בית הדין הארצי לעבודה ממליץ לעובדים שתובעים את מעסיקיהם בגין אי הפקדת הפרשות לפנסיה, להוסיף לתביעה גם דרישה למענה במקרה שבו יתרחש אירוע מזכה – כגון אובדן כושר עבודה – וזכויותיהם ייפגעו בשל אי ההפקדה במלואה ובזמן.
ההמלצה, שכוונה בראש ובראשונה לעורכי הדין, נרשמה מפי השופטת חני אופק גנדלר בשולי פסק דין שניתן בחודש שעבר, ודחה ערעורו של עובד שתבע פיצוי בגין אובדן גמלת נכות. לטענת העובד, הוא איבד את גמלת הנכות בשל אי הפקדה פנסיונית במועד מצד מעסיקתו.
בפסק הדין הסבירה השופטת גנדלר כי לעובד נפסקו כבר פיצויים בגין עצם אי ההפקדה בהליך קודם, ולכן אינו יכול להגיש תביעה נוספת בגין אותה עילה. עוד ציינה השופטת כי כבר בעת ניהול התביעה הראשונה היה העובד מודע, או יכול היה להיות מודע, לפגיעה האפשרית בזכויותיו הביטוחיות עקב מצבו הרפואי והיעדר ההפקדות.
משכך, הבהירה – היה עליו לכלול את כלל הסעדים (סיוע שמגיש בית משפט לבעל דין) שנובעים מאותה עילה במסגרת ההליך הראשון. בית הדין הדגיש כי אי הפקדה לפנסיה יוצרת עילה אחת גם אם היא גוררת נזקים שונים – ובהם פגיעה בקצבת זקנה או נכות.
אי הפקדת חלק העובד שנוכה משכרו היא עבירה פלילית
בהערה חריגה שכתבה השופטת גנדלר בשולי פסק הדין, היא הבהירה כי תובעים עתידיים בתביעות שעניינן אי הפקדה של דמי גמולים, צריכים לתת דעתם על האפשרות שלפיה בעתיד עלול להתרחש אירוע שיזכה אותם בגמלאות – והם יימצאו ללא כיסוי ביטוחי מלא בשל אי ביצוע ההפקדות הפנסיוניות במלואן ובמועדן.
לפיכך, הוסיפה השופטת, רצוי שתובעים עתידיים יבקשו סעד הצהרתי, שלפיו במידה שיתרחש אירוע כזה ולא יהיה לו כיסוי מלא – העובד יהיה זכאי לקבלת פיצוי בגין הפסד קצבאות, או שיתאפשר להם לפחות להגיש בקשה שתתיר להם לפצל את הסעדים בעתיד.
אי ביצוע הפקדות פנסיוניות לקופת העובדים היא הפרה של חובה חוקית, שמקורה בצו ההרחבה לפנסיית חובה ולעיתים גם מכוח הסכם קיבוצי או חוזה עבודה האישי. מבחינה משפטית, מדובר בהפרת זכויות סוציאליות של העובד, שמזכה אותו בתביעה להשבת הכספים שלא הופקדו – לרבות חלק המעסיק וחלק העובד שנוכה משכרו ולא הועבר – ובהצמדה וריבית. בנוסף, אי הפקדת חלק העובד שנוכה משכרו היא עבירה פלילית, ומעסיקים עשויים להיות חשופים גם לסנקציות מנהליות ולפיצויים בגין נזק שנגרם לעובד עקב הפגיעה בכיסוי הביטוחי ובזכויות הפנסיוניות שלו.
