מבעד למסך המצלמה ניתן לראות מרחוק אישה. אנסטסיה פבלנקו, בת 23, אם לשניים. היא נוסעת בצוהרי היום על האופניים לאורכו של שביל המוביל לגשר. המצלמה מתקרבת אליה במהירות, גומעת תוך שניות מרחק של כ-300 מטר, וכשהיא מתמקמת ממש מעליה – היא משחררת לעברה רימון שמתפוצץ לידה, בעודו באוויר. פבלנקו נפצעת קשה בצוואר, בצלעות וברגל אך ממשיכה לדווש על האופניים המפונצ'רים לעבר מחסה, ושם מתעלפת. כמה שבועות מאוחר יותר, בעדות שלה לדו"ח "נרדפים מלמעלה" של ארגון 'משמר זכויות האדם' (Human rights watch), תספר שכשחזרה להכרה והבינה מה קרה לה החליטה סופית: לחרסון היא לא חוזרת.

הרדיפה, שחרור הרימון ורגע הפגיעה בפבלנקו תועדו בשני סרטונים שצולמו מהרחפן שרדף אחריה והופצו בערוצי טלגרם רשמיים של הצבא הרוסי. זו לא הדלפה או טעות: 60 אלף התושבים שנותרו מ-280 אלף תושבי חרסון ערב המלחמה הם המטרה המכוונת והמוצהרת של הרחפנים הרוסיים. הפגיעה בהם מצולמת ומופצת ברשתות החברתיות ברוסיה, שבהן הן זוכות למאות אלפי תגובות אוהדות, ובין היתר משמשות את הצבא הרוסי לקמפיינים לעידוד גיוס. בדו"ח, שפורסם בקיץ האחרון, נכתב שיש מאות סרטונים, ומניתוח של 45 מהם אומתו פגיעות מכוונות באוטובוסים עם פנסיונרים, באמבולנסים חונים או נוסעים, בחנות ירקות ובמתנדבים שחילקו מים. לטענת הרשויות של מחוז חרסון, נכון לנובמבר 2025, אירעו 700-500 התקפות מדי שבוע.

המטרה: לרוקן את העיר מתושביה האוקראינים

"חרסון היא ספארי אנושי", אומר וולודימיר מיקולאנקו (65), ראש עיריית חרסון בעשור שקדם למלחמה, ופדוי שבי שהשתחרר באוגוסט האחרון לאחר שהיה שבוי במחנה ברוסיה במשך שלוש שנים וחצי. "זה מטורף. כשנכנסתי לשבי אנשים עוד ירו אחד על השני ברובים ובטנקים, כמו במלחמת העולם השנייה. עכשיו זה הכול רחפנים".

הרחפנים הפכו לסימן ההיכר של המלחמה הזו, שצפויה להיכנס בחודש הבא לשנתה החמישית. מירוץ החימוש הטכנולוגי הוביל את שני הצדדים לשכלול חסר תקדים של הרחפן המבצעי. הם קטנים, מהירים ומדויקים. בזירות קרב אחרות הן מאפשרות להבחין טוב יותר בין חיילים לאזרחים. בחרסון הם משמשים את הרוסים לצוד את תושבי העיר בכוונה ובהנאה – על כך יעידו שירי הפופ הקצביים ברקע של חלק מהסרטונים שמפיץ הצבא הרוסי ברשתות.

"קשה לי לראות שכבר ארבע שנים אנשים מתים בעיר מדי יום, אבל מבחינת העולם זה לא יותר משולי החדשות"

קשה לתפוס את כל מה שעבר על עירו של מיקולאנקו בשלוש שנים וחצי שנעדר מהעיר. היא הספיקה להיכבש, להשתחרר, להיות מוצפת בנהר שעלה על גדותיו בעקבות סכר מופצץ ולעבור שלושה חורפים ללא חשמל או חימום סדיר. מאז יוני 2024 העיר נתונה למתקפת רחפנים מתאבדים ויורי רימונים שהרגו כ-100 תושבים ופצעה אלפים, הכול חלק מקמפיין מוצהר של הצבא הרוסי שמטרתו להניס כמה שיותר מתושביה מחוץ לעיר. המטרה היא שביום חתימת הסכמי הפסקת האש, אם יבוא, נשיא הפדרציה הרוסית, ולדימיר פוטין, יוכל לדרוש ביתר קלות את העיר לחזקתו. הוא אף הצהיר על כך בכמה הזדמנויות מתחילת הסבב הנוכחי של המשא ומתן.

