"השביל שלנו התמלא מחדש, סוף סוף מלא חיים", מספרת ל'דבר' בשמת הראובני זאבי, חברת קיבוץ כפר גלעדי ואוצרת מוזיאון בית השומר. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה וחוסר ודאות בגליל העליון, זרם של מבקרים, תושבים ואמנים חזר לפקוד את שבילי הקיבוץ – לא סביב אירוע חד-פעמי, אלא כחלק מתהליך תרבותי מתמשך שהלך והתרחב.

מאחורי ההתעוררות הזו עומד זומו – מוזיאון נודד, ששמו נולד מהחיבור בין המילים זוז ומוזיאון, ושמבקש לפרק את הרעיון של תרבות כמרחב סגור ומרוחק. במקום להזמין קהל אל מוזיאון, זומו מגיע אל הקהילה, מתמקם במרחב הציבורי ובונה תערוכות ואירועים מתוך המקום עצמו ויחד עם מי שחיים בו. "זומו הביאה לכאן תקווה והתאימה את עצמה בדיוק וברגישות לקהילה אחרי כל מה שעברנו בשנתיים האחרונות", מספרת הראובני זאבי.

השילוב בין הקהילה לבין האמנים המקומיים הוא חלק מה"אני מאמין" של זומו. מילנה גיצין אדירם, היוזמת, המנכ"לית והאוצרת הראשית, מספרת שאחד הדברים שמאוד הטרידו אותה הוא לראות שרק 1 מכל 5 ילדים בישראל עד גיל 18 מבקר במוזיאון. אדירם בדקה את הנתונים בעצמה מול דו"חות בינלאומיים וגילתה שתלמידים החיים במרכז הארץ ובסביבות הערים הגדולות נחשפים יותר: "אמרתי שלא יכול להיות שהילדים שלי יקבלו וילדים אחרים לא, ואחר כך רואים פערים חברתיים כל כך גדולים".

הפערים שאדירם מתייחסת אליהם נוגעים לתרבות, לנגישות לתרבות ולשייכות התרבותית, אך יותר מכול – לבעלות על התרבות. "אם אתה לא מרגיש בתרבות שלך בעל הבית, אז אתה תרצה להשיג בעלות על הדבר הזה. מי מחליט מה הנרטיב פה? מי מספר את הסיפור? האם אני שייך או לא שייך?".

במקום להגיע למקומות בפריפריה הסוציו-אקונומית של ישראל ולשפוך עליהם את הפרופסורה האמנותית שצומחת בתל אביב, אדירם ביקשה לפעול אחרת. "אנחנו באים ממרחב ידע שהוא ידע שוויוני – אנחנו באים עם ידע בעולם התרבות והאמנות, אבל המקום מכיר את המקום שלו, יודע מה הצרכים שלו, יודע מה החוזקות, החולשות, מכיר את ההיסטוריה. אנחנו בעצם בונים מוזיאון מבוסס מקום, ולכן הוא גם רלוונטי מאוד לאנשים שחיים במרחב. הם יכולים לראות את עצמם בכל מיני דרכים ולהזדהות עם המקום".

למה דווקא בחרת לקיים את זומו בכפר גלעדי?
"כפר גלעדי לא נמצא בנקודה הכי מרכזית בגליל העליון אלא הכי צפונית. אבל אנחנו בחרנו בכפר גלעדי מכמה טעמים: מטעם אחד שבעצם הוא מאוד קרוב לתל חי, והיה לנו חשוב לשתף את הסטודנטים. אחת המורכבויות הכי גדולות שמצאנו זה שהסטודנטים לא חוזרים ללמוד, וזה כוח מאוד מניע במועצה. הסטודנטים מאוד משפיעים גם על חיי הפנאי, גם על עבודה מזדמנת, להחזיר את המסעדות ואת בתי הקפה לחיים. ברגע שאין סטודנטים אז המקום מת. והטעם השני הוא הקירבה של כפר גלעדי לקריית שמונה".

