לאחר כשבועיים של מחאות רצופות באיראן, כשהאינטרנט נותק ברחבי המדינה ולפי הדיווחים מאות מפגינים נהרגו בעימותים עם המשטר, נראה כי מדובר בתופעה משמעותית, שמאיימת על הסדר הקיים יותר מגלי מחאה קודמים.

"זה בהחלט הניסיון המשמעותי ביותר להפיל את המשטר האיסלאמי", אומר ל'דבר' ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן וראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי. "אנחנו רואים הפגנות המוניות בערים רבות, כולל בערים הגדולות ביותר באיראן, גם אחרי ניתוק האינטרנט ומעבר לתגובה אלימה של המשטר. ברור שזו תנועה נרחבת במיוחד".

ד"ר צימט חוקר את איראן שנים ארוכות. בגלי מחאה קודמים העריך שהמשטר לא בסכנה קיומית, הערכה שהתגלתה כנכונה. אלא שהפעם הוא מדבר אחרת. "אני לא בטוח שהמחאה הנוכחית אלימה הרבה יותר מאשר ב-2022 או ב-2019, אבל היא יותר נרחבת כנראה, בעיקר משום שהייאוש של הציבור והמצוקות שלו החריפו בשנים האחרונות.

"כרגע מתקיימים שניים מהתנאים שהצענו בעבר במכון למחקרי ביטחון לאומי, למצב מהפכני שעשוי להוביל לשינוי משטר. תנאי אחד הוא הפגנות בהיקף נרחב, והשני, הצטרפות של מגזרים שונים במשק וקבוצות שונות בחברה האיראנית. עדיין לא ראינו הצטרפות במגזרים כלכליים קריטיים כמו פועלים בתעשיית הנפט, אבל יכול להיות שזה קרה ואנחנו פשוט לא יודעים".

מה התנאי השלישי שלא מתקיים?
"התנאי השלישי — ובעיניי החשוב ביותר — נוגע להתנהלות מנגנוני הדיכוי והאכיפה, ובעיקר לקיומן של אינדיקציות לסדקים או בקיעים במנגנונים הללו. עריקות, עייפות תפקודית, חוסר נכונות לשתף פעולה עם פעולות הדיכוי וכדומה. בשלב זה אין אינדיקציות לכך. גם האליטה הפוליטית ממשיכה בינתיים להפגין לכידות, לפחות כלפי חוץ".

יש לתנועת המחאה הנוכחית הנהגה מוגדרת?
"לא ממש, אבל זה פחות בעייתי כרגע. זה יידרש בשלב הבא לאחר שהמשטר יתערער ותידרש חלופה שלטונית. כרגע אנחנו עוד לא שם, ולא בטוח שלשם זה הולך".

התרחישים: דיכוי יעיל, קריסה או הפיכה צבאית

איך היית מגדיר את המצב הנוכחי?
״הייתי אולי קורא לזה 'מצב מהפכני מתמשך'. זה עשוי להמשיך כך גם חודשים, ולהתפתח לכיוונים שונים."

לאילו כיוונים?
"חלופה אחת היא דיכוי יעיל מצד השלטונות וחזרה לסוג של 'שגרת חירום'. מצב שיכול לכלול המשך של מחאות מזדמנות, או דעיכה שלהן עד לגל הבא. מבחינת המשטר זו האופציה המועדפת בשלב זה, אך ייתכן שהיא דווקא תוביל להסלמה נוספת ואף למימוש איומיו של טראמפ להתערב.

"אפשרות אחרת היא התרחבות מתמשכת והקצנה נוספת של המחאה, לצד הופעת בקיעים במנגנוני הדיכוי, עד כדי הצבת איום משמעותי על יציבות המשטר ולבסוף קריסתו. התרחיש השלישי הוא מורכב יותר: הכרה של הצמרת האיראנית, או לפחות חלקה, באובדן היכולת להכיל את האירוע".

אם המשטר יכיר בכך שאיבד שליטה, מה הוא יכול לעשות?
"בתרחיש כזה יש למשטר שני נתיבי פעולה. אחד, השתלטות של גורמים באליטה הביטחונית-פוליטית על השלטון וכינון שלטון צבאי, זמני או קבוע בהתאם לנסיבות. נתיב כזה עשוי לכלול אפילו 'הקרבה' של המנהיג העליון חמינאי, בהסכמתו או בכפייה.

"נתיב הפוך הוא תפנית של 180 מעלות במדיניות מול המערב, למשל הסכמה להיענות לדרישות ארה"ב במטרה להגיע להסכם ולהסרת הסנקציות. בעיני פחות סביר שתקרה תפנית כזו, כל עוד ח׳מינאי ממשיך לשלוט בפועל.

"בכל מקרה, גם התרחיש הזה, על שני נתיבי הפעולה שבו, לא מבטיח התייצבות, לפחות בטווח הקצר".

האם לישראל יש דרך להשפיע?
"עדיף שישראל לא תתערב באופן ישיר וגלוי. זה לא יתרום, וזה עלול לחזק את הנרטיב המשטרי שישראל עומדת מאחורי המחאה, ובכך לערער על הלגיטימציה שלה גם בעיני חלקים מסוימים בציבור האיראני".