Dozens of videos are surfacing on social media, showing Russian drones targeting civilians in Kherson, with Russian forces proudly posting these attacks online. pic.twitter.com/WWmzuok5uA

— UNITED24 Media (@United24media) October 7, 2024

Human safari in Kherson continues.
The terrorists proudly upload their war crimes themselves.

???? russian drones strike a car at a gas station in Kherson region. pic.twitter.com/kRMajlS0Xo

— UAVoyager???????? (@NAFOvoyager) January 5, 2026

Russians are unable to control the situation in Kursk, so what do they do? They post videos dropping bombs on civilians in Kherson. Over the past 6 weeks, in just the Antonivka and Kindiyka suburbs of Kherson (the eastern suburbs), Russian drones have wounded 56 people. Roughly… pic.twitter.com/qcn6nmO9MQ

— Andrew Perpetua (@AndrewPerpetua) August 10, 2024

"זו תקופה רגישה במיוחד", אומר מיקולאנקו בריאיון מיוחד ל'דבר'. השיחה איתו התקיימה במוזיאון 'אנו' בתל אביב בחודש שעבר, עם הגעת משלחת פדויי שבי אוקראינים ביוזמת הארגון ההומניטרי UABeyond, שגרירות אוקראינה בישראל וארגון 'חברים ישראלים של אוקראינה'. מטרת הביקור להחזיר את המלחמה הארוכה והמתישה באוקראינה לסדר היום התקשורתי,  ובראשה את הסיפור של חרסון, שהפכה למבצר אזרחי ששומר על האזור מפני הרוסים. הכוחות הרוסיים ממוקמים קילומטרים ספורים מזרחית לעיר, בצידו השני של נהר הדניפר, ומעוניינים בשליטה על העיר כדי להשיג עליונות אסטרטגית לכיבוש מרכז ומערב המדינה.

"קשה לי לראות שכבר ארבע שנים אנשים מתים בעיר מדי יום, אבל מבחינת העולם זה לא יותר משולי החדשות". מיקולאנקו מבקש להמעיט בדיבור על השבי, אף שאינו יכול להימנע ממנו, ומעדיף לדבר על עיר הולדתו, שבה חיים כיום גם ילדיו ונכדיו. עם תחילת המלחמה מיקולאנקו בן ה-62, שמעולם לא שירת בצבא, התגייס לשירות קרבי, ובתו הבכורה  התנדבה לגדודי ההגנה האזרחית. כיום, אחרי ארבע שנים של מלחמה, התושבים שנשארו בעיר משתדלים לנהל אורח חיים רגיל – בתי ספר, חוגים, שוק איכרים שוקק חיים ותרבות עממית – הכול במעטה של רשתות ענק כבדות שמכסות את כל הצירים המרכזיים של העיר ומנסות להגן על תושביה מהרחפנים.

This is what modern warfare logistics look like.

In Kherson, Ukraine has built over 40 km of drone-protected tunnels — keeping civilians amd supply lines safe under constant threat.

Innovation meets resilience.

Video: Special Kherson Cat/X pic.twitter.com/b54m2TaE8m

— Euromaidan Press (@EuromaidanPress) January 16, 2026

ארגוני זכויות האדם טוענים שבחרסון יש תקדים היסטורי מבחינת סוג הטרור שמופעל על התושבים. איך עשרות אלפים עדיין ממשיכים לגור בה?
"לאורך המלחמה אנשים נעו לעיר ומחוץ לה כל הזמן. עברו למקומות אחרים במדינה או אפילו יצאו ממנה. אני מכיר אנשים שעזבו לכמה חודשים והחליטו לחזור מהר, כי העקירה עשתה אותם חולים. לדעתי אנשים נשארים כי הבית הוא יותר מחומר. הוא חלק מהזיכרונות, התוכניות והתקוות שלנו. לפעמים חסרונו קשה יותר מהפחד למות".

