כמעט שלושה חודשים להפסקת האש עם חמאס, ישראל מחזיקה ב-1,287 עצורים פלסטינים מרצועת עזה, ללא משפט – כך עולה מנתוני הממשלה שהוגשו בסוף השבוע האחרון במסגרת עתירה לבג"ץ, שנתיים ושלושה חודשים ל-7 באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל. מבין כלל העצורים, 41 עצורים מכוח צווי כליאה זמניים, כלומר נעצרו לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. שניים מתוך העצורים הם קטינים.

עוד עולה מהנתונים שבין יולי לדצמבר האחרון, הוצאו 328 צווי כליאה זמניים לעצורים פלסטיניים. מבין הצווים הזמניים, 62 הוצאו לקטינים, ו-11 מתוכם הפכו לצווים קבועים. נכון לדצמבר היו 2 עצירים קטינים בלבד. בתקפה זו צומצם דרמטית מספר העצורים עם שחרורם של 2,000 כלואים, מרביתם במסגרת העסקה השלישית להשבת החטופים.

זמן המעצר הממוצע מכוח צו כליאה זמני עמד על 24 ימים. בשני מקרים זמן המעצר חרג מ-30 ימים – הזמן המקסימלי שנקוב בחוק.

1,239 מהם עצורים במתקנים של שירות בתי הסוהר ו-48 במתקני מעצר של צה"ל. אחד מאותם מתקנים של צה"ל הוא בסיס שדה תימן, שחיילי מילואים ששירתו בו הואשמו בהתעללות בעצורים.

בנתונים לא פורט כמה מבין העצורים חשודים בהשתתפות בטבח 7 באוקטובר, וכמה נעצרו במהלך המלחמה ולא השתתפו בו. לפני כשבועיים החלו שר המשפטים יריב לוין ושר הביטחון ישאל כ"ץ בדיונים לקראת תחילת המשפטים של מחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר, והצעת חוק בנושא נידונה בוועדת החוקה.

העתירה לבג"ץ: דרישה לבטל הוראות מיוחדות, ודיונים בהיוועדות חזותית

העתירה לבג"ץ הוגשה על ידי 'הוועד למאבק בעינויים', בדרישה לבטל את התיקונים לחוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים – חוק שנחקק ב-2002 ומכוחו ישראל כולאת ללא משפט לוחמים של ארגוני טרור כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי באזורים שאינם תחת שליטתה (כמו רצועת עזה, ובעבר גם דרום לבנון). בכך הוא נותן מענה משפטי לכליאה של לוחמים בארגונים אלו, שאינו מוסדר באמנות בינלאומיות כמו אמנת ז'נבה, מכיוון שזו מתייחסת רק לשבויי מלחמה מצבאות של מדינות. בתחילת מלחמת חרבות ברזל נוספו לחוק מספר הוראות שעה שמצמצמות את החירויות של כלואים אלו, והוארכו מספר פעמים.

ההארכה האחרונה להוראות השעה אושרה בכנסת בדצמבר האחרון, ותהיה בתוקף עד מרץ 2026. מלבד הארכת המצב הקיים, הוראת השעה הנוכחית כוללת שיפור מסוים בזכויות הכלואים, דרך צמצום משך ההליכים להוצאת הוראת כליאה קבועה – 25 ימים במקום 30; את הזמן הנדרש עד לביקורת שיפוטית על הכליאה – 40 במקום 45 ימים; ואת משך מניעת זמן המפגש עם עורך דין – 25 ימים, במקום 45 ימים קודם לכן.

עם זאת, ההוראה המחודשת קובעת גם כי ההליכים המשפטיים בעניינם של עצורים אלה יתקיימו באופן וירטואלי, באמצעות מצלמה. הוראת שעה היא חקיקה או תקנה שנועדה להיות זמנית עם תוקף מוגבל מראש, כדי לאפשר לבחון את יישומה לפני קביעת הסדר קבע או בשל מצב חירום.

לדברי עמותת 'הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל' בעתירה לבג"ץ, ההוראה המחודשת מעוררת חשש כבד להפרת וצמצום זכויותיהם של עצירים, עקב שלילת היכולת של בית המשפט להתרשם ממצבם הנפשי והפיזי שלא מבעד למסך.

במענה המדינה לעתירה נומק הצורך בהוראת השעה. על פי המדינה, הוראת השעה הכרחית לאור המצב הבטחוני המיוחד שנוצר בשל החזקת פלסטינים שנעצרו במהלך מלחמת חרבות ברזל, והסיכון הביטחוני הכרוך בכך.

"מן הראוי היה שהתיקון לחוק יפוג עם כניסת הפסקת האש לתוקף"

מנכ"לית הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עו"ד שרי בשי: "מן הראוי היה שתוקפו של התיקון לחוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים יפוג, עם כניסת הפסקת האש לתוקף. אולם מדינת ישראל מוסיפה לעצור ולהחזיק עצורים פלסטינים מכוח חוק שנחקק במהלך המלחמה, תוך שהיא נוקטת כלפיהם יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל העולה לכדי עינויים.

"אנו עוקבים בדאגה גם אחר מספר העצורים המוצאים את מותם בבתי המעצר. על פי הערכות של קהילת זכויות האדם המספר חצה את רף המאה מאז תחילת המלחמה – בשל חשש למניעת טיפול רפואי, רעב ומוות בעינויים. על מדינת ישראל לבטל את הוראת השעה, לחדול את מדיניות הכליאה האכזרית שהיא מייעדת לפלסטינים ולפעול בהתאם לחוק הבינלאומי, שמחייב יחס הומני כלפי כלל העצורים והכלואים, הן בזמן מלחמה והן בשגרה. מספרם הזעום של אסירים שעוד נותרו במתקני המעצר הצבאיים, מחזק את החובה לחסל כליל את המתקנים הללו, שהיוו מוקד ידוע ומתועד לעינויים ולמוות במעצר, והופעלו מראשיתם בלא ידע, בקרה, או סמכות כליאה מקצועית".