"נותרו לנו שלושה חודשים לפני פגרת קיץ ובחירות – אם נמצא את עצמנו ללא החלטה ייעודית  עד אז – זה יהיה אסון", הזהיר ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, בדיון בוועדת נגב גליל. במהלך כל השבוע שעבר הוא הגיע לכנסת עם פמליה שלמה של עובדי משרדו ואנשי עסקים מהעיר וביקש תשובה פשוטה לשאלה שנשאלה כבר לפני שנתיים: מתי תתקבל החלטה ממשלתית לעיר?

שטרן הגיע לכנסת לאחר מחאה כלכלית זועמת בעיר שעל פניו גם הביאה לתוצאות. לאחר שנתיים בהם הבטיח זאת לראשונה, בסוף השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שתוכנית ממשלתית לעיר תאושר בקרוב ואף תוצג בישיבת ממשלה בקרית שמונה עצמה.

הרבה עיסוק היה בשאלה אם ראש הממשלה יגיע לאזור – דבר שנמנע מלעשות עד כה. על החלטת הממשלה בנוגע לעיר דובר הרבה פחות. זאת למרות שלא ידוע כלום על החלטת הממשלה – מה היא כוללת, מה היקף ההשקעה בה ומה לוחות הזמנים לביצועה.

המחאה האיצה את עבודת המטה

המפרט של התוכנית, עליו עובדים כבר מספר חודשים בקריית שמונה מול מטה תנופה לשיקום הצפון והמשרדים הרלוונטיים, לא פורסם עדין בפומבי. ל'דבר' נודע שבשבוע האחרון, אולי על רקע השיחות בין ראש העיר לממשלה, העבודה עליה האיצה באופן ניכר.

מהתבטאויות של שטרן עצמו ושל בכירים נוספים בעירייה, נראה שבקריית שמונה יידרשו מהמדינה הורדה משמעותית של מס חברות עבור חברות שירצו להגיע לעיר, הפחתת הארנונה והמע"מ (מהלכים שהאוצר מתנגד אליהם בתוקף וספק רב שיאושרו) ופיצוי מוגדל לתושבים שיבחרו לשוב אליה. ברמת התשתיות, העירייה תדרוש השקעה ישירה וסבסוד של המדינה בפיתוח ענף התיירות וההיי-טק בעיר והקמתו של מרכז רפואי אזורי עבור העיר והסביבה. כמו כן, צפויה לקום עבור העיר מנהלת ייחודית להאצת הפעילות הכלכלית בעיר.

כסף קטן מאוד

לאורך המלחמה וגם בשנה האחרונה, מלבד מענקי החזרה והעזובה האישיים לתושבים, קריית שמונה קיבלה ממטה תנופה לצפון הקצאות ישירות של כ-247 מיליון שקלים: 180.9 מיליון שקלים לשיקום מבני ציבור ומוסדות חינוך, ו-66 מיליון שקלים נוספים לפיתוח תשתיות. לטענת השר במשרד האוצר האחראי על שיקום הצפון והדרום, זאב אלקין, במשך חודשים העירייה לא הצליחה להגיש תוכנית להשקעה במבני ציבור ותשתיות למשרד הנגב והגליל – ובכך איבדה עיר (גם אם באופן זמני) תקציב של 150 מיליון שקלים.

אך גם אם כל הכספים היו ממומשים – אי אפשר שלא לראות שמדובר בכסף קטן. קטן מאוד. הדרישה הראשונית שהגישה העירייה למדינה לפני שנה הייתה לתוכנית רב-שנתית בעלות של כ-10 מיליארד שקלים, שהייתה צריכה להיות חלק מתוכנית השקעה רחבה יותר של 30 מיליארד שקלים לצפון כולו.

בסופו של דבר הצפון נאלץ להתפשר על 15 מיליארד, 3 מיליארד מהם – ליישובים מרוחקים כמו נצרת, נהריה וכרמיאל. הכספים הגדולים שאושרו כבר לצפון – ובהם 1.2 מיליארד שקלים לעסקים וליישובי הגדר לא באו בקלות. הם דרשו מאבקים של חודשים בוועדת הכספים – שלא מיהרה לשחרר את הכסף. כעת מגיעה תורה של קריית שמונה: עם הנהגה פוליטית עוינת בגלוי, משרד אוצר לא נדיב ומערכת בחירות ארצית שנושפת בעורפה של הממשלה ויכולה להפיל אותה בכל רגע – הלחץ ששטרן והנהגת העיר מרגישים הוא ממשי לחלוטין.

אתגרים חריפים וארוכי שנים

אבל זה לא רק עניין של לוחות זמנים. מלבד עשרת אלפים התושבים שלא חזרו, בשבועיים האחרונים פורסמו מספר נתונים לא מחמיאים על העיר. סקר שנערך בקרב 166 בגירים מאזור הגליל והגולן, שנערך על ידי דיירקט פולס עבור ארגון לב בגליל, הראה ש-80% מהתושבים מרגישים שהאזור מופלה מבחינת מדיניות. 65% השיבו שהם שוקלים לעזוב את האזור – 83% מתוכם צעירים עד גיל 30. בהתחשב בנתוני החזרה הגבוהים בקיבוצים והמושבים מסביב, זרקור הביקורת השלילית נופל בעיקר על העיר.

מסמך שהוגש על ידי פורום ארלוזורוב לוועדה לפיתוח הנגב והגליל מראה כי לפערים בין הצפון לשאר הארץ יש רקע ארוך שנים. הקשיים המרכזיים שצוינו על ידי התושבים – בשירותי הבריאות, בתעסוקה ובתחבורה – מלווים את העיר במשך עשורים. תוחלת החיים בצפון קטנה בשנתיים מהממוצע הארצי, אין כמעט מקומות עבודה שאפשר להגיע אליהם ללא רכב ופערי השכר בין קריית שמונה לשאר הארץ הגיעו ל-25%.

נדרש יחס שיצליח לעקוף את הרגע הפוליטי

האמת צריכה להיאמר, לולא הבחירות המתקרבות המטילות צל על התוכנית, כנראה שגם נפתלי בנט לא היה מגיע לעיר עם קמפיין מיוחד. גם הברית של ראש העיר שטרן עם השר יצחק וסרלאוף מהציונות הדתית לא הייתה מלחיצה את הליכוד וביקורו של הנשיא יצחק הרצוג וקריאתו לכל הכנסת לעלות לגליל – לא היו מזיזים מאומה (ספק אם הזיזו משהו עכשיו).

קריית שמונה, היחידה בין ערי ישראל שקָטְנָה לאורך העשור האחרון, על שלל מאפיינה ואתגריה הייחודיים, דורשת יחס שיצליח לעקוף את הרגע הפוליטי. תושבי העיר שיוצאים לרחובות מבינים את זה טוב מכולם. בדרישה מהפוליטיקאים להגיע לשטח הם דורשים שיסתכלו להם בעיניים, יראו את האתגרים הממשיים ויתחייבו לתוכנית ממשלתית ברורה ומגובה בתקציבים – כזו שתישאר הרבה אחרי שאותם פוליטיקאים ילכו.