"הפעם הראשונה שהרגשתי עובדת סוג ב', הייתה בט"ו בשבט לפני כמה שנים", מספרת אביטל לשם, חברת ועד הפעולה של עובדי התאגיד הרפואי ליד בית החולים שמיר-אסף הרופא. "כולם הלכו לקחת שי לחג. הגעתי גם אני ואז אמרו לי: 'זה לא בשבילך. זה לעובדי בית החולים ואת עובדת תאגיד'".
אנחנו יושבים בחצר בית החולים ועל פנינו עוברים עובדים ועובדות, חלקם בחלוקים, חלקם במדים בצבעים מגוונים. "אין דרך להבדיל בין עובדי בית החולים שהם עובדי המדינה לעובדי בית החולים שהם עובדי התאגיד", אומרת קרן גולובוב, אף היא חברת ועד הפעולה. "רק כשמסתכלים על התלושים רואים את ההבדל".
לפני כשנה וחצי היו עובדי התאגיד הרפואי שמיר לחלוצים מבין עובדי התאגידים הרפואיים וקרנות המחקר הצמודים לבתי החולים שהחליטו להתאגד ולהיאבק להשוואת תנאיהם לאלו של עובדי המדינה.
התאגידים הרפואיים הוקמו ברובם בשנות ה-80 כגופים כלכליים נפרדים 'ליד' בתי החולים הממשלתיים. תחילה הייתה מטרתם לקדם מחקרים רפואיים, אך לאורך השנים העבירו אליהם בתי החולים הממשלתיים עוד ועוד פעילות, וכיום לעיתים 40% ויותר מעובדי בתי החולים הממשלתיים הם עובדי תאגידים, ומשולבים ברבות מהמחלקות שלהם, פעמים רבות כתף אל כתף עם עובדים מקבילים להם שהם עובדי מדינה. עובדים רבים בבתי החולים מועסקים בחלקיות משרה כעובדי מדינה וכעובדי התאגידים, או מבצעים 'ססיות' – משמרות אחר צוהריים כעובדי תאגיד לצד עבודתם בבוקר כעובדי מדינה. כך מתאפשר לבתי החולים הממשלתיים לגייס עובדים מעבר להגבלות תקני כוח האדם שמאפשר האוצר, ולהעסיק עובדים קיימים במשמרות נוספות ללא תשלום שעות נוספות.
"בכל בתי החולים יש פערי שכר ותנאים בין עובדי המדינה לעובדי התאגיד הרפואי, אבל אצלנו הפערים הללו בולטים במיוחד", אומרת לשם. לדבריה, זעמה כשקיבלה מיילים שמוענו לכלל עובדי המרכז הרפואי ועדכנו על הטבות שונות לעובדים, וב'כוכבית' למטה נכתב שהטבות אלו אינן מיועדות לעובדי התאגיד. "בקורונה זה היה בולט במיוחד", מוסיפה גולובוב. "יצאו הודעות שעובד שנדרש במהלך היום לצאת לבדיקת קורונה יקבל את זה כיום חופש, ובכוכבית נכתב שההסדר הזה לא יתאפשר לעובדי התאגיד. עובדי המדינה בבית החולים זכאים לתשלום מחלה מהיום הראשון – ובתאגיד לא. בתקופה של הבידודים זה היה משמעותי מאוד".
לשם עובדת כמתאמת מחקר באנדוקרינולוגיה ילדים ועוסקת בקידום מחקרים על סוכרת, השמנה וקומה נמוכה. גולובוב היא דיאטנית שעובדת במכון האלרגיה. כשהחליטו להניע את תהליך ההתארגנות לפני כשנה וחצי, זה היה מהלך קשה. ראשית נדרשו לאסוף סביבן שותפות סוד שהתחברו לרעיון, ויחד לנסות למפות מי הם עובדי התאגיד מבין עובדי בית החולים. ליצור לעצמן מסד נתונים שיאפשר ביום פקודה לפנות לאנשים הרלוונטיים ולהחתים אותם. היום שבו פרצה ההתאגדות לשלב הגלוי תוכנן ממש כמבצע – יחד עם צוותים שהתגייסו לטובת העניין בהסתדרות, עברו מחלקה מחלקה, דיברו עם כל העובדים ואספו חתימות.
