בשנות ה-70 חברת "פורד" מכרה בשוק דגם בשם פורד פינטו. בדגם הייתה תקלה חמורה, מיכל הדלק נשבר לעתים קרובות בעת תאונה וגרם לשרפה. במבחנים שנעשו בחברת "פורד" למכונית לפני שיצאה לשוק התגלתה התקלה, אולם הוחלט למכור אותה בכל זאת, ולהסתיר את התקלה. במזכר מצמרר שנכתב בנושא נטען שהעלות הכספית של תיקון התקלה תעלה יותר מכמות הכסף אותה תצטרך לשלם החברה כפיצויים במידה והתיקונים לא יבוצעו. הדגם נמכר בשוק, ונפסל ונאסר למכירה לבסוף רק ע"י הרשות האמריקנית לבטיחות בדרכים, בעקבות חקירה שערכה בנושא.
המקרה הנ"ל אולי נראה חריג, קשה לקבל שפירמות גדולות ורציניות ישקרו, ירמו, ויסכנו חיי אדם רק בגלל חישובים כלכליים, אולם המקרה הזה הוא רחוק מלהיות בודד או יוצא דופן. מספר שנים בודדות לאחר מכן, התברר שהיה פגם חמור בידית ההילוכים של הדגמים האוטומטיים של פורד שהחליקה ממצב של חנייה למצב של רוורס, פגם שגרם ללא מעט תאונות והרוגים. עוד התברר שהחברה הייתה מודעת לפגם זה, אולם בגלל עלויות התיקון הגבוהות העדיפה לשלם בחשאי כסף לקורבנות ולמשפחותיהם שהתלוננו ותבעו את החברה, מאשר לתקן את הפגם.
ניתן היה לחשוב שחברת פורד היא חסרת אחריות באופן יוצא דופן, אולם גם זה אינו נכון, ומסתבר שחברות רכב רבות נהגו כמוה. לאחרונה התברר שקיים פגם חמור בדגמים של טויוטה ולקסוס (אותה טויוטה מייצרת) שבעטיו המכוניות האיצו באופן לא רצוני. הפרשיה זכתה לפרסום לאחר שקצין משטרה בארה"ב שנסע עם משפחתו במכונית לקסוס התקשר למוקד המשטרתי ודיווח שדוושת הגז נתקעה והוא אינו מסוגל להאט את המכונית. בעטיה של התקלה הוא ובני משפחתו נהרגו כולם בתאונה. לאחר שנים בהם טויוטה ניסתה להיאבק ברשות לבטיחות האמריקנית, והאשימה את רשלנותם של הנהגים, הדליף בכיר בחברה שהם ידעו על הפגם כל השנים. בסופו של דבר החברה נאלצה להודות שהיא שיקרה לרשות ביודעין, ולכן נגזר עליה תשלום כספי עתק (1.2 מיליארד דולר).
ג'נרל מוטורס נתפסה מוכרת דגמים של שברולט ופונטיאק בהם ליקויים במערכת ההצתה שגרמו למנוע ולמרכיבים חשובים אחרים, בהם כריות האוויר, לכבות בזמן נסיעה במהירות גבוהה. הסתבר שהחברה ידעה על הליקוי, שגרם למאות פצועים והרוגים, במשך שנים רבות. חברת הצמיגים Firestone נתפסה ע"י רשות הבטיחות האמריקנית מוכרת צמיגים פגומים שגרמו למאות הרוגים. בחקירה בסנאט התברר שהנהלת החברה ידעה על הפגם והסתירה אותו. חברת הונדה הייתה אחראית לייצור כריות אוויר שבעקבות פגם נקרעו במהרה והכילו שבבי מתכת וחומרים כימיים שגרמו לפציעות קטלניות, גם כאן ידעו מנהלי החברה על הפגם זמן רב לפני שנתפסו. הסקנדל האחרון בתחום המוטורי שייך לפולקסווגן, אשר התהדרה במנועים "ירוקים", כשבפועל רכביה היו בין המזהמים ביותר. והותקנו בהם תוכנה שרימתה במבחני זיהום האוויר.
