ברחוב הדרוזי מתגבשים קולות מחאה נגד הכוונה להטיל מס רכוש על הקרקע. ההצעה להטיל מס שנתי של 1.5% מערך הקרקע מתייחסת ל"מס רכוש על קרקע פנויה" כחלק מחוק ההסדרים ל-2026: המס יחול על קרקע שאין עליה בניין או שנוצלו בה פחות מ-10% מזכויות הבנייה, לא כולל קרקעות חקלאיות.

במטה המחאה, ציינו כי ההצעה מוצגת לציבור כצעד שנועד להגדיל את ההיצע ולהפחית את מחירי דיור. אך לטענתם, במקומות שבהם קיימים חסמים תכנוניים גדולים, המס עלול להפוך לכלי ענישה על כשל מערכתי. ביישובים הדרוזיים, הליכי תכנון מפורט, איחוד וחלוקה ותיאום תשתיות יכולים להימשך שנים, ובמצב כזה מס שנועד לכאורה לתמרץ עשוי להפוך למס שמייצר חוב על אי יכולת.

ד״ר אמיר חניפס, ראש מטה המחאה נגד הטלת מס הרכוש ביישובים הדרוזיים, אמר כי "מס לא יכול להחליף תכנון. במקומות שבהם אין תכנון מפורט, אין ודאות לאיחוד וחלוקה, ולעיתים אין תשתיות שמאפשרות היתרי בנייה. המס הזה אינו תמריץ אלא קנס על מציאות שהמדינה עצמה יצרה. אי אפשר לקנוס משפחות על זה שהמדינה לא מאפשרת להן לבנות".

על פי המטה, בעלי הקרקעות ביישובים הדרוזיים מוצאים את עצמם לכודים בין שתי זרועות של אותה מערכת. מצד אחד מוטלת אכיפה מחמירה על עבירות בנייה ללא היתר על בסיס תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, שמרחיב אכיפה מנהלית ומחמיר ענישה. מצד שני יש קידום מס רכוש על קרקע שלא מומשה – גם כאשר האי מימוש נובע מחסמים שאינם בשליטת בעל הקרקע.

ברבעון השני של 2025 ערך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור עמד על כ-6.6 טריליוני שקלים; וברבעון השלישי של 2025 על כ-6.9 טריליוני שקלים. על-פי דו"ח הכלכלן הראשי, שווי הקרקעות הפנויות למגורים בידי משקי בית נאמד בכ-35 מיליארד שקלים. במטה המחאה תוהים מדוע המס מוטל על הקרקע ולא על ההון הפיננסי.

מטה המחאה לממשלה: בצעו שינויים בחוק

החלת מס רק על קרקע שניתן להוציא עליה היתר בנייה בתוך פרק זמן קצר וברור, לאחר שהמדינה השלימה תכנון מפורט והסדירה תשתיות בסיסיות.

קביעת חריגות ומנגנוני פטור או דחייה במקומות שבהם קיימים חסמים תכנוניים שאינם בשליטת בעלי הקרקע, כולל אזורי עדיפות לאומית ומרחבים שבהם לא הושלמו תוכניות מפורטות לאורך זמן.

השקעה מואצת בתכנון מפורט, איחוד וחלוקה והקמת תשתיות, כדי שהתמריץ לא ייהפך לעונש.

התאמת מדרגות המס או פריסה שכזאת שתמנע ממשפחות ללא נזילות להפוך ליעד קל לגבייה.

לדברי חניפס, "בני העדה הדרוזית אינם מבקשים יחס מיוחד. הם מבקשים עיקרון פשוט: לא להיקנס על כשל תכנוני שאינו בשליטתם. אם המדינה רוצה באמת להגדיל היצע דיור, היא צריכה לייצר ודאות תכנונית ותשתיתית, ורק אז לבחון כלי מיסוי".