"כשהכול התחיל, לא יכולתי לבקש מהתורמים כסף, הבנתי שאין לאנשים פניות רגשית לאפריקה", כך אומרת איילת ישראלי, מייסדת ארגון 'הלב אפריקה' שפועל בטנזניה, ל'דבר'. בלי לשים לב היא מתארת את המציאות ברבות מהעמותות הישראליות שפועלות בחו"ל לאחר שבעה באוקטובר: "אני מאמינה במה שאני עושה, אבל המצב בארץ היה כל כך  קשה, מה עכשיו אני אגיד להם 'בואו תעזרו למודי בטנזניה'?".

הרעיון להקים את 'הלב אפריקה' נולד לפני שבע שנים, בזמן שבו ישראלי התנדבה שלה בבית יתומים בטנזניה. היא יצרה מודל שתומך באופן ספציפי בילדים יתומים בסיכון לאורך כמה שנים ומסייע להם כלכלית בכל תחומי החיים, עד שיוכלו לתמוך בעצמם בכבוד.

כמו רבים מהארגונים הישראליים האחרים שנסמכים על תרומות של ישראלים ויהודים ברחבי העולם, גם ישראלי עדה לירידה בתרומות לארגון שלה. אך למרבה ההפתעה, סקר שערך 'סיד-ישראל' (ארגון הגג של ארגוני הסיוע והפיתוח הישראליים בעולם) בקרב עשרות ארגונים מצא שלמרות הפגיעה בתרומות ובשיתופי פעולה בעקבות המלחמה בעזה, מרביתם חזרו לפעול במתכונת דומה לפעילותם לפני שבעה באוקטובר.

"המספרים בסקר משקפים מציאות מורכבת", אומרת אילת לוין־קארפ, מנכ״לית 'סיד-ישראל'. "אבל הם גם מספרים סיפור של חוסן. למרות פגיעה בגיוס כספים, לחץ פוליטי ובידוד גובר, רוב הארגונים לא נסוגים אלא מסתגלים, ממשיכים לפעול ומפעילים את היכולות שנבנו בזירה הבינלאומית גם כאן בישראל. זו קהילה מקצועית, מחויבת ובעלת יכולת מוכחת להתמודד עם תנאים קיצוניים".

כנס של 'סיד-ישראל' יתקיים מחר (שלישי) בתל אביב ויתמקד באתגרים שעומדים בפני הארגונים הישראליים שפועלים בעולם – ובמיוחד הטלטלות של שבעה באוקטובר והחלטתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לסגור את הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי (USAID), שתמכה בעשרות אלפי ארגונים ברחבי העולם. בכנס ידברו ראשי ארגונים ושורדי השבי אביבה וקית' סגל.

"התרומות שלנו מגיעות מישראלים ויהודים, ויש עייפות מתרומות, יש חוסר וודאות כלכלית בארץ, ויש מציאות לאומית מורכבת", מספרת ישראלי. הארגון שלה מלווה כ-60 ילדים לאורך שנים, ומסייע להם בחינוך, בבריאות, בטיפולים שונים ומספק גם ארוחות חמות. בשונה מארגונים אחרים, 'הלב אפריקה' משלם משכורת יומית לצוות מקומי בטנזניה, אך לא מחזיק משרדים או בעלי משרה אחרים – "כולם בהתנדבות", מתגאה ישראלי.

לדבריה, "הם אוהבים את ישראל בצורה יוצאת דופן. מאז שבעה באוקטובר הם שואלים כל הזמן לשלומי, שלחו לי סרטונים של הילדים עם תמונות של החטופים, זה כל כך חזק שהם תמכו בנו מבחינה רגשית. כשהם עומדים ומחזיקים דגל ישראל זה מרגש לראות, הם אומרים לי שאלוהים שומר עלינו בגלל שאנחנו עושים דברים טובים".

ישראלי מודעת לביקורת אפשרית לגבי היכן נכון וצריך להשקיע את המשאבים הכלכליים והיצירתיים, בעיקר לאחר שבעה באוקטובר: "אפשר תמיד לשאול – מה מעניין אותנו יתומים באפריקה? אם יש לי ברירה בין ילד יתום בארץ ובין בחו"ל אז קודם כל בארץ. אבל בישראל אין ילדים שלא מקבלים טיפול רפואי אם חלו במלריה, יש הבדל מאוד גדול בין העוני של ישראל לבין העוני פה".

ההסברה הטובה ביותר

מבחינת ישראלי, מעבר לעזרה, הפעולות שלה ושל כמותה בחו"ל, הן ההסברה הטובה ביותר: "אתמול דיברתי עם בחור מצרפת, שם הם באמת לא סובלים אותנו, והוא אמר לי שהוא פשוט בהלם מהעשייה של הישראלים. כשאני מספרת על העשייה בחו"ל, מעריכים את זה, לא יודעת אם יאהבו את ישראל בגלל זה אבל התדמית שלה משתנה".

בשל כך, לדעתה של ישראלי, תפקיד המדינה הוא גם לתמוך בפרויקטים כאלו, ולו רק משום שמדובר בשיפור תדמית נחוץ כל כך. עם זאת היא מוסיפה, "לצערי כשאני פונה למוסדות הישראליים, אני תמיד נתקלת בדלתות סגורות".