הרמאויות והנוכלויות בענף זה לא נפוצות יותר מבענפים אחרים. כך לדוגמה, חברת "רמדיה" מכרה מזון לתינוקות אשר חסר ויטמין B1 שהוא חיוני להתפתחותם של תינוקות, וזאת בניגוד לתקנים. על אף שבמבחנים שנערכו לא נמצאה כמות מספקת של הויטמין, החברה עדיין מכרה את מוצריה. בעקבות פניות של בתי חולים למשרד הבריאות בעקבות הגעתם של תינוקות רבים לחדרי מיון לאחר שניזונו מהפורמולה של "רמדיה", ערך משרד הבריאות בדיקות, מצא שהוא חסר את הויטמין הנחוץ, ומנע את המשך צריכת המוצר (בסך הכללי היו 4 מקרי מוות של תינוקות באשמת "רמדיה").
ההסבר לכך שפירמות מרמות ומשקרות את לקוחותיהן ללא הרף, נמצא במושג מידע א-סימטרי, כלומר שלמוכרים יש מידע רב יותר על המוצר מאשר לקונים. לקונים אין את היכולת לדעת את כל הפרטים הקטנים ואת כל התחמונים שהמוכרים מבצעים על המוצרים. בנוסף על חוסר היכולת לדעת, לקונים לרוב אין גם את המשאבים, הזמן והאנרגיה לבדוק כל פרט בכל מוצר שהם קונים. עובדה זו "מזמינה" את הפירמות לרמות ולשקר בקשר למוצריהן. לאחרונה פרסמו ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, שזכו שניהם בפרס נובל בכלכלה, ספר בשם "תורת ההונאה". הספר מתמקד בהסברים ותיאורים כיצד פירמות יכולות לפגוע בצרכנים ע"י ניצול מידע א-סימטרי. לטענתם, מצב זה יתרחש בעצמה גבוהה יותר בשווקים תחרותיים ולא מפוקחים, משום התחרות העזה בין היצרנים והפירמות השונות. בשווקים אלו יווצר שווי-משקל בו אם יש מצב לרמות את הצרכנים אזי הפירמות ירמו אותם. מכיוון שפירמות ישרות יפסידו כסף בתחרות עם פירמות שמרמות, שווי-המשקל "יכריח" גם את הפירמות ההגונות בסופו של דבר לרמות כדי להתחרות. "שווקים תחרותיים, מטבעם, מולידים רמאות ותחמנות".
ובאמת, בניגוד לסברה המקובלת שבשוק החופשי פירמות פרטיות מנסות לרצות את הלקוח ולפעול למענו ומכאן נובעת יעילותן הגדולה ושאיפתן להשתפר באורח קבע, למעשה המגזר העסקי מנסה לרמות את הלקוחות ללא הפסקה, מרמאויות גדולות לרמאויות קטנות. כך למשל היה בפרשה שידועה בתור פרשת הסיליקון בחלב. תקלה באחד ממפעלי חברת "תנובה" גרמה להקצפת יתר. עלות תיקון המכונה הייתה גבוהה מדי לדידם של מנהלי המפעל, ולכן הם החליטו להוסיף לחלב חומר כימי המוכר כסיליקון, למרות שחומר זה נחשד כמסרטן.
