עם בוא החורף ופתיחת עונת נטיעות עצי הזית בגדה המערבית, חוזרים שדות רבים להתמלא בתנועה שקטה אך עיקשת: מתנדבות ומתנדבים ישראלים, לצד חקלאים פלסטינים, נוטעים מחדש עצים שנעקרו. עבור חלקם מדובר בפעולה חקלאית בסיסית, אך עבור אחרים במחווה אזרחית, מוסרית ופוליטית גם יחד.

מתנדבות ומתנדבים מטעם ארגון "קול רבני לזכויות אדם" מצטרפים לחקלאים פלסטינים לנטיעת עצי זית בחלקות מהן נעקרו העצים. בעונת המסיק האחרונה, שהייתה קשה ואלימה מקודמותיה, השתתפו למעלה מ-1,300 מתנדבים ישראלים ב-26 אירועי מסיק במסגרת פעילות של "נוכחות מגינה". במהלך 2025 הושחתו יותר מ-26 אלף עצי זית בגדה המערבית.

אילונה חפץ, רכזת פרויקטים במחלקת השטחים בארגון "קול רבני לזכויות אדם", עלתה לישראל מגרמניה לפני שלוש שנים. חפץ, בת לאזרחית ישראלית, ביקרה מדי שנה בישראל ואף למדה כאן מספר שנים. "די מההתחלה היה ברור שאני רוצה להישאר, אבל כדי להישאר, רציתי לעבוד על משהו שקשור לזכויות אדם, שמתעסק בסכסוך הישראלי פלסטיני, שעושה משהו טוב למקום".

חפץ הצטרפה ל"קול רבני לזכויות אדם" על אף שאינה מגדירה את עצמה כאדם דתי. "זה מדבר אליי, אני חושבת שלגישה הדתית יש יתרון גדול כדי להזיז משהו בתוך החברה הישראלית". לדבריה, פעילות הנטיעות תימשך עד ט"ו בשבט והארגון מתכנן לטעת 2,000 עצים עבור 24 חקלאים ב-14 כפרים בצפון, בנגב ובגדה המערבית.

"גדלתי בחו"ל, לא למדתי במערכת חינוך כאן ולא הלכתי לצבא. לא גדלתי עם כל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות. קצת קל לי לפגוש את הצד השני. יש בעיות בחברה הפלסטינית, אבל כיהודים יש את הצד שלנו, יש לנו את האחריות שלנו, ואני רוצה לשאת באחריות".

"אלימות היא לא הדת שלנו"

"הרבה פעמים קשה לישראלים שאנשים מבחוץ מגיעים לדבר על הכיבוש ועל זכויות אדם", אומרת חפץ. "אני חושבת שקול דתי נותן לזה יותר לגיטימציה, ואני חושבת שזה פותח דלתות לאנשים שלא רוצים ממש להיכנס לאקטיביזם. חלק גדול מהסכסוך הוא סביב הדת, והנה ארגון שאומר: אנחנו דתיים והאלימות היא לא הדת שלנו. אני חושבת שזה מסר שהרבה ישראלים מסכימים איתו".

אילונה חפץ, רכזת פרויקטים בארגון "קול רבני לזכויות אדם", בפעילות נטיעת עצים בגדה המערבית (צילום: אלבום פרטי)

חפץ הודפת את הטענה כי היא חלק מהמאבק על האדמות המתחולל בשטחי הגדה המערבית. "אנחנו פועלים תמיד בשטח פרטי של חקלאים פלסטינים שאנחנו מכירים. אנחנו מנסים לוודא שהשטח ששייך אליהם נשאר בידיים שלהם. תמיד הייתי קשורה למקום, וסוגיות של צדק חברתי ליוו אותי מאז שהייתי קטנה. זה מאוד כואב לי לראות את המצב של ישראל. זה יכול להיות מקום מדהים לחיות בו. כואב לי, כואב לי לראות שחלק מהעם שאני שייכת אליו עושה דברים אלימים וקיצוניים".

"זיתים הם פרנסה מאוד חשובה ומרכזית של הפלסטינים. לוקחים את הפרנסה שלהם, לוקחים להם את הביטחון הכלכלי. זית הוא גם סימבולי. השורשים שלו עמוקים בתוך האדמה. אז כשלוקחים את זה, לוקחים מהם את זה שהם קיימים שם, שהם קיימים שם כבר שנים".

איזו משמעות יש לפעולת הנטיעה בעינייך?
"לטעת עצים חזרה זו דרך להתנגד לאלימות, לדאוג לכך שהשורשים שלהם נשארים שם. יש יהודים שבשם הדת מנסים לקחת את זה, אבל אנחנו מתנגדים לזה. זו גם התנגדות לטרור היהודי, דרך להגיד: 'לא, אנחנו לא נותנים לכם לעשות את זה גם בשמנו'. אבל זו גם דרך להראות סולידריות, שאנחנו רואים את הכאב ותומכים בהם".

הקשיים אינם מרתיעים

חפץ מספרת כי קיים גם קושי מהצד הפלסטיני. רכזי השטח הפלסטינים עומדים בקשר עם החקלאים ועם הקהילות. לדבריה, ההתנגדות נובעת מהחשש מנורמליזציה ומהשלמה עם השלטון הישראלי. "הם עובדים קשה כדי שהקהילות תסכמנה לשתף פעולה איתנו. מצד שני, יש מקומות שהם תלויים בנו, כי בלעדינו הם לא מגיעים לשטח — זה מסוכן מדי".

לא תמיד פעולת הנטיעות או המסיק יוצאת לפועל. "לפעמים כשאנחנו נמצאים בשטח, עובר ג'יפ צבאי, ורבע שעה אחריו מגיעים מתנחלים. ואז מגיע הצבא עם צו שטח צבאי סגור, ואנחנו חייבים ללכת. היו מקרים שלא נתנו לנו להגיע בכלל, עצרו אותנו במחסום. לפעמים הם מענישים את נהג האוטובוס שמסיע אותנו".

אילונה חפץ, רכזת פרויקטים בארגון "קול רבני לזכויות אדם" (צילום: קול רבני לזכויות אדם)

אך הקשיים אינם מרתיעים את המתנדבים. "יש לנו מתנדבים קבועים שבאים כל פעם ורוצים להמשיך לתמוך בנו ובפלסטינים. עם כל האלימות שהופנתה כלפינו וכלפי הפלסטינים, הגיעו יותר ויותר מתנדבים שאמרו: 'אני עושה את זה בפעם הראשונה, זה מפחיד אותי, אבל אני רואה כמה חריג המצב, אז אני רוצה לעשות משהו'. אנחנו עדיין חלק כל כך קטן מהחברה שעושה את זה, אבל זה עושה טוב לראות את זה".

"יש פה שני עמים, ואף אחד לא הולך לשום מקום", חפץ מסכמת. "אנחנו צריכים להבין איך אנחנו עושים שיהיה טוב לכולם. זה הבסיס לכל פעולה שאנחנו עושים".