זו גם לא הגזמה, זו הדרך היחידה להבטיח באמת את עתידנו. ויש בכוחנו לעשות זאת. אני אומר את הדברים בדם לבי. כי הלקח הזה מנחה אותי יום-יום – בוקר-בוקר וערב-ערב. זהו התפקיד העליון, לא הבלעדי, אבל התפקיד העליון והראשון של ראש ממשלה בישראל. אני אומר זאת בשם הנספים, ובשמכם – בני העם היהודי, אזרחי ישראל, ובתוכם אתם – ניצולי השואה היקרים. כי כאן חוללנו, כולנו, הדורות שבנו ובונים את מדינת ישראל, את השינוי הגדול בגורל היהודי: החלפנו את החולשה בעוצמה."
