מטולה, המושבה החקלאית הותיקה והצפונית ביותר בישראל, תמיד ידעה לחיות על הקצה. היא יושבת על קו הגבול עם לבנון, מוקפת נופים ירוקים עוצרי נשימה מצד אחד, ומתמודדת עם מציאות ביטחונית מורכבת מצד שני. במשך עשרות שנים, השילוב הזה הפך למאפיין מרכזי בחיי תושביה.

"לגדול במטולה זה מצד אחד ממש כיף, הכל ירוק, ומצד שני תמיד יודעים שיכול להיות עניין ביטחוני," מספרת עדילי רחימוב (36), דור שלישי למשפחת חקלאים במושבה וגדלה שם מגיל 3. עבור עדילי ורבים אחרים, הפחד מעולם לא היה חלק מהיומיום. "כשגרים במטולה העניין הביטחוני הפך להיות מצחיק ולא מפחיד. זה כל כך בשגרה שאתה כבר לא מרגיש את הפחד."

החקלאות כעמוד השדרה

לב המושבה תמיד פעם במטעים. החקלאות אינה רק פרנסה עבור תושבי מטולה, אלא דרך חיים ואמונה ציונית עמוקה. "אצל חקלאי הלב הוא המטעים, כל היום מסביב למטע," מתארת עדילי. עבור חלק גדול מהחקלאים יישוב הגבולות ועבודה חקלאית הם הביטוי המרכזי של הציונות המודרנית. "את  החקלאים היה צריך לגרור מהמושבה בזמן הפינו.  היה הבדל בין האימהות שרצו לשמור על המשפחה לבין החקלאי שלא רוצה לעזוב את האדמות שלו וצריך לשכנע אותו להגיע רק מתי שצה"ל מסכים גם אם הפרי יירקב"

השבר הגדול של ה-7 באוקטובר

אירועי ה-7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיהם, הפכו את מטולה ליישוב חשוך למשך תקופה ארוכה. טילי נ"ט והפגזות בלתי פוסקות גרמו לנזק מטורף בתים נהרסו, תשתיות קרסו, והחיים נעצרו מלכת. "מטולה הייתה הרוסה לגמרי… אי אפשר היה לחיות שם," מתאראת עדילי את המצב.

המלחמה לא רק פגעה במבנים, אלא גם חשפה את הפערים הענקים בין הפריפריה למרכז. רבים מהמפונים, שעברו לאזור המרכז, גילו מציאות אחרת. עדילי מסבירה כי חלק מהתושבים בחרו שלא לחזור: "הם ראו שיש שם אחלה עבודות ושיש אחלה חיים ואין להם סיבה לחזור"

תמונת מצב נכון לינואר 2026, כשנה לאחר הפסקת האש הרשמית, מטולה מנסה לאסוף את השברים. לפי כתבה אשר פורסמה בחודש אוקטובר 2025 הנתונים מראים כי רק כ-45% מהתושבים שבו לבתיהם. המושבה שלפני המלחמה הייתה  שוקקת תיירים, מנסה כעת להשתקם ולמשוך מחדש את המבקרים, אך הדרך עוד ארוכה.הקושי המרכזי הוא אובדן תחושת הביטחון. למרות שהשקט חזר באופן יחסי, האמון של התושבים נפגע. " אנשים חיים במטולה למרות שאין להם תחושת ביטחון," מציינת עדילי. החשש הגדול ביותר הוא של משפחות עם ילדים: "ברגע שיש לך ילדים אתה חושש הרבה יותר ודואג להם."

הבית שמעבר לגבול

"ברגע שאנשים יוותרו על החיים בגבול הגבול יעבור למרכז הארץ. אנחנו שומרים על גבולות המדינה," אומרת עדילי, כשהיא נשאלת מדוע משפחתה בחרה להישאר במטולה. למרות ההרס, הפערים בשירותי הבריאות והחשש הביטחוני המתמיד, מטולה היא בית עבור מי שנשארו, ועבור מי שחולמים לחזור. עדילי מציינת "מטולה היא בית, ובית לא עוזבים כל כך מהר. חלק מהמשפחה שלי חזרה כי היא מאמינה שיישוב הגבולות ועבודה חקלאית הם הציונות בימינו" בנוסף לתחושות של משפחתה עדילי מציינת קול של תושבים נוספים במושבה "הרבה אנשים בוחרים לחיות כאן מתוך ציונות, להראות לכולם שאנחנו פה ולא נזוז מפה, לא ניתן להם לנצח"

לצד האתגרים, היא מסיימת את הראיון עם  תקווה גדולה לעתיד המושבה  "אני רוצה להאמין שאנשים יחזרו למטולה, וזה מאוד תלוי בתחושת הביטחון והרגשה שהממשלה שומר עליהם. בסך הכול זו איכות חיים גבוהה — מבחינת הקהילה, הילדים והנוף. זה מקום יפה, טוב ורגוע." המלחמה, לדבריה, יכולה דווקא להיות נקודת מפנה. "אני מקווה שהיא תגרום לאנשים להבין שדווקא עכשיו זה הזמן לבוא ולהתיישב בגבולות ולהמשיך דור חדש במקומות האלה.