חמאס פרסם גרסה משלו ל-7 באוקטובר ולשנתיים של מלחמה במניפסט "הנרטיב שלנו – שנתיים של עמידה איתנה והרצון לשחרור". במסמך, המשתרע על פני 42 עמודים, גיבש מערך ההסברה של חמאס כתב הגנה ומניפסט ניצחון, המנוסח בסגנון המזכיר עלון של מועדון סטודנטים באוניברסיטה. המסמך עושה שימוש במילים שנבחרו בקפידה כדי לעורר אהדה בקהל המערבי, אך תוכנו נע בין סילופים לשקרים מוחלטים. מדובר בניסיון בוטה למסגר מחדש את אירועי 7 באוקטובר ולטשטש את המציאות הרצחנית של הארגון בעיקר בפני דעת הקהל הפרוגרסיבית.
המסמך מורכב משמונה פרקים. פרקים 3-1 מגדירים את המניעים ל-7 באוקטובר תחת אתוס הקורבן הפלסטיני וה"מצור על עזה", וממתג את 7 באוקטובר כ"יום החצייה המפואר" תוך הצנעת מניעים דתיים, ולבישת אתוס אנטי-קולוניאליסטי: "היום הזה היה היום שבו הפלסטינים חצו אל תוך משוואה חדשה של תודעה עולמית. הם הוכיחו שה'התנגדות' מסוגלת לשבור את התדמית של צבא בלתי מנוצח, ושהרצון לחירות חזק יותר מכל ארסנל צבאי". מצד שני, חמאס מכחיש את פשעיו: "הרג אזרחים אינו חלק מדתנו, ממוסרנו או מחינוכנו, ואנו נמנעים ממנו ככל האפשר". במסמך נכתב כי הפרסומים על טבח אזרחים ואונס הם לא יותר מקנוניה של "הלובי הציוני" והתקשורת המערבית.
פרקים 6-4 מיועדים לסיפור ה"ניצחון" של חמאס ולהביע את התנגדות הארגון לתוכנית של טראמפ. בין ההוכחות ל"הישגיו" של חמאס נכתב: "בפברואר 2025 הודה הרמטכ״ל הישראלי החדש, אייל זמיר, במותם של 5,942 חיילים". ארגון הטרור מאשים את ישראל ברצח עם ואת ארה"ב והמערב בגיבויו.
חמאס מציין שורה ארוכה של הישגים, בהם החזרת הסוגייה הפלסטינית ללב העיסוק במערב ובעולם הערבי, בידוד ישראל בזירה הבינלאומית, העמקת הקיטוב בתוך החברה הישראלית בין חילונים ודתיים ושסעים נוספים, שבירת הדימוי של ישראל כמקלט בטוח ליהודים, שחרור אלפי אסירים פלסטינים ועצירת תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.
בפרקים האחרונים חמאס מדגיש כי הוא מסרב להתפרק מנשקו ומכריז על המשך מאבק ה"שחרור". למרות הסכמתו להפסקת האש המחייבת את החלפת חמאס, במניפסט נכתב: "לא ניתן לכפות חלופה חיצונית כלשהי על רצון העם הפלסטיני". בפנייתו לציבור הפרוגרסיבי מתאר חמאס את "מבול אל-אקצא" כ"מודל האסלאמי-תרבותי המתון, המשלב אמונה, חירות, צדק וכבוד האדם, בניגוד לקיצוניות הציונית ולגזענות המערבית".
המניפסט שתורגם לשפות שונות מתבלט גם בהבדל גרסאות: בגרסה האנגלית חוזרים מוטיבים של כבוד האדם וחירות כמוטיבציות מרכזיות, ואילו בגרסתו הערבית המניפסט נוקט שפה בוטה ורצחנית יותר. באותו מקטע במסמך באנגלית שבו הוא מדגיש את חתירתו להקמת מדינה פלסטינית כחלק מפתרון שתי המדינות, בערבית נכתב כי מטרתו היא "טיהור ארצנו הגזולה מן הגזלן". בחלק אחר הוא מנבא כי גורלה של ה'ישות הציונית' תהיה כמו "כל גל של פולשים לארצנו הקדושה והמבורכת לאורך ההיסטוריה, הוא יגורש או ייקבר תחתיה".
המסמך מפורסם כשישראל נמצאת בצומת רגיש, עם המעבר לשלב השני של הפסקת האש, כשהחטוף החלל רן גואילי עדיין מוחזק ברצועה וחמאס ממשיך להחזיק בנשקו ולהעמיק את אחיזתו. ניתן לראות במסמך הצהרה ברורה באשר לעמדות חמאס לגבי המשך הלחימה, מעמדו הפוליטי ושליטתו בעזה – למרות חתימתו על הפסקת האש הוא רואה ב"השתתפות חמאס בייצוג העממי ובקבלת החלטות פוליטיות זכות טבעית".
