אימהות לילדים עם מוגבלות רוצות להשתלב יותר בשוק התעסוקה, אך גם מושפעות יותר מהקונפליקט בין עבודה למשפחה לאור דרישות הטיפול המוגברות, כך עלה בכנס וירטואלי שנערך היום (שני) ועסק בהשפעת ההורות לילדים עם מוגבלות על השתלבותם בשוק התעסוקה, שערכה הרשות לקידום מעמד האישה.
נועה הראל־הנדין, תסריטאית, מרצה ופעילה חברתית, בעלת הבלוג 'חיים של אמא' וממגישות הפודקאסט 'מהדורה מוגבלת', סיפרה כיצד לאחר שבנה נולד כפג בשבוע ה-29, ואובחן בסופו של דבר, לאחר מסע בדיקות ומפגש קשה עם הממסד הרפואי, כמתמודד עם שיתוק מוחין – מצאה עצמה נדחקת החוצה משוק העבודה ובסופו של דבר הופכת לבעלת עסק עצמאי בעל כורחה. "לפני כן, עבדתי בעבודה מאוד תובענית בטלוויזיה. משרה עם שעות מטורפות ולא הגיוניות. כשהגעתי אחרי חופשת הלידה למשרד אמרתי שלא אוכל להמשיך לעבוד כך, ואמרו לי שאין לי מה לעשות. עודדו אותי להתפטר לצורך טיפול בילד וככה מצאתי את עצמי חותמת אבטלה לראשונה בחיי".
הראל-הנדין נשאלה אם שיתפה את מקום העבודה במוגבלות של בנה. "24 שעות אחרי שילדתי פג בשבוע ה-29, קיבלתי מייל ממנהלת משאבי האנוש שכתבה לי 'מזל טוב', לא 'איזו עזרה אני צריכה'. כשהגעתי לפגישה שבה החלטתי להתפטר עוד לא הייתה לי אבחנה סופית, אבל כבר הבנתי שיש משהו – ולא אמרתי כלום. התביישתי מאוד, פחדתי. את עם ילד ראשון והסביבה כל כך 'מצפה' ממך שהכל יהיה בסדר. רק מספרים לך איך אריק שרון וצביקה הדר נולדו פגים והכול בסדר, וגם אני רציתי להיות נורמטיבית ולהאמין שהכול יהיה בסדר.
"אבל בסוף, אף אחד לא הושיט יד ונשארנו לבד עם הבדידות הנפשית וגם הכלכלית. גם בשירות התעסוקה אף אחד לא אמר כלום. אף אחד לא שאל שאלות נוספות כשהבינו שהתפטרתי אחרי שילדתי ילד בשבוע ה-29. לא חשבו שזה ראוי להתייחסות. לא היה גורם אחד שליווה אותי, הסביר לי זכויות או עזר לי לחזור לשוק העבודה”.
"שום מקום עבודה לא שאל אותי איזה סיוע אני צריכה"
"חופשות הלידה בישראל קצרצרות", סיפרה הילה ינאי, אמא לארבעה שלשניים מהם יש תעודת עיוור. "כשנגמרה חופשת הלידה שלי עם בארי, עוד היינו בבית החולים והתקשרו אלי מהעבודה לשאול מתי אני חוזרת לעבודה, כשאני עצמי הייתי מפורקת לגמרי. אין לי תפיסה קורבנית כלפי החיים אבל לא קיבלתי ממקום העבודה שלי שום שאלה לגבי מצב החיים המורכב הזה, אף שעבדתי כמרפאה בעיסוק בארגון רפואי גדול שמטפל בילדים עם מוגבלות. בסופו של דבר חזרתי לעבוד כשבארי היה בן 10 חודשים פשוט כי לא הייתה לנו שום ברירה כלכלית אחרת. לאורך כל חיי התעסוקתיים שום מקום עבודה לא שאל אותי איזה סיוע או התאמות אני צריכה, וזו גם הסיבה שבסופו של דבר יצאתי להיות עצמאית".
ינאי הסבירה שהורים רבים לילדים עם מוגבלות מפתחים תופעות המאפיינות פוסט-טראומה, אלא שבניגוד לכזו שנגרמת בעקבות אירוע שמתחיל ונגמר – כאן מדובר בטראומה מתמשכת לאורך החיים שנוגעת בכל המרחבים – בזוגיות, במשפחה וגם במקום העבודה. הורים לילדים עם מוגבלות נוטים לישון פחות, חווים שיעור גירושין גדול יותר. ההוצאות שלהן על טיפולים וציוד מותאם גבוהות מאוד וישנה גם תופעה של בדידות חברתית. "זה משבר שהוא לא רק מתמשך אלא גם משתנה ומחליף צורה כל הזמן. זה נראה אחרת להיות אמא לילד בן שלוש עם מוגבלות ולנער מתבגר – כשתמיד יש ברקע גם את החשש מה יהיה עם הילד בעתיד, בבגרות. ההשלכות הנפשיות והבריאותיות הללו, משפיעות גם הן על ההשתלבות בשוק העבודה".
