בשמונה באוקטובר 2023, בחסות אבטחה צבאית כבדה, עזבו שיירות רכבים עמוסות בניצולי הטבח את המושבים, הקיבוצים וערי העוטף אל פתרונות המגורים הזמניים שהוצעו להם. באותו זמן ממש ובימים שאחרי, רק שני סוגים של אוכלוסיות עשו את דרכם בכיוון ההפוך, לתוך העוטף: כוחות צבא ומתנדבים שבאו לייצב את החקלאות. למעשה, החקלאות הייתה העוגן האזרחי היחיד בקרקע שנותר בעוטף בחודשים שאחרי המחדל הנורא.
בתוך ענף החקלאות, היו אלה משקי בעלי החיים, הרפתות והלולים שהצריכו את ההתגייסות המיידית – מישהו חייב לחלוב את הפרות ואת התרנגולות יש להאכיל. מאות רפתניות ורפתנים שחליבה היא שגרת יומם ועשרות רפתנים בדימוס הגיעו מכל רחבי הארץ, ועשו משמרות במהלך המלחמה במשקי בעלי החיים בעוטף עזה. גם בצפון המופגז אפשר היה לראות תמונה דומה. למעט כוחות צבאיים, על גבול לבנון במשך חודשים ארוכים היה אפשר לפגוש אך ורק חקלאים ומתנדבים בחקלאות.
יש להוסיף את החקלאות, הרפתות הלולים, המטעים וגידולי השדה כחזית נוספת של המלחמה האחרונה. על מניין גיבורי ישראל שנפלו במלחמה הזאת יש למנות לא מעט חקלאים ועובדים בחקלאות שמסרו את נפשם, בדרכם למטע או ללול.
לקח שנשכח
ישנו דיון פוליטי נוקב על השאלה כיצד יש לתחקר את המלחמה. אין בכוונתי להיכנס לוויכוח זה. אני רק רוצה להצביע על לקח שראוי היה שיילמד, לקח שטרומפלדור הבין ויגאל אלון הלך לאורו, לקח שנשכח מלב משום מה עד שבעה באוקטובר, וראוי היה שנחזור וניזכר בו בעקבות אותו בוקר מר: במקום שבו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו. החקלאות היא עוגן בקרקע. היא הייתה כזאת מראשית הציונות, והיא המשיכה לשמש כזאת גם במלחמה האחרונה. פרות, תרנגולות ומטעי נקטרינה אינם מייצרים רק תוצרת חקלאית – הם מייצרים ביטחון.
בימים אלה, במסגרת חוק התקציב, מבקשת הממשלה לערוך "רפורמה במשק החלב" – שם קוד למהלך שעתיד להמיט דין סגירה על חלק לא מבוטל מהרפתות במדינת ישראל. ממשלת ישראל מסבירה את המהלך הדורסני בניסיון להוזיל את עלות הייצור של החלב לצרכן הסופי. מה שהיא לא מבינה הוא שמשק החלב, והחקלאות הישראלית בכללותה, אינה רק מרכיב בכלכלת ישראל.
החקלאות בפועל היא מרכיב מרכזי בביטחון המדינה ואזרחיה. הרפורמה המוצעת במשק החלב, אם תצא לפועל ותגרום לסגירת רפתות, אולי תוזיל את החלב בקפה של הבוקר ב0.001 אגורות – אבל בו בעת היא תפגע פגיעה קשה בביטחון של המדינה ואזרחיה.
הכותב הינו סוציולוג המשמש כדיקן הסטודנטים של המכללה למינהל, ומחקריו עוסקים במבנה החברתי והארגוני של המרחב הכפרי.
