מירב היא מזכירה רפואית מהקריות. היא נשואה לנדב, נהג חלוקה. יש להם שלושה ילדים, משפחה "רגילה". ובכל זאת, כבר בשבוע השלישי של החודש היא נכנסת לסופר עם מחשבון פתוח: הגבינה הצהובה חוזרת למדף, העוף מוחלף בעדשים והפירות נדחים ל"פעם אחרת". בערב היא מדלגת על ארוחה כדי שיישאר לילדים.

זה לא סיפור חריג. לפי נתוני דו"ח העוני של ארגון 'לתת', כמעט 27% מהמשפחות בישראל, יותר מ-860 אלף בתי אב, חיות באי ביטחון תזונתי – מדובר ביותר ממיליון ילדים. אבל הסיפור לא נגמר רק במצבים הקשים ביותר. למעשה, רק מעטים מאיתנו לא מרגישים היום כמה יקר לחיות כאן. גם משפחות ממעמד הביניים חיות בתחושת חוסר ודאות מתמשכת. אלו חיים על הקצה: הלוואות לכיסוי המינוס, ויתור על טיפולים רפואיים או על חוגים לילדים. במציאות כזו, כל הוצאה בלתי צפויה, מטיפול שיניים ועד תיקון לרכב, עלולה לערער את היציבות הכלכלית ולדחוף משפחה שלמה לתהום.

 

בשנתיים האחרונות, על רקע המלחמה המתמשכת, מחירי מוצרי הבסיס עלו בחדות: מוצרי חלב, ביצים, לחם וירקות זינקו בעשרות אחוזים. לכך נוספו עליות מחירים יזומות מצד המדינה: תעריפי החשמל והמים עלו, וכך גם תעריפי התחבורה הציבורית. גם המסים עלו: המע"מ עלה ל-18% ובערים רבות הארנונה התייקרה. כל זה קרה ללא תוכנית בלימה ממשלתית משמעותית. המסר לציבור היה ברור: תתמודדו לבד, החשבון עליכם.

במציאות כזאת הציג שר הכלכלה, ניר ברקת, את תוכניתו להורדת יוקר המחיה בסופרים: "הסל של המדינה". היוזמה מתיימרת להוזיל מחירים באמצעות תחרות בין רשתות השיווק על סל אחיד של 100 מוצרים, כאשר הרשת "המנצחת" תזכה בקמפיין שיווקי במימון המדינה. במילים אחרות, הפתרון הממשלתי נשען על רצונן הטוב של רשתות השיווק.

אבל למה בעצם שיתנדבו? בזמן שכולנו היינו בחרדה קיומית ובילינו בריצה למקלטים, רשתות המזון הגדולות לא רק שרדו, הן שגשגו. שופרסל סיכמה את שנת 2024 עם רווח נקי של 665 מיליון שקל, זינוק של יותר מ-100% לעומת השנה שלפניה, וחילקה דיבידנדים במאות מיליונים. גם רמי לוי הציג רווחי שיא של 259 מיליון שקל, עלייה של כ-26% ברווח הנקי. בזמן שסיפרו לנו בעוד ועוד פרסומות  ש"נעבור את זה ביחד", המחירים על המדף עלו והרווחים זרמו היישר לכיסים של בעלי המניות.

בעיה נוספת בתוכנית היא שהמוצרים בסל נבחרים לפי הפופולריות שלהם, ולא לפי ערכם התזונתי. למעשה, יותר מ-40% מהמוצרים בסל מסומנים במדבקת אזהרה אדומה, ומוצרים רבים נוספים מעובדים וחסרי ערך תזונתי. במקום להנגיש אוכל איכותי, המדינה עלולה לגרום להצפה של השוק במזון זול אך מעובד ומזיק, מה שצפוי להוביל לתחלואה כרונית עודפת בקרב השכבות המוחלשות.

אז תודה לשר ברקת על ההכרה בבעיה, אבל הפתרון המוצע הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. ניסיון אמיתי להבטיח סל מוצרים בסיסי ונגיש מחייב התערבות ממשלתית ישירה. אפשר וצריך לעשות זאת באמצעות ביטול המע"מ על סל מוצרי יסוד חיוניים: קטניות, ביצים, מוצרי חלב בסיסיים, לחם, חיתולים ותמ"ל. זהו לא רעיון רדיקלי, אלא מדיניות מקובלת במדינות כמו בריטניה, קנדה, אוסטרליה ובאיחוד האירופי.

השאלה המתבקשת היא האם ביטול המע"מ באמת מגיע לכיס של הציבור, וכאן הנתונים מעודדים: מחקרים מראים שקרוב ל-90% מההטבה מגיעה לכיס הצרכן.

המע"מ הוא מס רגרסיבי. כולם משלמים אותו באותו שיעור, אבל מי שמוציאים חלק גדול יותר מהכנסתם על צרכים בסיסיים נפגעים הרבה יותר. לכן ביטול מע"מ על מוצרי יסוד הוא כלי ממוקד שמקל במיוחד על השכבות המוחלשות ועל מעמד הביניים הנשחק. מאיפה יגיע הכסף? הגיע הזמן לומר את המובן מאליו: מהעלאת מיסוי על רווחי עתק ובעלי הון. לא מחסדי הסופרמרקטים, אלא מאחריות של מדינה לאזרחיה.

רעות פרץ היא ראש תחום חברתי כלכלי בתנועת 'עומדים ביחד.