יש אמירות שנחרטות בזיכרון הציבורי משום שהן חושפות תפיסת עולם מסוכנת. המשפט של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלפיו "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס", הפך לדוגמה קלאסית של קוצר ראייה אסטרטגי.
הקונספציה הביטחונית הזו התרסקה במלחמת חרבות ברזל, אך דומה שדפוס החשיבה שעמד מאחוריה לא נעלם – הוא פשוט נדד מהזירה הביטחונית לזירה הכלכלית. כשבוחנים את מהלכי משרד האוצר כיום, מתגלה תפיסה מקבילה ולא פחות מדאיגה: הייבוא הוא נכס, והייצור המקומי הוא נטל.
תפיסה זו אינה מקרית. היא נובעת מראייה כלכלנית סטרילית, המנותקת מהמציאות הגיאופוליטית והלאומית של ישראל. בעיני שר האוצר וצוותו, תוצרת חקלאית וייצור מקומי הם רק שורות בגיליון אלקטרוני, שערכן נמדד אך ורק במחיר לצרכן ובהכנסות ממכס. על פי השקפה זו, החקלאות הישראלית, עם צורכי המים, הקרקעות והדרישה להגנה מכסית, נחשבת למעמסה מיושנת, שריד מעיק מעידן הסוציאליזם, המכביד על "השוק החופשי" לפעול כראוי. החקלאי בגבול עזה, בבקעת הירדן או בצפון אינו נתפס כמגן הקרקעות או כמקור לביטחון תזונתי, אלא כגורם מפריע שמייקר את סל המזון.
לעומת זאת, הייבוא עבור סמוטריץ' הוא "נכס אסטרטגי". הסרת חסמים תעריפיים והחלפת תוצרת ישראלית במוצרים מטורקיה, ממצרים, מסין או מירדן מוצגות כפתרון קסם לבעיות המשק.
אך בדומה לתפיסה השגויה לגבי חמאס, גם כאן מדובר בהישענות על משענת רעועה. הפיכת הייבוא לעמוד השדרה הכלכלי מתעלמת מעובדה יסודית: ישראל היא כלכלת אי במובנים רבים. בעולם שבו שרשראות אספקה נפגעות בקלות, ובתקופה שבה ארדואן מסוגל להפסיק ייצוא לישראל בהחלטה פוליטית חד-צדדית, התלות בייבוא אינה יעילות כלכלית – היא סיכון קיומי לעצמאות המדינה.
האירוניה הטרגית היא שהממשלה עצמה יוצרת את ה'נטל' שהיא מתיימרת להילחם בו. המדינה מנפחת באופן מלאכותי את עלויות הייצור – מחירי המים, החשמל והדלק הגבוהים – מציבה קשיים על העסקת כוח אדם וגובה מחירי קרקע מופקעים.
במקום לטפל בשורשי הבעיות ולאפשר לחקלאות ולתעשייה הישראלית לפרוח, שר האוצר בוחר בדרך הקלה: ייבוא ממדינות עם עלויות ייצור נמוכות. זהו פתרון קצר רואי, המקריב את החוסן הלאומי בטווח הארוך ומעשיר קבוצה קטנה של יבואנים בעלי זיכיונות בלעדיים, תוך חיזוק הריכוזיות במשק ופירוק יכולת הייצור העצמאית של ישראל.
הדוגמה העדכנית ביותר לקונספציה הזו מגיעה מענף החלב. הרפורמה שמוביל סמוטריץ' צפויה להוביל לסגירת מאות רפתות, רובן ביישובי הפריפריה – בגליל, בנגב, בערבה ובבקעת הירדן. מדובר במקורות פרנסה של משפחות שלמות, בלב ההתיישבות הישראלית.
כשעימתו את שר האוצר עם העובדה שסגירת מקורות הפרנסה הללו תחליש את ההתיישבות בפריפריה, התשובה שלו לרפתנים הייתה מעוררת תדהמה: "מה הבעיה? תפתחו צימרים". משפט זה חושף תפיסת עולם שלמה. בעיני סמוטריץ', ייצור מזון, עבודת אדמה, שמירה על מרחבים פתוחים ועל נוכחות יהודית על אדמות ארץ ישראל – כל אלה אינם "ציונות אמיתית".
הציונות החדשה, לפי תפיסתו, היא צימרים. תיירות כפרית. כלכלת שירותים קלה ונקייה. אבל מי ישמור על הגבולות? מי יבטיח ביטחון מזון? מי יעבד את אדמות המדינה? על שאלות אלו, כנראה, אין לו תשובה.
כששר האוצר מתייחס לחקלאות ולתעשייה המקומית כאל מטרדים שיש לצמצם לטובת 'היעילות' של ייבוא, הוא מפרק את מערכות ההגנה של המשק. בדיוק כפי שההסתמכות על גורמים עוינים או לא יציבים בביטחון הלאומי התבררה כטעות, כך גם ההתמכרות לייבוא זול על חשבון עצמאות תזונתית ותעשייתית עלולה להתברר ככישלון היסטורי.
משק עם חוסן חייב להתבסס על ייצור מקומי. עצמאות ייצורית אינה סעיף מיותר במאזן – היא פוליסת הביטוח של המדינה. הייבוא יכול לשמש כלי משלים, אך לעולם לא תחליף שמגיע על חשבון הייצור המקומי.
סמוטריץ' לא המציא את התיאוריות הכלכליות הללו בעצמו. הוא מיישם בצייתנות ניירות עמדה שמספק לו פורום קהלת – ארגון הממומן מתרומות של אנשי עסקים אמריקאים, ופועל במתודה סדורה ובעקביות לשנות את פניה של ישראל. המטרה: להפוך את ישראל ממדינת רווחה דמוקרטית וליברלית למדינה שמרנית שמושתתת על עיקרון כלכלי ליברטריאני, שלפיו המדינה מצמצמת את מעורבותה בכוחות השוק, ובדיוק כמו בג'ונגל, החזקים מתחזקים והחלשים נכחדים. בכלכלה כזו הפערים החברתיים הולכים ומתרחבים והפריפריה נשכחת מאחור, בזמן שההון מתרכז בידי מעטים השולטים בכלכלה, בתקשורת, בעמדות כוח שלטוניות ואף במערכת המשפט.
קהלת מצא בפוליטיקאים מהימין את הזרוע המבצעת המושלמת לפרויקט שלו, ומנצל את האג'נדה הלאומית כדי לקדם מהפך כלכלי שפוגע דווקא בלב המפעל הציוני. לכן המאבק על הרפורמה במשק החלב אינו מנותק מההקשר הרחב יותר – זהו חלק ממאבק גורלי על הציונות האמיתית, על החקלאות כעוגן לאומי, ועל ישראל הדמוקרטית והליברלית שלא תהפוך לרפובליקת בננות בשליטת אוליגרכים.
הכותבת היא לשעבר חברת כנסת ומנכ"לית החברה הכלכלית לפיתוח הגליל העליון
