הוועדה לביטחון לאומי קיימה אתמול (ראשון) דיון על יישום חוק ההגנה לציבור מפני ארגוני פשיעה. החוק, שחוקק בדצמבר 2024, מאפשר הוצאת צווי הגבלה מינהליים לחשודים בחברות בארגוני פשיעה, על בסיס מידע מודיעיני וראיות מינהליות.

על פי נתוני המשטרה שנמסרו לוועדה, 30 בקשות להוצאת צווי הגבלה הוגשו ב-2025 על ידי המשטרה – שש בקשות בלבד אושרו על ידי בית המשפט. 14 בקשות נמצאות בהליכי אישור, שש בקשות הוקפאו על ידי המשטרה וארבע בקשות בוטלו בשל הליך פלילי. זמן טיפול הממוצע בבקשה הוא שלושה חודשים.

נצ"מ דוד קץ מחטיבת המודיעין של המשטרה, אמר בדיון: "התחלנו להגיש בקשות חצי שנה לאחר כניסת החוק לתוקף. השאיפה שלנו שייקח שבוע מהגעת המידע לגבי החשוד ועד שנוכל להרחיק את האדם מהאזור".

לדבריו, "החוק נכנס לפער שנוצר בין הרף הראייתי הנדרש להליך פלילי לחוסר היכולת לגבש את הראיות. החוק נכנס כעזרה ראשונה. זהו סעד מינהלי להרחיק את האדם מהאזור, יש פגיעה מינימלית בזכויות אדם".

ח"כ חאמד עמאר (ישראל ביתנו) אמר בתגובה לנתונים כי "בעיניי אין ארגוני פשע אלא ארגוני טרור. מתי אנו כמדינה נתעורר? הוגשו 30 בקשות ורק שש אושרו. מי שמאשר רחוק מכל הפשע הזה, הוא ישן בשקט ובנו בטוח. דמוקרטיה צריכה לשים גבולות כדי להגן על עצמה. זה עניין שלזמן עד שזה יהפוך לטרור לאומני".

עו"ד שרון מישעל מפרקליטות המדינה הסבירה את הפער בין הבקשות לאישורן בכך שזהו חוק חדש וכי המערכת לומדת כעת כיצד לפעול. "זה לא חוק פלילי, זה חוק מינהלי שלראשונה לא עוסק בפשיעה לאומנית. החוק כיוון לארגוני פשיעה, לא לכנופיות". ח"כ עמאר מחה ואמר כי אינו מבדיל בין ארגוני פשע לכנופיות.

"ארגז הכלים של המשטרה ריק"

אנואר משלב מאבו סנאן, שבנו נאתן נרצח בירי ב-2 בפברואר 2025, סיפר בדיון: "אחי שירת במשטרה. 30 שנה הוא נלחם בפשיעה במגזר הערבי. הוא לא האמין שזה ימצא אותו. הוא מצא את הבן שלי מפרפר בין חיים למוות.

"הוא אמר לי, 'לא נותנים לנו לעצור אותם לפני הרצח. יש מידע מודיעיני אבל אין מספיק ראיות'. הם רוצחים כי הם צמאי דם. ארגז הכלים של המשטרה ריק. מחוקקים פה חוקים, אבל לא קורה כלום בשטח. צריך לתת למשטרה את הכלים. לא יכול להיות ששני מיליון איש, מגזר שלם שאוהב לחיות, מופקרים בידי מחבלים. הם לא פושעים, הם מחבלים".

ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש תע"ל) התקשתה לדבר בשל הדמעות. "אולי בשביל אנשים כאן לדבר על הפשיעה זה חלק מהמשחק הפוליטי. היום לכל אחד מותר לדבר על זה כדי להשיג הישג פוליטי. בשבילי זה החיים של המשפחה שלי. אחיינים שלי הגיעו אליי לעכו. הם שואלים אם אפשר לרדת לשחק בפארק. הם שאלו 'לא יקרה כלום?' הם לא יודעים מה זה לשחק מחוץ לבית. אין לנו מקום בטוח. לא הבית, לא הרחוב, לא הפארק, לא בית הספר, ואז אומרים אין לנו ארגז כלים".

נצ"מ יניב רונן, קצין אח"מ ממחוז חוף, הציע להנמיך את הרף ולקבוע לוח זמנים. "צריך לשמור על רלוונטיות. צריך לתחום בזמן את הפעולה. צריך לקבוע את מידת המסוכנות כמדד, ולאו דווקא את ההגדרה של ארגוני פשיעה".

אסף אוברלנדר, ראש מועצת רמת ישי, קרא להקמת כוחות שיטור יישוביים: "לסייר שלנו אין מה לעשות. תנו לנו סמכויות ואנו ניתן מענה".

ראאד כבהא, ראש מועצת בסמ"ה, אמר כי "הגיע הזמן שהמחוקקים יחוקקו חוקים שיכולים לשמור על תושבי המדינה. אף אחד לא מונע מלעשות את הדברים בצורה נכונה ויעילה. צריך תוכנית מדויקת למלחמה הזו. ננצח אותה לא בהצהרות אלא בתוכנית".

ראש עיריית כפר קאסם, היית'ם טה, הסכים: "אנו מטפלים בפשיעה באופן לא נכון. צריך תוכנית מסודרת שהחברה הערבית היא חלק ניכר מהתוכנית הזו".

"המדינה יודעת לעשות את זה", אמר ח"כ וליד טה (רע"מ). "אנו צריכים לקבל החלטה למגר את ארגוני הפשיעה. פירוש הדבר שכל יום קמים לעשות זה בכל התחומים".

"לא הכלי הכי יעיל"

עו"ד בני שטיינברג, נציג לשכת עורכי הדין, יצא נגד החוק וטען כי "זה לא הכלי הכי יעיל להתמודד עם הבעיה. המשטרה צריכה להתאמץ יותר להשיג ראיות ברף הפלילי. הצו המינהלי על בסיס מודיעיני הוא מדרון חלקלק".

עו"ד שלומית גרינפלד גילת מפרקליטות המדינה גם הצביעה על הבעייתיות בחוק: "זה חוק פוגעני בזכויות האזרח, אבל הוא מידתי. לא צריך למתוח את החוק. אנו צריכים להיות מסוגלים להצדיק אותו בבג"ץ".

ח"כ דוד פוגל, יו"ר הוועדה, אמר בדברי הסיכום: "היינו מדברים אחרת, אם היינו אנואר משלב. אנו רוצים שהמשטרה תטפל אבל לא נותנים לה כלים או אוזקים אותה. זה חוק מציל חיים. זה חוק שיכול למנוע את הרצח הבא. כך צריך להסתכל עליו. עד מתי נדאג לזכויות אלו שמאיימים עלינו? מתי לדאוג לעצמנו? אי אפשר להילחם במפלצת הזו עם כפפות אלא עם כדור בראש".