מאז פתיחתו בכפר גלעדי בנובמבר האחרון נערכו עשרות אירועים, ואלפי מבקרים הגיעו לתערוכות, סיורים ומפגשים. בסוף השבוע הקרוב ייחתם פרק זה בפסטיבל האמנות "סימני דרך", המתקיים כחלק מאירועי זומו בגליל העליון – פסטיבל שמבקש לא רק להציג אמנות, אלא לסמן תהליך של חזרה לחיים ציבוריים, תרבותיים וקהילתיים באזור שנפגע קשות בשנתיים האחרונות.

הראובני זאבי אוצרת זו השנה הרביעית את התערוכה 'גלילארט' שמציגה עבודות של אמנים מהצפון, קיבלה בזכות זומו במה גדולה יותר, הן מבחינת החשיפה לה זוכים האמנים המקומיים המציגים בה והן מבחינת המשך. "התערוכה הייתה אמורה להיסגר כבר אבל תימשך עד שזומו תינעל, כדי להבטיח את השילוב שלה במרקם של יתר התערוכות כאן. ומבחינת החשיפה, מעבר לזה שמגיעים מכל הצפון, מהקיבוצים, מהכפרים ומקרית שמונה, יש תיירות מכל הארץ ואפילו מחו״ל".

הראובני זאבי הצטרפה גם לטלי קיים, אחת מאוצרות זומו, ויחד הן אוצרות את פסטיבל ׳סימני דרך׳ שיתקיים בסוף השבוע: "זומו הגליל העליון זה מאירועי התרבות המשפיעים ביותר שהתקיימו כאן, אולי מאז 'אירועי תל-חי' של שנות ה-80. זה מראה שלא מגיע לנו פחות מתושבי תל אביב והמרכז – אנחנו משלמים מיסים כמו כולם, משרתים בצבא כמו כולם, מגיע לנו גם תרבות".

גם יתר התערוכות שמרכיבות את זומו משלבות אמנים מקומיים. למעשה בזומו ניתן למצוא תמהיל מאוזן של שליש אמנים מקומיים, שליש אמנים שמגיעים ליצור פרויקטים עם הקהילה המקומית, ושליש אמנים ישראליים מהשורה הראשונה, מהעבר ומההווה. אדירם מסבירה: ״האמונה שלנו אומרת שכל ילד וכל מבוגר צריך להכיר את הלאונרדו דה וינצ'י של היום. אם את תראי אותו במוזיאון ישראל או מוזיאון תל אביב, למה לא בגליל עליון?״

החיבור לקהילה והניסיון של זומו להגיע לכל קשת החברה בא לידי ביטוי גם בהיבט גילאי. נוצרו אירועים ממוקדים לפי שכבות גיל כמו לדוגמה לילה לבן לבני נוער שהתקיים לאורך כל הלילה. אם בתערוכות אחרות בגליל העליון המבקרים הם בעיקר פנסיונרים, זומו מצליח למשוך אליו מגוון גדול יותר. הראובני זאבי סיפרה: "הבנים שלי בני 6 ו-10 מתגאים שביקרו בזומו. עם כל הפעילויות שיש כל הזמן לקהילה זה נהיה משהו שכולם מכירים".

"סימני דרך" הוא פסטיבל שמשקף שותפות גורל בין יישובי הצפון ובין אמני הצפון. לאורך שלושת הימים בהם מתקיים, הציבור מוזמן לסיורים מודרכים בין גלריות, סטודיואים פתוחים ותערוכות, ברחבי הגליל העליון: קריית שמונה, תל חי, והקיבוצים: שדה נחמיה, שמיר, ברעם, כפר הנשיא, עמיר, איילת השחר, מחניים ונקודת הזינוק של כל הסיורים – כפר גלעדי. המבקרים יקבלו מפה איתה יוכלו לנווט בין כל האתרים, וגם לעצור לאכול במקומות מסומנים ולהשפיע בחיזוק הכלכלה הצפונית המשתקמת. הכניסה לכל האירועים של זומו לרבות הפסטיבל הם בחינם.