איך מצליחים לשרוד בתנאים כאלה?
"אנחנו בעיצומו של עוד חורף קשה. בטח יהיו קשיים לחמם את הבתים (ביום שבו הריאיון מתקיים דווח שמערכת החימום בעיר נותקה – ד"ט) אבל העיר למדה לחיות על גנרטורים. האנשים, מי פחות מי יותר, התרגלו. אבל ב-17:00 חשכה מוחלטת, קר ואין חימום – זה נורא. אי אפשר באמת להתרגל לזה. בערב זה גם הזמן שבו הרחפנים מתחילים לתקוף את העיר ביתר שאת, ואז מכוניות נוסעות במהירות כדי לא להיפגע, וצריך להיזהר מאוד לא להידרס.

מלבד רשתות הענק שנמצאות בכול, מה שמנסה לעזור לתושבים להתגונן הן הצ'ויקות (מהפועל צ'וייצ', מאוקראינית: לחוש). אלו הם גלאים מיוחדים שאמורים לאתר רחפנים מתקרבים והפכו למצרך מבוקש ויקר. "הבת שלי הביאה לי אחד, אבל להגיד את האמת, השתמשתי בו אולי פעם אחת, כשנסעתי לאזורי הגבול המסוכנים יותר. החזקה במכשיר כזה יכולה להיות עניין של חיים ומוות".

Чуйка вже у роботі всім дякую https://t.co/s49mj1J4GZ pic.twitter.com/Ud5apOe2bO

— Самовільне залишення пакету (@24_Nurse_SZP) December 12, 2025

כשיצאת מהשבי והלכת להסתובב בעיר, הרגשת שמשהו השתנה?
"חוץ מהרשתות והרחובות הריקים, העיר נשארה כפי שהיא. מה שכן השתנה זה האנשים. המלחמה שינתה את היחס של אנשים זה לזה".

תסביר.
"אנשים התקרבו. יש יותר כבוד ודאגה אחד לשני. ברחוב מרגישים אהבת אדם. התפתח בקרב התושבים איזה סנטימנט כזה של לחפש מצוקות אצל אחרים. לנסות להבין כיצד אפשר לעזור. נולדה תרבות עשירה של התנדבות, הענקת שירותי רפואה וביטחון. בלילות אתה פוגש נשים בנות 70 שאופות במשך הלילה לחמים לתושבים והחיילים. לפני המלחמה לא היה לנו יחס כזה לחיים. כל אחד פשוט חי את חייו הפרטיים, וזהו. היום יש תחושה של אחווה, של אחדות".

מצד שני, כבר הרבה זמן קוראים בחדשות שלשלטון קשה יותר ויותר לגייס צעירים לצבא.
"ברור לכולם היום שאי אפשר להוציא את כל האוקראינים ללחימה. אני בחרתי להתנדב ללחימה עם הבנה מאוד ברורה שהקרב הראשון שלי יהיה ככל הנראה גם האחרון. אבל התפיסות השתנו, אצל האנשים וגם בשלטון. יש הבנה שאת האזרחים צריך לארגן סביב לוחמה, אבל גם סביב התנדבות ומגוון התפקידים האחרים שהמציאות דורשת".

יש פה סיכון ליצירת מסלול עוקף צבא להמונים.
"צריך לעשות את זה חכם, אבל בסופו של דבר, יש כאן עניין של בחירה. אני לא יכולתי לא לצאת להילחם. הרגשתי שאם לא אצא, לא אוכל להביט בעיניים של הנכדה שלי. בימים הראשונים שקלו להוציא אותי להורג, ואני זוכר שהופתעתי שזה לא הפחיד אותי. אני חושב שזה קשור לזה שאני כבר סבא וראיתי דבר או שניים בחיי. לעומת זאת, החבר'ה הצעירים שישבו איתי בתא, שעד לפני שנייה התעסקו בעיקר בשאלות כמו לאיזה מסיבה או סרט ללכת ולא הספיקו לראות עוד דבר בחיים – עבורם הצבא זה בטח סיפור אחר לגמרי.

"חרסון היא מבצר פיזי – אבל אף יותר מזה, מנטלי. אנחנו מתגוננים מכל ניסיון השפעה רוסי על ההיסטוריה, התרבות והנפש שלנו כמו שאנחנו מתגוננים מרחפנים וטילים". דבריו של מיקולאנקו מפתיעים בשל הרקע הייחודי של העיר, שעד תחילת המלחמה רוב התושבים דיברו בה רוסית, והתרבות והתקשורת דוברת הרוסית הייתה חלק בלתי נפרד מהיום-יום בה. הכיבוש המהיר של העיר והחלפת ההנהגה המקומית בהנהגה משתפת פעולה נעשתה, בין היתר, מכיוון שהשלטון הרוסי הניח שיהיה קל להשתלט על העיר בדיוק מטעמים אלו.

