האם ישראל צועדת למלכודת שריסקה את הרפתות בבריטניה? משרד האוצר הישראלי מקדם רפורמה מרחיקה לכת לביטול התכנון בענף החלב, ומבט אל מעבר לים חושף תמונת מצב מדאיגה של ענף הנמצא בקריסה מתמשכת. המודלים הכלכליים שדחקו את הרפתות המשפחתיות בבריטניה ל"ייעול" ותחרות, מציבים כעת סימן שאלה גדול מעל עתידו של ביטחון המזון בישראל.

ענף החלב בבריטניה נמצא בשפל היסטורי המעורר חששות כבדים לגבי ביטחון המזון במדינה. נתונים שפרסמה המועצה לפיתוח החקלאות בבריטניה חושפים שמספר יצרני החלב במדינה צנח ב-85% מ-46 אלף ב-1980 ל-7,010 בלבד ב-2025. ב-2019 עוד היו בבריטניה כ-8,720 יצרנים. המשמעות היא שבחמש שנים נמחקו 1,710 יצרנים.

לפי הדו"ח שפרסמה המועצה לפיתוח החקלאות שפועלת תחת למשרד החקלאות הבריטי, ייצור החלב הממוצע בחוות הבריטיות גדל ב-15% מאז 2021. למרות התייעלות וריכוזיות גוברת של המשקים הנותרים, הם ייצרו ביחד כ-12 מיליארד ליטר בשנה. ייצור החלב בבריטניה עונה על כ-90% מהצריכה המקומית, אך ריכוז הייצור במספר הולך ופוחת של חוות מעורר חששות לגבי סיכונים אפשריים ברציפות האספקה.

היצרנים הקטנים נדחקים החוצה

לפי בכירים באיגוד החקלאים הלאומי NFU, המשבר במשק החלב הבריטי נובע מכשל מבני עמוק, שבו החקלאי לכוד בין הפטיש לסדן. מצד אחד, ריכוזיות במקטע הקמעונאי, ירידה במחיר החלב ליצרן ועלייה דרמטית בעלויות הייצור. עם מספר קטן של רשתות ענק השולטות ב-80% מהשוק הבריטי ומפעילות לחץ מחירים דורסני על החקלאים, החקלאי הבריטי הפך ל"מקבל מחיר" (Price taker) חסר אונים מול הרשתות הקמעונאיות. מחירי החלב "בשער החווה" צנחו ל-35-30 פני לליטר, ועלויות הייצור זינקו ונעות בין 39 ל-44 פני לליטר. המשמעות היא פשיטת רגל ודאית: משק משפחתי מפסיד בממוצע אלפי ליש"ט בחודש. הפער בין עלויות הייצור למחיר הנמוך שכופות רשתות השיווק אינו מאפשר קיום כלכלי למשקים קטנים ובינוניים.

מצד שני, קיימת מגמה מובהקת של ריכוזיות הייצור. בשל הצורך להגביר את הייצור כדי לשרוד, נדחקות חוות משפחתיות לטובת יחידות ייצור גדולות ואינטנסיביות יותר. המודל הבריטי שדוחק יצרני חלב "לגדול או לצאת", בדומה למודל האמריקאי, מאיים לערער את אספקת החלב בבריטניה. לכאורה מדובר בהתייעלות, אלא שבמועצה הלאומית לפיתוח החקלאות מזהירים מפני הגברת הסיכונים בשרשרת האספקה במקרה של זעזועים.

לצד כוחות השוק, גם המדיניות הממשלתית בבריטניה מקשה על יצרני החלב. בבריטניה מבקרים את הממשלה על היעדר תמיכה שתעודד ייצוא עודפים. ביקורת חריפה במיוחד נוגעת ל"מס החוות המשפחתיות", רפורמת מיסוי חדשה שיזמה מפלגת הלייבור, שמגבילה פטור ממס ירושה על נכסים חקלאיים החל מאפריל 2026. בעקבות זאת, בעלי חוות "עשירות בנכסים אך עניות במזומן" נאלצים למכור שטחי אדמה חיוניים רק כדי לשלם את המס, ובכך למעשה לוותר על יכולת הקיום של החווה החקלאית. לפי איגוד החקלאים הלאומי, אישור מס החוות הביא לעצירה גורפת של תוכניות השקעה בענף בשל חוסר ודאות כלכלי.

