מתחילת 2026, התייתמו שבעה ילדים ערבים כתוצאה מאירועי רצח. ב-2025 התייתמו בנסיבות אלה 226 ילדים. נתונים אלה עלו היום (שני) בדיון חירום של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד על ילדים יתומי פשיעה בחברה הערבית.

מהדיון עלה גם כי 7% מכלל היתומים במדינה הם יתומי פשיעה ערבים, לעומת כ-1% בלבד בקרב יהודים.

"כולם מדברים על הנרצחים, על הקורבנות הישירים של הפשיעה", אמרה מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל), "ולא נזכרים שיש קורבנות נלווים שלא נרצחים או נפצעים. לא הקדשנו אליהם הרבה מחשבה. לילדים שמאבדים הורה או את שני ההורים".

לדבריה, "אי אפשר לדבר על מכת מדינה, ולא להתכונן להשלכות של מכה כזו. חייבים להתכונן להשלכות ולהתמודד איתן. מערכת שלמה של משרדי ממשלה ושל החברה חייבים לדון כיצד לטפל ביתומים".

לשאלתה של ח"כ סלימאן בדבר ניצול התקציב לסיוע ליתומים, ענתה נציגת אגף התקציבים כי אין לה פרטים מדויקים. היא הוסיפה כי הסוגייה לא עלתה באופן פרטני בדיוני התקציב וכי משרד הרווחה קובע את סדרי העדיפויות שלו במסגרת התקציב השנתי.

נציגת משרד הרווחה אמרה כי 254 משפחות הגיעו למרכזי הטיפול ב-2024 על רקע מקרי רצח. לדבריה אין פילוח של המטופלים לפי יהודים או ערבים.

"כל שנה מתווספים מאות ילדים שמתייתמים"

נרימאן דיביני ממרכז אל"ה להתמודדות נפשית עם אובדן, אמרה בדיון: "אנו נותנים מענה בכל הצפון מג'סר א-זרקא ועד רמת הגולן. מלווים את המשפחות במשך שנתיים. טיפול רגשי, קבוצתי, מיצוי זכויות, החזר הוצאות אבל וסיוע משפטי. כל שנה מתווספים מאות ילדים שמתייתמים.

"85-90 הצטרפו בשנה האחרונה במרכז. אנו נותנים מענה מגיל 3. ילדים שהתייתמו בפשיעה אלימה. הם גדלים במציאות של פחד, אלימות, חוסר בטחון ויציבות כלכלית, ואיום של בדידות חברתית, נטישת חברים, שכנים ומשפחות. האבל אינו תהליך סגור, הוא מתעורר בכל שלב ובמעברים משמעותיים. אחרי כל פנייה אנו עומדים בקשר עם מחלקות הרווחה, המענה אחרי שנתיים צריך להיות שם. הילדים מפחדים, אין להם תקווה וחלום. נסיגה בלימודים פוסט טראומה. אני תוהה אם הילדים הללו מאמצים התנהגות אלימה".

שירין נאטור חאפי, ראש אגף בכיר לחינוך הערבי במשרד חינוך, סיפרה כי במערכת החינוך בגילאי 3-18 לומדים 6,765 יתומים ערבים. היא הוסיפה כי באפריל 2024 יצא חוזר מנכ"ל מיוחד על ליווי תלמידים במשבר מתמשך: "יש פער בין חוזר מנכ"ל לאכיפתו. אנו כל הזמן דורשים מהמטה, מהמחוזות ומהרשויות המקומיות. אנו כל הזמן מנסים דרך המנהלים והרשויות למצוא פתרונות. המנהלים לא רגילים למציאות הזו. צריך להכשיר את המערכת כולה".

סוזאן אסדי ממחלקת הרווחה בדיר אל-אסד, קראה להקמת מנגנון מדינתי לטיפול בילדים יתומי הפשיעה. תגריד אבו דיבה, עובדת סוציאלית מטעם איגוד העובדים הסוציאליים וראש מחלקת רווחה בטורעאן, תיארה את המחסור בעובדים סוציאליים ואת הסכנה שבה הם נתונים: "אנשי המקצוע קורסים מול העומס הנפשי והפיזי. פעם היינו מחזיקים לילד את היד ואומרים שיהיה בסדר, היום אנחנו לא מסוגלים. אנו מסתכלים להם בעיניים, מה שהמדינה לא יכולה לעשות".