"התעמולה חזקה יותר מכל רחפן או טיל"

מיקולאנקו מספר שמאז כיבוש חצי האי קרים ב-2014, נאלץ בתור ראש עיר להתמודד עם גלי השפעה שתקפו את האזור בתקשורת ובתעמולת סוכני שטח שהגיעו מכיוון חצי האי הכבוש.

"הרוסים שנים הכינו את הקרקע רוחנית כדי שיהיה להם קל לכבוש אותה פיזית". בתשעת החודשים שהעיר הייתה כבושה, מוסדות העירייה עברו לשליטה רוסית, ספרי הלימוד הוחלפו, השימוש בשפה אוקראינית נאסר ואלפי פעילים, אנשי תקשורת ותרבות נכלאו. רוסיה הייתה על המסלול המהיר לסיפוח העיר, כמו שעשתה לערי חצי האי, הנמצא מרחק של כמה שעות נסיעה דרומה משם – סיפוח שנבלם בסתיו 2022 עם כיבושה מחדש בידי צבא אוקראינה.

מיקולאנקו, מבקר חריף של ההשפעה הרוסית בעירו והשלטון הפרו-רוסי במדינה עד 2014, הוא תומך נלהב של תנועת המחאה הפרו-אירופית, ועבד קשה בתקופת כהונתו לסילוק גורמים עוינים שניסו במשך עשור להעביר את תושבי עירו צד, כפי שקרה במקומות רבים במזרח המדינה. בשבי סיפרו לו חבריו לתא כיצד לחמו באוקראינים צעירים שהגיעו מאותם חלקים כבושים של מזרח אוקראינה, התגייסו לצבא הרוסי או שיתפו איתו פעולה. הדבר הימם אותו. "אוקראינים שיצאו לטבוח באחיהם! חלקם עשו את זה ממש משמחה! הייתי חייב להסביר לעצמי את הטרגדיה הזו".

איך באמת מסבירים דבר כזה?
"החבר'ה האלה בטח היו ביסודי כשרוסיה כבשה אותם ב-2014, מה שאומר שב-2022 הם כבר היו בגירים עם נשק ביד ומוח שטוף שהכשיר אותם להרוג את השכנים שלהם. איזו עוצמה יש לתעמולה! היא חזקה מכל רחפן או טיל. היא יודעת לעצב תודעה של חברה שלמה עשורים קדימה. גם אם מחר כל האזורים הכבושים ישוחררו – אין לדעת מה יהיה עם האנשים שם בעתיד.

"אוקראינים שיצאו לטבוח באחיהם! חלקם עשו את זה ממש משמחה! הייתי חייב להסביר לעצמי את הטרגדיה הזו"

"הגישה הרוסית אלינו תמיד הייתה כפולה באופיה. הם אומרים שאנחנו עמים-אחים וטוענים שכל מטרתם במלחמה הזו היא לאחד בינינו ולהציל אותנו מהמערב שמנסה לפצל אותנו. במקומות כמו חרסון, חרקיב וערים במזרח אוקראינה, שבהן השפה הרוסית שולטת במרחב, הם רואים טרף קל, ולכן התעמולה עובדת כפליים. בשבי כל יום הראו לנו נאומים של פוטין ושל הכמורה הרוסית הבכירה, סיפרו לנו שכולנו אחים ותכף נהיה מאוחדים ומשוחררים. זה לא הפריע להם דקה אחרי זה להתעלל, להרביץ ולקרוא לנו אוקראינים מסריחים".

מה הייתה התדירות של ההתעללויות האלו?
"כל בוקר ובוקר. לפני כל בדיקה היו מרביצים. תמיד. כל מה שאתה יכול לקוות שזה לא יהיה חזק. שיהיה בקטנה. הזמן שאתה מחכה שיגיעו לתא שלך הכי קשה. לפעמים מרחוק אתה כבר מתחיל לשמוע צרחות של החברים ומבין שזה מתקרב וזה הולך להיות כואב. מכות, מכות, בלי סוף מכות. אתה שואל אותם, 'למה אתם עושים את זה? אתם אומרים שאנחנו עמים אחים'. והם עונים: 'צריך להרביץ מתוככם את האוקראיניות בשביל שתהיו רוסים'. בשלב מסוים אתה מבין שזה סתם. אף אחד לא ביקש את זה מהם. הם עושים את זה בשביל הכיף, כי עבורם אתה כבר לא בן אדם. השבי קשה לכולם, אבל שבר במיוחד את הבחורים הצעירים. עד עכשיו אני לא יודע איך משתקמים מזה, אם אפשר בכלל להשתקם".