"הפעילות חינם מתוך אמונה בבסיס שתרבות ואמנות צריכות להיות מונגשות לכולם״, מסבירה אדירם. "ברור לי שברגע שהמקום הוא חינם אז הוא קודם כל יכול לאפשר לאנשים לחזור יותר מפעם אחת. ובסדרי עדיפויות בארץ, תמיד אבל בעיקר עכשיו, תרבות ואומנות הן לא בראש. מצד שני אנשים צריכים את זה כמו מים לנשמה. ואנחנו רואים את זה בכמות האנשים שהולכת וחוזרת ומגיעה שוב ושוב. תרבות זה לא דובדבן. זה בסיס לחברה בריאה".

אבל איך אתם מממנים את זה?
"אני חושבת שמשרדי הממשלה היו אמורים לממן את דבר כמו זומו, ולא ארגון עצמאי שמחליט על דעת עצמו להקים עמותה ולייצר את הדבר הזה. אבל המרחב האזרחי מתגייס ועושה איפה שהמדינה לא עושה. אנחנו ארגון אזרחי שעושה איפה שהמדינה לא עושה. אז מה שאנחנו עושים רוב הזמן, זה בעצם מגייסים משאבים מפילנתרופיה. פילנתרופיה זה בעצם אחד המשאבים הכי גדולים שלנו. התרבות צריכה להיות משולמת. המדריכים שלנו משולמים, האומנים משולמים, הצוות שמקים משולם. בעיניי לא צריכים להיות שאנשים בתחום התרבות מתנדבים. די, התנדבו לאורך כל המלחמה".

משרד התרבות מעולם לא נתן לכם תקציב?
"ממש מועט, וגם אותו הם הפסיקו. זה היה באחוזים מאוד נמוכים, היינו מקבלים דרך פרויקטים של אמנות פלסטית אבל אנחנו לא מוזיאון, ואנחנו לא גלריה. כולם במשרד מבינים שאנחנו עושים משהו חשוב אבל מצד שני אף אחד מהם לא יודע איך לממן אותנו. ומשנה שעברה הם הפסיקו את המימון לפרויקטים. זה כואב לי בעיקר לא בגלל הכסף, אלא בגלל שאני יודעת לאן תקציבים הולכים: תרבות יהודית ישראלית, כן? יש שם הרבה מאוד כסף, וגם אנחנו תרבות יהודית ישראלית לכל דבר".

"אני מאוד רוצה כסף מהמדינה, אני חושבת שאני משלמת מיסים ואת משלמת מיסים ומרבית אזרחי מדינת ישראל משלמים מיסים, ומגיע לנו שזה יגיע בעצם למקומות שהם איכותיים ופותחים את הראש ומיועדים לכולם ובחינם לכולם. וזה לא המצב. ובמובן זה, זה מאוד מכעיס כי אני אגיד שכששר רוצה לתת כסף ומאמין בפרויקט, הוא יודע לתת אותו".

מה לגבי הרשויות שאיתן זומו פועל?
"מועצת הגליל העליון נותנים נניח 20% מהתקציב. מבחינתם זה תקציב ענק. זה לא שלא קיים כסף, ואנחנו מעריכים את זה מאוד. אבל בסדרי העדיפויות ראשי רשויות מעדיפים להוציא על תרבות פופולרית. להביא את עומר אדם, נועה קירל, זה קונה אלקטורט, בואי נהיה מאוד כנות. אבל לאומנויות יש את הכוח להשפיע על אנשים להפוך להיות ביקורתיים, לתת להם כלים לבחון את המרחב. ראש מועצת גליל עליון היה פה בשבת, הוא הסתובב גאה מאוד, היו אלפים של אנשים שהגיעו. הוא ראה מה אנחנו יודעים לעשות".

יש דרך שהציבור יכול לתמוך בזומו?
"אני מזמינה את כולם להצטרף אלינו, להגיע לבקר בתערוכות. כולם יכולים לתרום לנו, ואנחנו עושים פעם בשנה מכירת אומנות גדולה. ההכנסות מתחלקות 50% לאמנים ו-50% לנו להמשך הדרך שלנו"..

פסטיבל ׳סימני דרך׳ מתקיים ברחבי הגליל העליון בסוף השבוע שבין 1 ל-3 בינואר. זומו יינעל ב-17 בינואר. לתמיכה ולמידע נוסף לחצו כאן.