המדינה יצאה למלחמה בלי לדעת עם איזה תרחישים ואילו עלויות תידרש קרן הפיצויים להתמודד, כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) וכותרתו 'מוכנות מערך הפיצויים בשנה הראשונה למלחמת חרבות ברזל'.

בשנה הראשונה למלחמה (מאוקטובר 2023 עד סוף דצמבר 2024) קרן הפיצויים נדרשה לשלם עבור נזקים ישירים ועקיפים כ-18.8 מיליארד שקלים, אך ערב המלחמה היה בקרן סכום של כ- 17.7 מיליארד שקלים בלבד. לטענת המבקר מתניהו אנגלמן, מדובר באירוע חמור שהיה יכול היה להימנע אם משרד האוצר היה מציג לוועדת הכנסת את התרחישים השונים שאיתם אמורה להתמודד הקרן – דבר שלא קרה במשך שנים.

הממשלה יצאה למערכה, שנזקיה לחזית מוערכים ב-36.2 מיליארד שקלים, פי שניים מהיקפה של קרן הפיצויים – ללא ידע מספק על מצבה של הקרן. בשל כך, הקרן נדרשה לשלם בשנה אחת היקף פיצויים גדול פי 9 מסך כל ההוצאות שלה על סבבי מלחמה מאז מלחמת לבנון השנייה (פחות מ-2 מיליארד שקלים).

מדינת ישראל נטלה על עצמה בחקיקה לפצות את תושביה על נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו כתוצאה ממעשי איבה או פעולות מלחמה שונות. הפיצוי נעשה מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים התשכ"א – 1961.

קופת האוצר נאלצה לסייע

בנוסף, כיום, הקרן שסובלת ממילא מגירעון, אמורה לשלם סכומים של בין 5 ל-8 מיליארד שקלים לכיסוי נזקי המלחמה ב2025 – ובראשם מבצע 'עם כלביא'.

על פי דוחות של רשות המיסים, עד סוף דצמבר 2024, המדינה שילמה כ -2 מיליארד שקלים על נזקים ישירים וכ-15 מיליארד שקלים לנזקים עקיפים (שאר ההוצאות, 2 מיליארד שקלים, מוגדרות כהוצאות מלחמה נוספות).

נכון לתחילת 2025, המדינה שילמה 3.1 מיליארד שקלים בפיצויים עודפים (עודפים שנוצרים בקופות הפיצויים המרכזיות) – 2 מיליארד שקלים מהם טרם נגבו. את יתרת הכסף החסר לתשלום הפיצויים השלימה קופת האוצר עבור הקרן, כפי שמתחייב אותה החוק. אך לטענת המבקר מדובר באירוע חמור משום שכל מערך הפיצויים מבוסס על הקופה העצמאית שמקבלת את הכסף ממס מיוחד שמשולם על רכישת קרקע, ומרווחיה על השקעות.

לטענת המבקר, מסלול ההשקעות הנוכחי של הקרן הניב לה רווחי ריבית נמוכים יחסית. לדוגמה, המבקר השווה בין התשואה על הפיקדונות של המדינה בבנק ישראל, שם מחזיק האוצר פיקדונות רבים, לבין הרווחים שהניבה קרן הפיצויים. ההשוואה מעלה שהקרן יכלה להרוויח כ-2.8 מיליארד שקלים יותר על הסכום שכבר היה לה – אם רק הייתה משקיעה באותן השקעות של בנק ישראל, אך הדבר כלל לא נבחן.

סוגיה נוספת היא עניין הביטוח המורחב לנפגעים. כיום, כלל הנפגעים שביתם נפגע זכאים לפיצוי תכולה של עד כ-100 אלף שקלים. עם זאת, תכולת הבית של רבים שווה הרבה יותר כסף, לכן רשות המיסים מאפשרת להגדיל את תקרת הביטוח עד מיליון שקלים. אך בין 2019 ל-2023, רק כ-50 משפחות בממוצע בשנה רכשו מהמדינה ביטוח חפצים מרחיב. לטענת נפגעים רבים, הם כלל לא ידעו שהרחבת ביטוח כזו אפשרית.

רשות המסים לא יידעה את הציבור

חרף הדחיפות, בחודשים הראשונים למלחמה, רשות המסים פרסמה רק שני פרסומים בעניין – וגם אלה היו ברשתות החברתיות בלבד. רק במרץ 2024 יצא קמפיין גדול יותר לתקשורת, שקרא לציבור לשקול הרחבת ביטוח. אך המבקר מציין בדו"ח שבמהלך השנה הראשונה למלחמה, רק 3,090 ישראלים בחרו להרחיב את הביטוח, מה שמעמיד בשאלה את מידת האטרקטיביות שלו מלכתחילה.

חוסר ההיערכות בולט לא רק בגזרת מנגנון התשלומים, אלא גם במערך איסוף המידע. לצד שבחים על מסירותם ואומץ ליבם של עובדי הקרן, שיצאו לשטח לעבוד גם בתנאי סכנה – המבקר חושף שבשנת 2015 התקבלה החלטה במס רכוש לקידום של רכישת טכנולוגיות שיעזרו לצוותי השטח לעבוד בתנאים ביטחוניים קשים. ב-2017 יצא מכרז לחברות פיתוח טכנולוגיות לרכישת האמצעים –  אבל דבר לא קודם עד היום.

סדרה של עיכובים בפיתוח של אותן טכנולוגיות, שהיו אמורות להיות שמישות כבר באוגוסט 2023, גרמה לכך שכל מערך תיעדוף המשימות נעשה על ידי רכזי הצוותים בהתבסס על פרסומים בתקשורת ועל דיווחים של אזרחים לגבי פגיעת טילים וכלי טיס עוינים, ללא מערכת ייעודית לשליטה ולבקרה על פעילות צוותי השטח.