כשמטפסים על הגבעה הירוקה בדרך למקום שבו אולי נקבר אחיו של יהודה המכבי, מוטב לא לארוז יותר מדי ציפיות. האתר, שזכה בתקשורת לשם המפוצץ "אחוזת הקבר של אלעזר החורני", אינו נראה מרשים לכאורה. אפילו הדרך העתיקה שליד האתר מעורר המחלוקת נראית מפוארת בהרבה מסדרת קוביות האבן המסותתות. העובדה שאותה הדרך עצמה מתחילה 20 מטר פני כן, בבסיס צה"לי סטנדרטי למדי, גורמת לכל האירוע להיראות כמו מעין מזיגה מוזרה בין היסטוריה חיה לבטון מכוער.

שילוב מפתיע

האתר הצנוע הזה, ששילוב מפתיע של נתונים הוביל להשערה שבו נקבר אחיו של יהודה המכבי, נמצא בגוש עציון, ממש צמוד לבסיס החטמ"ר. הוא גם נמצא סמוך מאוד לשני אתרי קרבות: האחד, אולי במקרה, הוא המנזר הרוסי, שבו התנהלו קרבות בין ישראל לירדנים בדרך לירושלים; והשני, שמיקומו הוא הרמז הקריטי לסיפור, הוא קרב בית זכריה, שבו הפסידו המורדים המכבים לצבא היווני.

בקרב הזה גם נהרג אלעזר החורני, שהיה אחד מארבעת אחיו של יהודה המכבי, בניו של מתתיהו. השמות השניים של החשמונאים אינם שמות משפחה כמובן, אלא מעין כינויים. על פי ספר מקבים, אלעזר הבין שהמקבים עומדים להפסיד, ובאקט אחרון של גבורה התגנב מתחת לאחד מפילי המלחמה והרג אותו, ונמחץ תחתיו בנפילתו. הנתון הזה, בצירוף אופי המונומנט, הוביל את הארכיאולוגים חיים שקולניק וזוגתו ד"ר סבטלנה טרחנובה להשערה המפתיעה שפה בחר יהודה המכבי להקים אנדרטה לאחיו. יהודה לא ידע ככל הנראה שגם יתר האחים, כולל אותו, צפויים למות מוות אלים.

אסור לעשן

אבל כשיורדים בצידה השני של הגבעה, קשה להרגיש את הגבורה והטרגדיה. הנוף הירושלמי של גוש עציון ממלא את האופק בירוק מהמם, הקרקע בוצית, והבסיס הצבאי, כמו סניף של מקדונלד'ס, מכוער באופן מוכר וקצת נעים. האבן הירושלמית עצמה, שנחשפת מהצלע החשופה של הגבעה, אינה נראית מרשימה ממבט ראשון, ונותנת תחושה של טיול שנתי סטנדרטי בהרי ירושלים.

על חומרת הערבוב בין השגרתי להירואי תעיד העובדה שהבסיס הצה"לי השתמש בחלק ממבני האתר, בני 2,000 שנה לפחות, כבונקרים לאחסון חומרי נפץ. הכתובת "אסור לעשן", שמרוססת על המבנים העתיקים, מבהירה יותר מכול מדוע איש לא טרח להעיף עליהם מבט שני במשך זמן רב. היא, וגם הצלבים שנחצבו על חלקם, חידוש מאוחר לטענת שקולניק.

הגבעה יורדת כאן בחדות אל תוך דרך העפר, כאילו מישהו גילח את צידה וחשף את הליבה הקשה שלה. כשחולפים על פני מערת התבודדות שבנו הנזירים הרוסים לפני מאה שנים, היא נראית משעממת מבחוץ, עם דלת ברזל חלודה. מבפנים היא עמוקה מאוד ויש בה כמה חללים, שמעידים שהנזירים לקחו את עניין ההתבודדות מאוד ברצינות.

מעט לאחר המערה מגיעים לאתר האמיתי: בתחתית קיר האבן הירושלמית, הסלע כמו נסוג, וחושף שלושה או ארבעה מבנים בעלי צורה מרובעת-עגלגלה, שנראים ממבט ראשון כמו חורבות.

אבל מבט מעמיק מראה מציאות מורכבת יותר. האבן מסותתת במלאכת יד, היישר מהסלע. המבנה המרכזי וזה שלידו, כל אחד מהם בגודל של חדר קטן, מוקפים כל אחד במעין "מסדרון" שמפריד בינו לבין קיר האבן שנחצב ממנו. זו, מסתבר, הסיבה לצורה המשונה, דמוית ה'בלוב' של המבנים: הם סותתו ביד ישירות מתוך הסלע, במבנה מרובע מבפנים ופירמידלי מבחוץ. "מדובר בקבר מאוד יוצא דופן", מספר שקולניק, מנהל מחוז יהודה בקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי. "אתה יכול לראות משהו דומה לזה בארץ רק בעמק הקדרון בירושלים". על פי החוקרים, מבנה פירמידלי כזה אופייני באזור רק לקברים מהתקופות ההלניסטית-חשמונאית והרומית הקדומה.

