הצעת חוק שלפיה נשים עצמאיות ובעלות עסקים יורשו לעבוד במהלך תקופת הלידה וההורות עד 80 שעות בחודש, ללא צורך בקבלת אישור מהמוסד לביטוח לאומי ובלי שתיפגע זכאותן לדמי לידה, נדונה אתמול בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בביטוח הלאומי הביעו חשש כי הסדר כזה יזלוג גם לשכירות, שיופעל עליהן לחץ לחזרה לעבודה בתקופת הלידה.
מטרת הצעת החוק היא לתת מענה לנשים עצמאיות שכיום נאסר עליהן לעבוד בעסקיהן במהלך תקופת הלידה, ובשל כך עסקיהן עלולים להיפגע קשות. בפתח הדיון אמר יוזם החוק ח"כ אושר שקלים (הליכוד): "הצעת החוק הזאת היא עשיית צדק חברתי וכלכלי. בעלת עסק זעיר, קטן או פרילנסרית שיוצאת לחופשת לידה מקבלת את דמי הלידה, אבל לעיתים קרובות היא צריכה להמשיך לעבוד בהיקף מסוים כדי לשמר את העסק, אחרת לקוחות עוזבות אותה וכשתחזור תיאלץ להקים את העסק כמעט מחדש. קיבלתי פניות מנשים רבות שאמרו שהן נאלצות לבחור בין שימור ופיתוח העסק לבין הרחבת המשפחה, וזה לא תקין. אנחנו רוצים לעודד נשים לפתוח עסקים ולפתח אותם, ולכן התיקון הזה נדרש".
עו"ד שרית דימרי, נציגת הביטוח הלאומי, הסבירה כי אף שהחוק אוסר על אישה לעבוד בזמן חופשת הלידה, קיים כבר כיום נוהל בביטוח הלאומי המאפשר לאשר לאישה להפעיל בתקופה זו עסק עצמאי קיים בהיקף של עד 25% משעות הפעילות הסדירה. "הנוהל קיים כבר שנים רבות מתוך הבנת המורכבות והצורך של אישה עצמאית לשמר את העסק והלקוחות. אנחנו נסמכים על הצהרה של האישה ולא עושים חקירות, ובעינינו זה מאפשר כבר היום איזון ראוי". דימרי הוסיפה כי כל יולדת הרשומה כעצמאית מקבלת מכתב המסביר לה על הנוהל. עם זאת, חלק מהנשים בדיון, בהן יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות אורנה ובר ועו"ד מאירה בסוק מנעמת, סיפרו כי לא הכירו את הנוהל המדובר עד היום.
באשר להצעת החוק הנוכחית אמרה עו"ד דימרי: "יש כאן חשש משמעותי שיהיו השלכות גם לגבי שכירות. אנחנו מקבלים פניות רבות של מעסיקים שמבקשים להחזיר עובדת מחופשת לידה ליום-יומיים, לפרויקט מסוים או לקורס קצר, ואנחנו לא רואים דרך לתת את הזכות הזאת רק לעצמאיות ולא לשכירות. מצב כזה עלול לשנות את המציאות ולגרום לכך שיהיה לחץ ציבורי על היולדות, באופן שיקשה עליהן לעמוד מול מי שדורש מהן לבצע את העבודה, בין אם זה ממונה במקרה של שכירות או לקוח במקרה של עצמאיות".
לדברי דימרי, דמי לידה הם גמלה המחליפה שכר של 100%, וככל שאישה תעבוד 80 שעות בחודש, שהן כמעט חצי משרה, יהיה קושי לאשר לה לקבל גמלה מלאה, ויידרשו התאמות בגובה הגמלה, כפי שנעשה בגמלאות אחרות. נציגי משרדי העבודה, המשפטים והאוצר הביעו עמדה דומה.
דדי סוויסה, מנכ"ל פורום העצמאים מבית ההסתדרות שסייע בגיבוש הצעת החוק: "יש פער גדול מאוד בין התיאוריה שמציגים נציגי הממשלה למה שקורה בשטח. יותר מ-60% מהנשים העצמאיות בישראל משתכרות פחות מהשכר החציוני, והמשמעות היא שהן גם ככה לא יכולות לגמור את החודש. מרביתן עושות שיקול לתכנן היריון ולידה בהתאם למצב העסק, ומבחינתנו זה לא תקין ולא בסדר. כשהיינו שותפים לניסוח הצעת החוק שאלנו את עצמנו את אותן שאלות לגבי התכלית של חופשת הלידה והיכולת של אישה לנוח ולהתחבר לתא המשפחתי, ולכן הדגשנו את ההיבט של זכות הבחירה הוולונטרית".
גם נציגת שדולת הנשים רחלי סונגו תמכה בהצעת החוק: "בעלות עסקים עברו קורונה, מלחמות ועוד קשיים בלתי אפשריים, והמדינה לא מפצה על זה. קיבלנו פניות רבות בנושא. לא הכרנו את הנוהל של הביטוח הלאומי, אבל אני לא חושבת שהוא יפתור את הבעיות שלהן".
רן מלמד מארגון 'נקודת מפנה': "מבחינתי חופשת לידה היא דבר קדוש, ולא רק שאסור לפגוע בה – צריך להאריך אותה. המדינה צריכה לייצר מענקים לעצמאיות שחוזרות להפעיל את העסק לאחר חופשת לידה. חשוב גם להתייחס להבדל הגדול בין עצמאית שהיא עובדת יחידה בעסק לבין מי שמעסיקה עובדים בעסק קטן. הפתרון הבסיסי הוא להעביר את הצעת החוק כהוראת שעה, לבצע מחקר מלווה ואז להחליט".
ח"כ אושר שקלים הבהיר שלהבנתו עיקר המחלוקת היא ביחס לנשים המוגדרות כבעלות עסקים קטנים, ופחות לגבי פרילנסריות ובעלות "עוסק זעיר". "אני לא מתכוון לוותר כי מבחינתי זה ה-100%, ואפשר למצוא את הדרך. אני מאמין בשוק חופשי, לא רוצה טופסולוגיה וחסמים. החוק מדבר על היקף שעות גלובלי שאיתו האישה תעשה מה שהיא רוצה".
יו"ר הוועדה מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): "התכלית בהחלט ראויה, שכן לכולנו חשוב להגן על נשים, ובוודאי על אישה שהיא גם בעלת עסק עצמאי. עם זאת, חשוב לדון בהצעה לעומק, להבין את כל המשמעויות הנלוות ולוודא שאנחנו לא עושים צעדים שיפגעו ביולדות מהצד השני ובאפשרותן לממש את התכלית של חופשת הלידה, שהיא התאוששות פיזית ומנטלית וזמן עם היילוד.
"אנחנו רוצים לעודד ילודה ועבודה לצד טיפול בילדים, ולא רוצים שהעבודה או העסק יהיו חסם. לצד זה, עולה שבשטח קיימת בעיה, והשאלה היא מה הדרך הנכונה לטפל בה. ניכר שהנוהל הקיים אינו מוכר מספיק. את זה צריך לשנות וגם לבדוק אם הוא נותן מענה מבחינת היקף השעות הנדרש או שצריך לשנות אותו, ואם צריך לעגן אותו בחקיקה. לשם כך נבקש לקבל מהביטוח הלאומי נתונים לגבי מספר הנשים שפונות בבקשה לממש את הזכות, כמה קיבלו, כמה סורבו ולמה. כך נבין איפה הבעיה ומה לתקן".