דחק ושחיקה בהורות עצמה
מחקר שהציגה ד"ר לימור גדות מהמכללה האקדמית ספיר מצא כי הורים לילדים עם מוגבלות חווים לצד הקונפליקט החזק יותר בין בית לעבודה, גם יותר תופעות של דחק ושחיקה בהורות עצמה. שיעורי התעסוקה וההכנסה שלהם נמוכים יותר, וגם השכלתם האקדמית נמוכה יותר בהשוואה להורים אחרים, דבר המלמד גם על ויתור על הזדמנויות תעסוקתיות כתוצאה מנטל הטיפול המוגבר. לדברי גדות, "אך מה שמעניין הוא שמצאנו שהורים לילדים עם מוגבלות מייחסים לעבודה מרכזיות גבוהה יותר בחייהם כעוגן זהותי. ייתכן מאוד שדווקא היציאה לעבודה מפחיתה בדידות ומאפשרת להתאוורר מעט מהקושי הטיפולי".
נועה ישראלי, דוקטורנטית בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב וחוקרת בפורום ארלוזורוב, הסבירה כי הידע המחקרי בנושא הורים לילדים עם מוגבלות הוא מוגבל יחסית, אך על פי מחקר של מכון ברוקדייל משנת 2023, כ-11% מהילדים בישראל מתמודדים עם מוגבלות או צרכים מיוחדים. "עשינו בפורום ארלוזורוב מחקר משווה בכל הנוגע למדיניות תומכת משפחה ב-15 מדינות שונות ומצאנו שעל פניו, בישראל מצבנו טוב. יש לנו מערכת סוציאלית עם קצבאות, סיוע כלכלי ושירותי רווחה רחבים יחסית במימון ציבורי. עם זאת, כשמסתכלים על מעורבות של הורים לילדים עם מוגבלות בשוק העבודה אנחנו מזהים בעיה: למרות שהמחוקק כן הכיר בצרכים הייחודיים שלהם, והם זכאים למשל לפי שלושה ימי היעדרות בתשלום לעומת הורים אחרים, ולהגנה מפני פיטורים וכו' – אנחנו רואים שהורים כאלה הרבה פעמים מתקשים למצות את הזכויות הללו שלהם בפועל".
"כשל שלא מצאנו באף מדינה אחרת"
לדבריה, המדיניות בישראל מייצרת למעשה כשל שוק, ומטילה את מלוא המחיר הכלכלי של ההתאמות להורים עם מוגבלויות, על כתפי המעסיקים, כשהיא מייצרת להם למעשה תמריץ שלילי להעסקת הורים לילדים עם מוגבלות – או לחילופין מייצרת להורים עצמם תמריץ שלילי לממש את זכויותיהם. "למעשה, יש כאן ואקום שהמדינה בוחרת שלא להתמקם בתוכו. גם הזכאויות שכן ניתנות להורים לילדים עם מוגבלות, מותנות בוותק של שנה במקום העבודה. והמשמעות היא שלהורים עם מוגבלות יש קושי משמעותי במוביליות כי אם הם עוברים בין מקום עבודה אחד לאחר הם מאבדים את זכויותיהם". ישראלי הדגישה כי הורים לילדים עם מוגבלות נאלצים פעמים רבות לעזוב את שוק העבודה באופן זמני, למשל בתקופות טיפולים או אבחון – ואז כשהם רוצים לחזור לשוק העבודה הם חוזרים ללא הזכויות הייחודיות המגיעות להם לכאורה: "זה כשל שלא מצאנו באף מדינה אחרת".
עוד הדגישו ישראלי וגדות, כי במשפחות עם ילדים עם מוגבלות, ישנה נטייה להקצנת חלוקת העבודה המגדרית בבית, כשהאחריות לטיפול בילדים ובמשפחה נופלת פעמים רבות על כתפי הנשים. "יש חשיבות גדולה מאוד במדיניות תומכת משפחה שתעודד גם גברים להגביר את הנוכחות והמעורבות בתהליכי הטיפול במשק הבית" אמרה ישראלי. גדות הוסיפה, ששיעור העצמאיות בקרב אמהות לילדים עם מוגבלות גבוה במיוחד, ככל הנראה לאור האפשרות המוגברת לגמישות. עם זאת, החוק אינו כולל הקלות וסיוע ספציפיים להורים עם מוגבלות שהם עצמאים.
