השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, החל לענוד השבוע סיכה בצורת לב, שבתוכה תמונתה של היימנוט קסאו, הילדה המתוקה שנעדרת כבר שנה ועשרה חודשים. במבט ראשון, הסיכה נראית כמחווה מרגשת: פעולה להעלאת מודעות להיעלמותה והצהרה ברורה שלא נשכח אותה. אך ככל שמעמיקים בתמונתו של השר הכהניסט, העונד את הסיכה של היימנוט על דש ימין של חליפתו, ועל הדש המקביל סיכה מוזהבת בצורת חבל תלייה — עולה התמיהה: למה?
זה חודשים רבים שמשפחת קסאו מבקשת, דורשת ומתחננת שיתייחסו ברצינות לתיק. רק בשבוע שעבר הוא עבר לטיפול להב 433 ויצא מידי המחוז הצפוני במשטרה. שנה ועשרה חודשים של היעדרות ובזמן הזה, מה בחר השר לביטחון לאומי לעשות בכוחו המיניסטריאלי? להוסיף כוחות? לדרוש התערבות שב"כ? להרחיב את החיפושים? להוביל קמפיין חוצות? להקים מטה ייעודי לטיפול בנעדרים?
לבן גביר חיבה יתרה לסמלים. הוא תלש בעבר את סמל הקאדילק ממכוניתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ואיים שיגיע אליו “כמו שהגיע אל הקאדילק”. הוא תלה בביתו את תמונתו של הרוצח המתועב ברוך גולדשטיין, ולפני כניסתו לכנסת הצהיר שהסיר אותה מסלון ביתו. לאורך כל ימי המלחמה סירב לענוד סיכה צהובה, שהפכה לסמל החטופים, ולפני שבועיים החל לענוד את סיכת עונש המוות המוזהבת.
בן גביר, כזכור, הוביל את מפלגתו "עוצמה יהודית" להתנגדות נחרצת לעסקאות עם ארגון הטרור חמאס, שבמסגרתן שוחררו חטופים (רובם יהודים, אגב) ובהם גם ילדים בגילה של היימנוט. זו עובדה שאין עליה עוררין: אם הדבר היה תלוי בשר בן גביר, אביגיל, אמה, נווה, עפרי, אלה, אוהד ועוד עשרות ילדים, לא היו חוזרים חיים בעסקה. עובדה נוספת היא שהיימנוט הקטנה נעדרת בזמן כהונתו של בן גביר, ועד לא מזמן נדמה היה שהמקרה שלה אינו מעסיק אותו במיוחד.
בימים הארוכים ובלילות הלבנים של היעדרות היימנוט, לצד הדרישה לפעולה למציאתה, משפחתה מבקשת הכרה: שיראו את כאבם, את הפחד המשתק, את חוסר האונים, את האימה. לדיוני ועדת העלייה והקליטה, עוד בתקופת היו"ר הקודם עודד פורר, שהנהיג דיוני מעקב אחר חקירת היעלמותה, הגיעה משפחת קסאו. חברי כנסת שאינם בני העדה האתיופית כמעט שלא הגיעו. עשרות דיונים קיימה הוועדה, ורק באחרונים החלו להגיע חברי כנסת אחרים, כאילו היימנוט אינה ילדה של כולנו. השר, אגב, לא הגיע מעולם.
נראה כי הילדה היהודייה מאתיופיה, שהגיעה בעליית "צור ישראל" למרכז הקליטה צה"ל 9 בצפת, לא העסיקה את השר בן גביר יתר על המידה. היום, בעודו עונד את הסיכה עם תמונתה, הוא מונע מהמשטרה להגיע לדיוני המעקב בוועדת העלייה והקליטה. סיכה — כן. תשובות או עבודה אמיתית — לא.
לכאורה אין קשר בין סיכת חבל התלייה של השר לבין הסיכה עם פניה המחייכות והמאירות של היימנוט. הראשונה היא הצהרה פוליטית, השנייה מחווה מחממת לב. אך קשה להתעלם מן הסיבוב שעושה השר הכהניסט על כאבה של משפחת קסאו, בעודו בז לחיי החטופים. השר שהצביע נגד עסקאות החטופים, שהצטלם בתאי מאסר של מחבלים ביודעו שהתגובה תהיה התעללות בחטופים שבשבי, שמקדיש את חייו לטריקים ושטיקים המחפים על היעדר עשייה, ושמעריץ רוצחים — הבהיר שוב: המוות נאה לו. לא החיים.