חברת "יוניליוור" נתפסה ונקנסה על כך שניסתה להסתיר זיהום של חיידקי סלמונלה במוצריה, וגם אחרי שהזיהום נחשף המשיכה בשקר ופרסמה שדגני הבוקר ששווקו לצרכנים בטוחים למאכל, למרות שחלקם היה נגוע בחיידקים. המשרד להגנת הסביבה הכריח את "חוגלה-קימברלי" ו"סנו" באמצעות בית המשפט להסיר את הכיתוב משקיות האשפה והניילון שלהם משום שבניגוד לכתוב הן לא מתכלות. רשות תקני המזון בבריטניה מצאה שחברת "קדברי" מכרה חטיפי שוקולד מזוהמים בסלמונלה, זיהום אותו ניסתה להסתיר. יותר ממיליון חטיפים הוסרו מהמדפים בהוראת רשות תקני המזון. רשתות המרכולים הבריטיות "טסקו" ו"אסדה" הודו שמכרו בקבוקים מלאים במי ברז בתור מים מינרלים ממעיינות. חברת "קוקה-קולה" נתפסה גם היא כשמכרה מים מהברז במותג Dasani בתור מים מינרלים ממעיינות.
משרד הבריאות הישראלי תפס בשר שהוברח מהשטחים והיה בעל מדבקות פג תוקף מזויפות ואישורים וטרינרים מזויפים. הבשר שנתפס והוחרם הופץ במסעדות הנחשבות והידועות ביותר בישראל (שלטענת בעליהן לא היו מודעים לזיוף). שפים וטבחים שעובדים במסעדות התראיינו לכתבה וסיפרו שלרמאויות במסעדות אין סוף – בשר ודגים מקולקלים מוגשים בטיגון, תיבול וברטבים מתאימים שמנטרלים את הטעם ולימון כדי לטשטש את הריח. דגים מוקפאים ומוגשים כדגים טריים וכו'. בגלל א-סימטריות במידע רוב הלקוחות לא יכולים לדעת מה קורה במטבח, ואין להם דרך לדעת שהמסעדה "טיפלה" במנה אותם הם קונים. המצב ברשתות השיווק לא טוב יותר. רק לאחרונה, הושמדו קילוגרמים רבים של בשר פג תוקף ברשת השיווק "רמי לוי" ע"י משרד הבריאות. אולם בדיקות ותחקירים גילו שבשר פג תוקף ואי הקפדה על תאריכים קיימים בכל שאר רשתות השיווק, לעתים טוחנים ומערבבים אותם עם בשר טרי, ולפעמים מתבלים אותם כדי להפיג את הטעם והריח.
הרמאות והנוכלות נפוצה בכל הענפים ואפשר להמשיך עוד ועוד. "דאנקן דונטס" טענה שהיא משתמשת בחמאה עבור מוצריה, והתברר שהיא משתמשת במרגרינה או בדמוי חמאה. בדיקה בפאבים מצאה שרבים מהם מוכרים כמות קטנה יותר ממה שהלקוח משלם עליה. הכוסות היו קטנות יותר, ולקוחות שהזמינו חצי או שליש קיבלו פחות מהכמות עליה שילמו. בדיקה של קוטג' מצאה שהכמות קטנה מזו שמפורסמת על הקופסה. פרוות שנמכרו כסינתטיות והיו למעשה פרוות בעלי-חיים ב"רנואר","מתאים לי" וגם בארה"ב. שופר סל הורשעה בכך שהמשקל זייף, והמאזניים גרמו לחיוב יתר של לקוחות. רשתות שיווק רבות הורשעו שהמחיר בקופות היה שונה מהמחיר על המוצר. חברת "אפל" מכרה מוצרים עם שבב פגום, למתלוננים הבטיחה שתחליף אותם כשיפסיקו לעבוד, אך בפועל סירבה להחליפם בכל תוקף, ובית המשפט הכריח אותה לשלם על מחשב חדש עבור מתלונן שתבע אותה וכו' וכו'. הרשות להגנת הצרכן מצאה בסקר שערכה ב-2011 שיותר מ-75% ממשקי הבית בישראל דיווחו שהוטעו לפחות פעם אחת כשביצעו עסקות קנייה של מוצרים או שירותים!