ד"ר שלי נורדהיים מנהלת האגף לתעסוקת רווחה במשרד הרווחה ועדי רוזן, הציגו את תוכנית מת"ר, שמקיימת קבוצות תמיכה תעסוקתית לאמהות לילדים עם מוגבלות. עד היום לדבריהן, עברו בתוכניות אלו כ-60 נשים (בנוסף לאמהות לילדים עם מוגבלות המשתתפות בתוכניות אחרות של האגף). נורדהיים ציינה כי מרבית המשתתפות היו בנות יותר מ-40, כלומר בשלב יציב יותר שילדיהם אולי כבר במסגרת, אך עדיין מצויות בקושי לצאת לעבודה. בניגוד לרוב אוכלוסיות הרווחה, ציינה, 43% מהנשים שהשתתפו בתוכניות אלה היו בעלות השכלה אקדמית. רוזן סיפרה כי בקבוצה בבת ים שמנתה 13 נשים, חמש נשים הגיעו כשהן לא מועסקות וסיימו את התוכנית כשהן משולבות חזרה בשוק העבודה. שמונה נשים עשו הכשרות מקצועיות, ושתי נשים נוספות העלו אחוזי משרה ועברו מעבודה לא מקצועית לתפקיד מקצועי.
"אחת המשתתפות סיפרה שזה עורר בה את הרצון להשתלב בתעסוקה אחרי 8 שנים שלא עבדה", אמרה רוזן. "אחרת ממש דיברה עליה כתוכנית שהצילה אותה אחרי עשור שיצאה מעט מאוד מהבית. דיברנו הרבה על צמיחה מתוך המשבר וגם בהכרה במיומנויות שהתפתחו בהן דווקא מתוך ההורות המיוחדת כמיומנויות שיש בהן ערך גם בשוק התעסוקה. באמת, אחת הנשים שהשתלבו הלכה להיות מלוות מיצוי זכויות ברווחה, אחרת הלכה להיות תומכת טיפול במחלקה למוגבלויות. דיברנו על איך מתווכים את הצרכים למעסיק, סיפקנו ידע על עולם העבודה החדש – על פרילנס, עבודה היברידית ומחשבה יצירתית שתאפשר חזרה לשוק העבודה". לדבריה, הקבוצה הפכה ממש קהילת תמיכה של אימהות מיוחדות שנפגשה גם מחוץ למסגרת ויצרה חברות וקשרים משמעותיים – עם קבוצת וואטסאפ שפעילה עד היום. זה כר פורה לקהילתיות שהיא מאוד נחוצה ומפיגה גם בדידות חברתית.
גיא שמחי, הממונה מטעם ההסתדרות על העסקת עובדים עם מוגבלות, סיפר שלאורך עבודתו בתחום התחדדה אצלו יותר ויותר ההבנה של חשיבות הטיפול גם בהורים לילדים עם מוגבלות. כיום, ישנה עובדת בלשכתו, קרין ברכה בנימיני, העוסקת בקידום הנושא וההסתדרות עוסקת בו הן בהיבט של ליווי במימוש זכויות, והן מהכיוון של שיח עם מעסיקים והכנסת הנושא למודעות באיגוד המקצועי ובהסכמים הקיבוציים. במישור המדיניות הרוחבית, הוסיף, ההסתדרות מצוייה בימים אלה בשיח על נושא קידומם של הורים לילדים עם מוגבלויות גם מול נשיאות הארגונים העסקיים, במטרה להביא גם את המדינה לשולחן לצורך גיבוש מדיניות כוללת בנושא. "המדינה חייבת לסייע כאן, במימון ההתאמות הנדרשות הנופלות כיום על כתפי המעסיקים. אני מעריך שהעלויות של סיוע כזה יהיו נמוכות בהרבה ממה שהמדינה תרוויח משילוב ההורים הללו, ואימהות בפרט, בשוק העבודה".
מירב שטרן, מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, סיפרה כי הרשות יזמה את המפגש מתוך הבנה שתעסוקה היא אחד מעוגני החיים המרכזיים עבור נשים ואימהות בכלל, ובמיוחד עבור אמהות לילדים וילדות עם צרכים מיוחדים. לדבריה, המפגש נועד ליצור מרחב שמאפשר להשמיע את קולן, להכיר את התוכניות הקיימות ברמה הממשלתית, להכיר את הנתונים, להעלות את המודעות לקשיים ולאתגרים שהן פוגשות, ולבחון יחד כיווני פעולה ומענים נוספים שיכולים לשפר את המציאות בפועל.
"בעינינו, קידום תעסוקת נשים הוא לא רק יעד כלכלי – הוא בסיס ליציבות, לעצמאות ולחוסן של משפחות ושל החברה כולה. ברשות לקידום מעמד האישה נמשיך לקדם את הנושא מול משרדי הממשלה הרלוונטיים," אמרה שטרן.
גילוי נאות: הכותב לומד קורס אקדמי אצל נועה ישראלי המצוטטת בכתבה זו.