"התגובות היו מטורפות", מספרת גולובוב. "כל אחד שהסברתי לו מה עושים שאל בהתלהבות 'איפה חותמים? איך זה לא קרה קודם?'. מובן שהיו גם כאלה שפחדו, אבל כבר ביום שאחרי הגשנו להנהלה בסביבות ה-350 טפסים, ואלה מצטרפים גם לעובדים שחלק מהמשרה שלהם היא בתאגיד וחלקה כעובדי מדינה, שמלכתחילה חברים בהסתדרות".
אלא שההנהלה לא מיהרה להכיר ביציגות וגררה רגליים במשך קרוב לחודשיים, עד שבסוף נאלצה ההסתדרות לקחת אותה לבית הדין לעבודה. "לפני ההתאגדות, בגיידסטאר, האתר שבו מפורסמים הדיווחים השנתיים של עמותות, היה כתוב שלתאגיד הבריאות 970 עובדים, שמהם הנחנו שכ-250 הם רופאים שמאוגדים בכלל בהסתדרות הרפואית", אומרת לשם. "אחרי ההתאגדות, הם טענו שבתאגיד מועסקים כ-1,500 עובדים, וניסו לטעון שאנחנו צריכים לאגד גם את הרופאים. בסופו של דבר בית הדין די רמז להם שכדאי להם לספור את הטפסים ולהתחיל לשבת איתנו למשא ומתן".
המשא ומתן, שהתחיל בפברואר 2025, מתנהל בעצלתיים, וסבלנותם של העובדים הולכת ופוקעת. בעשרת החודשים האחרונים התקיימו רק כחמש פגישות, ורק באחרונה הציגה ההנהלה הצעה – שבוועד ראו כמעליבה. "הם נתנו לנו שלוש 'אופציות' לכאורה: להשוות את ימי החופשה לאלו של עובדי המדינה, להשוות את ימי המחלה לאלו של עובדי המדינה, או להשוות את שניהם, אבל להחיל את זה רק על חלק קטן מהעובדים. לפערי השכר הם בכלל לא התייחסו", אומרת לשם, ומוסיפה שעל פי הנתונים של הוועד מדובר בפערים כלכליים שמגיעים לעשרות אחוזים בין עובדי התאגיד לעובדי המדינה בבית החולים.
לדבריה, בהנהלה מדברים כל הזמן על הגירעון שבית החולים מצוי בו. "אלא שהתאגיד עצמו דווקא רווחי ומגלגל מחזור של כ-300 מיליון שקלים בשנה. ההנהלה משתמשת בעבודה שלנו כדי לכסות את יתר פעילות בית החולים, כשהעובדים שמייצרים את הרווח הזה לא מקבלים זכויות שעובדים אחרים כן מקבלים". הוצאות התאגיד בסעיף הנהלה קפצו בשנים האחרונות מכ-5-3 מיליון שקלים לכ-12 מיליון שקלים.
"השאיפה שלנו היא להשוואה מלאה של תנאינו לאלו של עובדי המדינה בבית החולים", הן אומרות. "אנחנו עובדים מסורים ככל העובדים לבית החולים ולציבור, ולא רוצים להיות עובדים סוג ב'. העובדים בשטח מרגישים מאוד מתוסכלים מהמצב הקיים ומחוסר ההתקדמות במשא ומתן, ומתחילים להבין שייתכן שלא תהיה ברירה אלא לפנות גם לאפיקים של מאבק ארגוני: הכרזת סכסוך עבודה ובמידת הצורך גם שביתה. אנחנו כמובן לא רוצים להגיע לכך, אבל כמו שנראה המשא ומתן כעת, ייתכן שלא תהיה לנו ברירה".