באוקראינה אנשים רוצים לשמוע את הסיפורים שלכם?
"הופתעתי לראות שכן. מאז השחרור אני באינספור ריאיונות. החלטתי לפני חודש להפסיק להתראיין כי אני כבר תשוש, אבל אני רואה כמה חשוב לאנשים להכיר, לגרום לנו להרגיש שהעם איתנו, עם עשרות אלפי השבויים שעדיין שם, ובעיקר עם משפחותיהם – שנשארות לבדן עם הכאב".

אוקראינה עומדת בלב שתי סערות: בינלאומית ולאומית. המשא ומתן בין ארה"ב, רוסיה ואירופה נמשך ומשאיר בערפל בעיקר את האוקראינים, שככל הנראה יגלו איזה שטח ממדינתם יועבר לשליטה רוסית רק ברגעים האחרונים של המשא ומתן. בינתיים, פרשת שחיתות בקנה מידה שהמדינה לא הכירה ב-35 שנות עצמאותה מעוררת סערה במדינה.

חקירה מתמשכת שניהלו הגופים הממלכתיים למלחמה בשחיתות, שהוקמו ב-2015 בלחץ האיחוד האירופי, והנשיא וולודימיר זלנסקי איים לסגור כמה פעמים לאורך המלחמה, חשפה שחיתות של שורת בכירים, ובראשם אנדריי ירמאק, ראש הלשכה והאדם הקרוב ביותר לנשיא. לטענת החוקרים, ירמאק ובכירים נוספים השתתפו במעילה של 100 מיליון דולר בכספי התאגיד הממשלתי לאנרגיה גרעינית.

שערוריית השחיתות פגעה בסולידריות הלאומית?
"מאז שחזרתי, יצא לי לראות נשים מבוגרות שרוקנו את אחרון החסכונות הפנסיוניים שלהן כדי לקנות אפודים לצבא. אנשים הפכו את כל חייהם כדי להקדיש אותם עבור אחרים. אני פוליטיקאי וראיתי איך הדברים האלו עובדים מבפנים. תמיד יש את אלו שמנצלים הזדמנויות, במיוחד כאלו שקשורות לשלטון ושאפשר להרוויח מהן כסף. אני אומר: להרוויח זה בסדר גמור – אבל לא לגנוב. וכאן מדובר ככל הנראה בגניבה ענקית. ועוד מהאנשים שלך. מה אפשר להגיד? זה נורא.

"אני מסתכל על הצד החיובי של הדברים. לראשונה בהיסטוריה שלנו, אלו היו האנשים הטובים שלנו שעלו על האנשים הרעים שלנו. אנחנו עושים את זה בכלים שלנו, לא צריכים שמישהו יגיע מבחוץ ויעשה את זה עבורנו, ויש בזה הרבה גאווה. בשבי הרוסי באחד משיעורי התעמולה הראו לנו כתבה על כך שבכיר במערכת המשפט האוקראינית נעצר כי נחשד בשוחד של 2.5 מיליון דולר. הרוסים הציגו לנו את זה כמשהו שאמור להביך אותנו, אבל אני אמרתי: כולנו ירשנו את מערכת המשפט הסובייטית. לפחות אצלנו, בניגוד לרוסים, עוצרים את המושחתים. אתה מבין מה זה לעצור את ראש הסגל של הנשיא? אני מרכין את ראשי בכבוד בפני האנשים הטובים ברשויות המלחמה בשחיתות ובפני צעירים שיצאו להילחם נגד סגירתן. הם נלחמים על העתיד שלנו".