"על הקברים הדומים לו בירושלים – קבר בני חזיר, קבר זכריה, יד אבשלום – יש כיום קונצנזוס שהם מימי בית שני", מסביר שקולניק, "אולם לגבי קבר בת פרעה, שהוא הדומה ביותר לקבר שלנו, יש מחלוקת. חלק סבורים שגם שהוא מבית ראשון, בעיקר על סמך שתי אותיות בכתב עברי עתיק שנמצאו מעל פתח הכניסה". שקולניק מוסיף שכתב זה היה נפוץ בימי הבית השני בשימושים טקסיים, "אולם אני מאלה שחושבים שמדובר בקבר הלניסטי, כמו המונומנטים הקדומים בקבוצת נחל קדרון, והמבנה והשילוב של ניתוק מוחלט של הקבר מהסלע הסובב עם גג פירמידלי וכרכוב 'מצרי' שם הוא הדומה ביותר לזה שנמצא בממצא שלנו". במילה 'כרכוב' מתכוון שקולניק לבליטה המעוגלת שבולטת מהמבנה.

לא בדיוק אחוזה, לא בדיוק קבר

שקולניק זוכר את הפעם הראשונה שראה את המבנה. "הייתי אז בתחילת דרכי בתור מנהל מחוז", הוא מספר בהתרגשות, "ויצאתי לחפש אתר שתפס אותי עוד בתואר הראשון, בעקבות גילויים קודמים שנעשו ב'סקר החירום' אחרי מלחמת ששת הימים. כשהגעתי לכאן הלכתי בין גרוטאות ועשב. אבל ברגע שראיתי את זה, נשימתי נעתקה. פתאום הבנתי מה אני רואה".

ואכן, כשעומדים מקרוב מול המבנה הקטן, או הולכים סביבו בתעלה המרשימה שנחצבה בסלע, מבינים פתאום מדוע בכל זאת, מבנה קטן כל כך הוא גם מרשים. כף היד יכולה לחוש את כל הגבשושיות שנוצרו מחציבה, מכה אחרי מכה, באבן הירושלמית. קשה לא להתרשם. המחשבה שבני אדם סיתתו דבר כזה במו ידיהם לפני יותר מ-2,000 שנה גורמת ליצירה הגולמית לקבל מימד טקסי, מיוחד. וגם, זה נשמע כמו ים עבודה.

"מדובר בפרויקט מיוחד ומורכב, שהוזמן עבור אדם בעל השפעה", מסביר שקולניק. "זה מה שהוביל אותנו לשער שמדובר בקבר, או לפחות אנדרטה, של אדם חשוב. נוכחותם של קברים מפוארים ביותר באזור ירושלים מובנת, אבל פה אין יישוב מרכזי קרוב. מה שכן יש פה זה את הנוף של קרב בית זכריה ואת הטופוגרפיה שעשויה להתאים לתיאור הקרב, ולכן הצענו בזהירות את החיבור בין הקבר המיוחד למאורע ההסטורי".

כשנכנסים פנימה, לעומת זאת, רמת הפליאה יורדת שנית. מישהו, ככל הנראה הנזירים הרוסים ששכנו במנזר הסמוך, ציפה את פנים המבנה במעין טיח או בטון מאיכות ירודה, כולל הרצפה והקירות. למעט עלייה קלה בקרקע בקצה החדר, אין בפנים כמעט שום דבר שמעורר תחושה של אחוזת קבר. החלק של ה"קבר" חסר במיוחד: אין בחדר שום סימן לארון קבורה, מצבה או גלוקסמא, כפי שהיה מקובל אז ביהדות, אלא אם אלו כוסו מתחת לכיסוי הבטון הרדוד על הרצפה. אף שאלעזר נמחץ בידי פיל, עדיין קשה להאמין שהיה נכנס שם.

איפה הגופה?

וכאן אנחנו נכנסים ללב המחלוקת על זהותו של האתר, שהימצאותו ביהודה ושומרון מטילה עליה צל פוליטי כבד. במשרד המורשת הכריזו עליו בהודעה רשמית "אחוזת הקבר של אלעזר החורני", והפכו אותו לאתר שבתקווה ימשוך תיירות לגוש עציון. להכרזה התלווה שלט ברזל רשמי, שמכריז על זהות האתר ללא סימני שאלה. חלק מערוצי החדשות פרסמו כתבות שהציגו זאת כעובדה: זו אחוזת קבר של אלעזר החורני. אלא שאין שום כתובת או ממצא חד-משמעי, כמו גופה, שמצביע בוודאות על אלעזר, או בכלל על התרבות החשמונאית, ולכן הזיהוי רחוק מוודאי.

גם מחקרם של שקולניק וטרחנובה מסויג בהרבה. במחקר, שפורסם באנגלית, טענו כי לא סביר כלל שמשפחה מכובדת מקומית בנתה את המבנה: "ניתן להציע, בזהירות הנדרשת, כי מדובר אולי בקבר, או קבר סמלי, עבור אלעזר החורני".

