אם לשפוט אך ורק לפי הדיון הראשון של ועדת החוקה בחוק להקמת ועדת חקירה פוליטית, הנחקרת וכנראה גם האשמה המרכזי בטבח 7 באוקטובר היא מערכת המשפט. הנושא המרכזי שעלה בשעתיים של דיון היה בג"ץ ובתי המשפט: הן בדבריו של ח"כ אריאל קלנר, שמקדם את החוק עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, והן בדברי יו"ר הוועדה שמחה רוטמן ושאר הדוברים.

בית המשפט אשם: זה לא היה בין השורות, אלא המסר המרכזי. רוטמן, בעל הזיכרון הפנומנלי, עבר דרך אינספור עתירות והצהרות של שופטי בית המשפט העליון בעשורים האחרונים, כולל שליפה של עתירה שהוגשה לבג"ץ לגבי נהלי פתיחה באש לפני יותר מ-20 שנה. כל זאת כדי להצהיר שאופן פעולתו של בג"צ הוא "השקר הגדול ביותר – שאותו צריך לחקור". לשיטתו, גם אם יש לממשלה רקורד של החלטות לא טובות בעבר בכל הקשור לאסטרטגיה שלה מול האיום הבטחוני הנשקף מהרצועה, אחריות גדולה יותר מוטלת על היועצים המשפטיים שאסרו עליהם מהלך זה או אחר.

ח"כ קלנר הקדיש פחות זמן להסביר איך בדיוק יעבוד מנגנון החקירה של הוועדה שהציג, והעדיף להתעכב דקות רבות כדי לתת את פרשנותו לפרשת הפצ"רית ושדה תימן, שלטענתו הופכת את כלל מערכת המשפט הישראלית לבלתי לגיטימית. ח"כ טלי גוטליב נאמה ארוכות, בקונספירטיביות משהו, על מקומו של היעוץ המשפטי באפשרות לכך שהצבא נמנע במכוון מלהגן על תושבי העוטף.

באולם ישבו לפחות 15 משפחות שכולות שבפיהן הייתה ביקורת קשה, שגם במרכזה עמדה מערכת המשפט. לדבריהן, בניגוד לטענות 'מועצת אוקטובר' שקוראת להקמתה של וועדת חקירה ממלכתית, יהיה זה בית המשפט שיוביל את הטיוח ולא יאפשר ענישה מתאימה. ועדת חקירה ממלכתית יכולה לכל היותר להמליץ – המשפחות, כולן כאחת, דורשות שתוכל להכריע גם במישור הפלילי, כולל מאסר.

תושב העוטף חיים ברנשטיין, אביו של סא"ל יונתן צור שנפל ב-7 באוקטובר, טען שהוועדה הממלכתית תרצה רק את ראשו של נתניהו ותחמול על הקצונה הבכירה. יחד עם זאת, הוא היה היחיד שביקר את נתניהו על כך שלקח לו כל כך הרבה זמן להגיע להחלטה לקדם הקמה של ועדת חקירה.

והיו עוד קריאות שכוונו לצד השני: "בוגדים" "שמאלנים" "מסיתים". המשפחות לקחו קשה את החרמת הוועדה בידי האופוזיציה. יוסי כהן, אביו של עמית כהן שנרצח בנובה, כינה את החרם הפקרת ילדיהם בשנית. אך המשפחות וחברי הכנסת מחזיקים בשתי עמדות שאין איך לגשר ביניהן. מצד אחד, ההכרה בכך שכל אחד זכאי לדעותיו, ולמאבק עליהן; ומצד שני, האשמת חברי האופוזיציה ומנהיגי מועצת אוקטובר בניצול פוליטי של מצוקות המשפחות שנאבקות (ביקורת שעלתה לא פעם כלפיהם מהצד השני).

אם יש מטרה אחת ברורה למהלך להקמתה של ועדת חקירה חדשה, היא הושגה בהצלחה יתרה: בישראל יש חקירה של השמאל וחקירה של הימין. המשפחות השכולות יעלו לזירה, הפוליטיקאים יגרפו את ההון.

האם יכול היה זה להיות אחרת? שנתיים עברו מאז שעלתה לראשונה הדרישה לוועדת חקירה. שנה מאז הגל השני של שחרורי החטופים. דווקא שמעון אור, דודו של פדוי השבי אבינתן אור וחבר מרכזי בפורום תקווה, היה היחיד בדיון הוועדה שביקש לא לשפוט לחומרה את הצד השני. זאת למרות שהוא עצמו מצהיר שתומך בהתלהבות בהצעתו של קלנר, כי גם לו אין אמון במערכת המשפט.

"במשך שנה שלמה שוחחתי עם 22 משפחות חטופים מכל הקשת הפוליטית", אמר אור, "הבנתי שכל משפחה פעלה מכורח היסוד הערכי שלתוכו היא נולדה – מי ממקום הלאום והאדמה, ומי מזכויות האדם והערך העליון של החיים. יש פה שתי תפיסות שונות. אלו מהמשפחות שמונעות על פי התפיסה הליברלית סומכות על בית המשפט העליון. זו הסיבה למה הן לא פה. אני בעד ועדת החקירה הלאומית. אבל צריך ליצור שיח עם גורמים בבית המשפט העליון כי שני המערכות התרבותיות האלו, אלו שמאמינות בבית המשפט ואלו שלא, ימשיכו עם עם ישראל לעולם".

דבריו של אור התקבלו בביטול. "אין עם מי לדבר שם", הגיב קלנר, שמצפה מנציגי האופוזיציה לאייש חצי מוועדת החקירה.

ההחלטה של הממשלה ללכת לוועדת חקירה חדשה עם הצעת חוק חדשה משמעה דיונים, ויכוחים, הצבעות ומאוחר יותר כנראה גם בג"ץ. מתישהו על הדרך הממשלה תסיים את תפקידה, והמדינה תלך לבחירות. הדיון כולו מצטייר בעיקר כהצהרתי, אולי אפילו סמלי. דבר אחד נראה די ודאי – מכאן לא יתחיל הבירור העמוק שנדרש.