"בשבי הרוסי באחד משיעורי התעמולה הראו לנו כתבה על כך שבכיר במערכת המשפט האוקראינית נעצר כי נחשד בשוחד. הרוסים ניסו להביך אותנו, אבל אני אמרתי: לפחות אצלנו, בניגוד לרוסים, עוצרים את המושחתים"

בחודש האחרון סוכנות הידיעות רויטרס ראיינה תושבים שנפגעו בהתקפות על חרסון, בפי כולם דרישה אחת ברורה: שבכל הסכם שייחתם הרוסים יתרחקו עשרות קילומטרים מהעיר, כי אין להם אמון שגם תחת הסכם הפסקת אש הם יפסיקו לירות את הרחפנים. מצד שני, באותה המידה עלתה כמיהה עזה להפסקת אש, כדי שסוף סוף יוכלו לנסות להתחיל לחיות. הסקר האחרון שערך המכון הבינלאומי לסוציולוגיה בקייב הראה שבעבור הפסקת אש, יותר מ-70% מהאוקראינים מוכנים לפשרות טריטוריאליות מסוימות סביב קו עצירת הלחימה, אך באותה מידה מסרבים בתוקף למסירת שטחים שלמים שהיו בריבונות אוקראינית, כמו שרוסיה דורשת במחוז חרסון.

בכתבה שנעשתה לאחרונה על העיר תושב אמר שהוא מאמין שטראמפ יביא שלום. אתה שותף לתחושות האלה?
"טראמפ הוא איש עסקים. הוא חושב על אוקראינה כעסק, כמקום שאפשר להרוויח ממנו. גם ברמה האישית. יכול להיות שזה לרעה, ולא תהיה לו שום בעיה למכור את אוקראינה. אני מפחד מזה. אנחנו נתלים בתפיסה שארה"ב היא הדמוקרטיה הגדולה מכולן, אבל עכשיו היא תומכת ברוסיה, מדינה שאינה דמוקרטית יותר בשום צורה".

קו עצירת המלחמה יושב מחוץ לעיר. הרוסים רוצים את חרסון אצלם.
"לאנשים יש הרבה שאיפות בחיים, אבל זה לא אומר שכל השאיפות שלהם מתגשמות. כשישבנו בשבי היו לנו הרבה מחלוקות, אבל הייתה הסכמה כמעט מלאה שאסור שיחזירו אותנו תמורת זה שייתנו את השטחים ואת קרובי המשפחה שלנו לשליטה הרוסית. בכל מקרה, לא לנשיא ולא לראדה (הפרלמנט האוקראיני – ד"ט) יש זכות למסור שטחים. העם האוקראיני לא יסכים לזה. אני אישית גם בטוח שאם ניתן להם, הם מייד יירצו עוד. זה סוג האנשים שלצערנו יש לנו איתם עסק".

למיקולאנקו חשוב להבהיר שזה לא רק עניין של אדמה. השטח שיעבור לצד הרוסי יעבור ביחד עם התושבים שלו, אלו שלא יספיקו לברוח. כיום, אחרי יותר מעשור של מלחמה ושליטה רוסית, יש אינספור עדויות לפגיעה, אינדוקטרינציה תרבותית ושפתית ואף רצח אזרחים אוקראינים שחייהם נפלו תחת הכיבוש הרוסי. זהו קו אדום.

"אני מוצא הרבה דמיון בין אוקראינה לישראל בעניין הזה. אני חושב שרק פה באמת מבינים שאי אפשר לפייס רוע. והשלטון הרוסי הוא רוע. פוטין לא רואה שום גבול כשזה מגיע לאוקראינה, מבחינתו זה הכול רוסיה, ושום מסמך לא יצליח למנוע את זה. ההסכמים שחותמים עליהם את העסקאות האלו לא שווים את הדיו שנשפכת על הדף".

כמה זמן עוד חרסון תוכל להחזיק מעמד?
"לדעתי גם עוד שנים. אנשים לא יעזבו אותה. גם אם יהיה הרבה יותר קשה. אנחנו מתייחסים אליה כאל מבצר. זו התפיסה הראויה היחידה שמאפשרת לנו לעמוד. אבל אני גם משתדל לפנות זמן לחשוב על חרסון שאחרי המלחמה, שאסור לה לחזור למקום שהיא הייתה בו לפניה. היא צריכה להיות מקום אטרקטיבי, צעיר, שאפשר לחגוג בו את החיים, הבירה התרבותית והתיירותית של דרום אוקראינה. מקום שמגניב לחיות בו. אני מאמין שהיא עוד תהיה כזו".