לצער החוקרים, האימוץ המוחלט של התיאוריה שלהם כאמת לאמיתה יצק ממד פוליטי לשיחה על האתר. שיח זה מוסיף לקלחת עוד סוגייה מורכבת: היות שהאתר נמצא בשטחים, רשות העתיקות אינה זו שמופקדת על חקירתו, אלא קמ"ט (קצין מטה) הארכיאולוגיה של צה"ל, שתחתיו מצוי שקולניק, בתור מנהל הארכיאולוגיה במחוז יהודה. אף שגם הקמ"ט מעסיק ארכיאולוגים, מטבע הדברים לא כל הארכיאולוגים מוכנים לעבוד ביהודה ושומרון, ומרבית הבכירים בהם פועלים ברשות העתיקות, כמו טרחנובה, ולכן מסקנותיה של הקמ"ט זוכות לא פעם לעין חשדנית יותר. גם לרשויות מקומיות באיו"ש ולממשלה יש כנראה אינטרס להציג אתרי מורשת היסטוריים ביהודה ושומרון.

לגלות בדרך הישנה

אולם לשקולניק יש כמה טיעונים עם שילוב של תארוך ומיקום. החפירה סביב פתחי השאיבה של בורות המים הצמודים לקברים, כולל הקבר המנותק מהסלע הסובב, הניבה מכלול חרסים מימי הבית השני, מהמאה ה-2  לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה, עם טיפוסי כלים שמגיעים עד מרד החורבן. טרחנובה, מומחית בתחום, קובעת שהם מגיעים משלהי התקופה ההלניסטית. שקולניק אף מספר שמצא שם ממצא מיוחד: מטבע של האימפריה הסלאוקית, בת זמנם ויריבתם של החשמונאים. או בשמה המוכר: "היוונים של חנוכה".

הדרך הייתה קבורה תחת כביש גישה צה"לי, שהוביל לשער נעול. החוויה מומלצת למי שלא ראה דרך עתיקה: דרכים רבות שכבות, שמבט מהצד, כפי שניתן לראות באתר, חושף בהן שכבה על שכבה שנבנו בידי אימפריות שונות, בטכנולוגיות שונות, על אותו מתווה.
למרבה הצער, המתווה של דרכים ראשיות בהיסטוריה האנושית משתנה מעט כל כך, שברובן מעולם לא הפסיקו להשתמש. לכן רבים מהכבישים הראשיים כיום פשוט נסללו על גביהן.

שקולניק טוען בביטחון שמדובר בדרך שהשכבות הקדומות שלה מגיעות עוד לימי בית ראשון, ובין שכבותיה הבולטות נמצאת גם הדרך הרומית, שהוא מקשר לתחנת דרכים שהתגלתה באתר, ושהייתה פעילה לפי ממצאיו בין המאה ה-2 ל-4 אחרי הספירה.

אין הכרעה

למבקר מן השורה באתר אכן קל לראות בעין בלתי-מזוינת שהמונומנטים המדוברים קדמו בהרבה למרבית שכבותיה של הדרך, שגבוהה מהם במידה ניכרת ובנויה בטכניקות מודרניות יותר. אלא שלא בטוח שעין כן מזוינת תצליח לראות הרבה יותר מזה – אולי בגלל עבודתם המסורה של הנזירים הרוסים, באתר לא נמצאו עד כה ממצאים אורגניים שניתן לבחון במעבדה כדי לאתר תאריכים מדויקים, ולא נמצאו כתובות שניתן לשייך באמת לאדם או משפחה.

במילים אחרות, כפי שאמרו ל'דבר' ארכיאולוגים שונים כשהוצגה להם השאלה על האתר, "אילו הייתה כתובת, כבר היינו שומעים על זה. אם אין – הכול השערות". אף חוקר לא אישש או שלל את הטענה של שקולניק ושל טרחנובה. אף שהמאמר פורסם עוד בשלהי 2024, הוא עדיין לא תורגם לעברית, וככל הנראה לא נכתב עליו אף מאמר תגובה. לא ניתנה התייחסות בעדו או נגדו משום אוניברסיטה בישראל, למרות שפורסם בכתב עת בינלאומי נחשב שמדורג Q2, הדרגה השנייה בחשיבותה. כמו הרבה דברים אחרים שקורים בקמ"ט ארכיאולוגיה, המחלוקת נותרת במידה רבה במעמד צד אחד, וכל הצדדים מפסידים.

במורד הדרך, שני מבנים מחוברים שנדמים כאילו חציבתם לא הסתיימה מוצפים במים בוציים. בנייתם החלה כנראה כמה עשרות שנים אחרי יתר האתר, וננטשה באמצע. אבל האמת היא שהאתר כולו, אם מפספסים את שלט המתכת שהציבה המועצה, נראה נטוש ושכוח. ויהיה זה אלעזר החורני או סתם אציל מקומי, גם האדם שעבורו טרחו החופרים הללו יישאר כנראה אלמוני.