לטענת אקרלוף ושילר, אפשר להפחית את רמת ומידת הרמאות שהתחרות בשווקים גורמת, אחד האמצעים לכך הוא תקנות, רגולציה ופיקוח. בתוכנית "עושות חשבון" בנושא לחמים התברר שהתקנות בישראל גורמות לכך שבחלק גדול מהלחמים המלאים מעורבב גם קמח לבן באחוזים גבוהים במיוחד, כיוון שהתקן לגבי ההגדרה של לחם מלא הוא מאוד מקל. לעומת זאת, נטען שם שבאירופה הרגולציה מחמירה יותר והאחוז של קמח לבן שמותר לערבב בלחם מלא הוא קטן בהרבה. בתוכנית התברר שאין פתרון אחר חוץ מרגולציה, כיוון שאין דרך לצרכנים לדעת ממה עשוי הלחם. בכתב העת הרפואי "לאנסט" פורסם מאמר בשנת 2013 בו נערכה בדיקה לגבי יעילותה של הרגולציה העצמית של התאגידים בנוגע לבטיחותם של מוצרי מזון, שתייה וטבק. המסקנה של המאמר הייתה שאין כל הוכחה ליעילותה של הרגולציה העצמית של התאגידים, ושרגולציה ממשלתית היא השיטה היחידה שהוכחה כיעילה – Despite the common reliance on industry self-regulation and public-private partnerships, there is no evidence of their effectiveness or safety. Public regulation and market intervention are the only evidence-based mechanisms to prevent harm caused by the unhealthy commodity industries
חלק גדול מהרמאויות והנוכלויות שצוינו בפוסט הופסקו ונמנעו בסופו של דבר ע"י רגולציה.
הרשות להגנת הצרכן בישראל מוסיפה שרגולציה היא חשובה כי לפי סקר שערכה אוכלוסיות חלשות נוטות פחות להתלונן כשמרמים אותן ושהן נפגעות, כי כשהוסיפו תקנות שחייבו לכלול בפרסום סייגים שהופיעו באותיות קטנות, הם הוכחו כבעלות אפקטיביות מסוימת ושיעור לא מבוטל מאנשים ששמו לב למידע באותיות הקטנות ויתרו על העסקה לאחר שהבינו את מלוא משמעותה, ושיעור גבוה מהנסקרים תמכו בתקנות אלו וחשבו שהן תורמות לרווחת הצרכן.
אקרלוף ושילר אפילו מכנים את פקידי הרשויות השונות שמטרתם לבדוק ולפקח על הרגולציות בנוגע למגזר העסקי כ"גיבורים" שמטרתם לנסות למנוע פגיעה בבטיחות הציבור ורמאות מצידו של המגזר העסקי. אולם, הם מציינים שלא מספיק ברגולציה, פיקוח ותקנות. יש צורך גם ב"גיבורים" נוספים לדברי אקרלוף ושילר. יש צורך בקבוצות, ארגונים ופרטים שהם ביקורתיים וחשדניים כלפי תאגידים, פירמות והשוק החופשי. שמניחים שהשוק החופשי ומוטיבציית הרווח לא מובילים לטוב בעולמות ובעלי ההון והתאגידים הם אינם הגיבורים ודמויות החיקוי שלהם, אלא מניחים שהשוק החופשי ומוטיבציית הרווח מובילים את התאגידים לנסות לרמות ולהונות את הצרכנים. הם אלו שיערכו תחקירים, ויבדקו את המגזר העסקי בשבע עיניים ולא יתנו להם הנחות ויקבלו את תירוציהם. הם יעבדו עם הרשויות והרגולציה, יעזרו להם לבצע פיקוח ורגולציה יעילים יותר, ויצביעו על חורים ברגולציות ובחוקים שיש לסגור אותם. אחד הדוגמאות הבולטות בארה"ב לסוג של אקטיביסט כזה ששילר ואקרלוף מכנים "גיבור" הוא ראלף ניידר, סוציאליסט ופרוגרסיבי, שהקדיש את חייו למאבק ברמאויות ונוכלויות של תאגידים, ובייחוד בחוסר הרצון של חברות הרכב האמריקניות להשקיע בבטיחות הנוסעים, ואף השפיע רבות על התנהלותן של חברות אלו.