סכנות כלכליות, חברתיות ובריאותיות

ההשפעות החברתיות והבריאותיות של המדיניות הכלכלית בבריטניה כבר נותנות את אותותיהן. לפי הדו"ח, 91% מהחקלאים בבריטניה מגדירים את בריאות הנפש כבעיה הסמויה הגדולה ביותר בענף. יותר ויותר חקלאים מדווחים על שיעורי בדידות חברתית ושעות עבודה בלתי אפשריות, שמגיעות לעיתים ל-80-60 שעות בשבוע. כל אלה הובילו לזינוק בתופעות של חרדה ומקרי התאבדות.

קריסת יצרני החלב הבריטים מסוכנת לא רק לשוק מוצרי החלב. מדובר בנזק בעל אדוות ברמה הלאומית: לצד פגיעה בחוות עצמן, יש להתחשב גם ב"מכפיל התפוקה" של ענף החלב. כל חווה מעסיקה וטרינר, ספק מספוא ונותני שירותים נוספים, ומייצרת סביבה פעילות כלכלית. ההכנסות ממכירת החלב מייצרות פעילות כלכלית יומיומית שמקיימת קהילות כפריות רבות בפריפריה. "מכפיל תפוקה" של ענף החלב בבריטניה עומד על 2.865 ליש"ט על כל ליש"ט הכנסה מחלב. המשמעות של קריסת חווה היא קריסת הקהילה הכפרית שסביבה.

קריסת המשקים המשפחתיים בבריטניה, כמו גם בארה"ב, מובילה לקונסולידציה – הקמת חוות ענק תעשייתיות. אלה אומנם נחשבות בדרך כלל ליעילות יותר מבחינת ייצור, אך מגבירות את הסיכונים למשק החלב כולו.

הסיכון המרכזי בריאותי: להתפרצות מחלות במשק קטן ובינוני יש השפעה מינורית על רציפות האספקה הכללית, אך התפרצות מחלות בחוות ענק מנטרלת מספר גדול יותר של פרות מייצור חלב ומובילה למחסור בשוק, שעלול להימשך בשל הזמן הארוך שנדרש לשיקום העדר. ככל שהעדר גדול יותר, כך הפגיעה בכושר הייצור גדולה יותר.

גם "העתק-הדבק" צריך לדעת לעשות

מסיבה זו משרד האוצר הישראלי מבקש לבטל את המכסות ואת תכנון הייצור, ולפתוח את השוק לייבוא חופשי. האוצר מציע פדיון מכסות בהיקף של כחצי מיליארד ליטר, הורדה מיידית של כ-15% במחיר החלב הגולמי וביטול המכסים על גבינות קשות וחלב ניגר. מקור הייבוא המרכזי הצפוי הוא אירופה.

אלא שענף החלב באירופה נמצא כרגע בטלטלה וסובל מחוסר ודאות באשר למתכונתו ולתפקודו. לפי דו"ח של האיחוד האירופי, החלב באיחוד הולך ופוחת בשנים האחרונות. ב-2023 היו כ-20 מיליון פרות באיחוד האירופי, שייצרו ממוצע של 7,800 ק"ג חלב לפרה מדי שנה, לעומת 12 אלף ק"ג חלב שייצרה פרה ישראלית מדי שנה.

מגמות סביבתיות, ובראשן "הגרין דיל האירופי", משנות את כללי המשחק. יעדי אסטרטגיית "מהחווה למזלג" (Farm to Fork) של האיחוד האירופי ל-2030 כוללים קיצוץ של 50% בחומרי הדברה ו-20% בדשנים. נוסף על כך, צפויה ירידה של 10%-15% בייצור מזון מן החי. עלויות הרגולציה עשויות להוביל לעלייה של 12%-30% במחיר החלב לצרכן באירופה.

נוסף על כך, האיחוד האירופי מקיים כמה תוכניות התערבות בשוק החלב, שכוללות רכש ציבורי של מוצרי חלב במחיר קבוע, תמיכות ישירות ביצרני חלב, תמיכה בייצוא חלב לטובת ויסות כמויות החלב וייצוב מחירים.

כל המרכיבים האלה, שהופכים את החלב האירופי לאטרקטיבי, נעדרים מהרפורמה שמקדם שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. נראה שסמוטריץ' מנסה לעשות רפורמת "העתק והדבק", בלי ללמוד מניסיון המדינות שבהן נוסתה, ובלי להתייחס לנתונים הייחודיים לישראל.