קבלת השבת האחרונה בכיכר החטופים, שהתקיימה בצהריים (שישי) עמדה בסימן תודה עמוקה למאות האנשים שהחזיקו את מעגלי התמיכה, התקווה והפעולה בתוך המציאות הכאוטית והכואבת שנמשכה שנתיים ושלושה חודשים. מאות אנשים, בהם פדויי שבי ומשפחות חטופים וחללים, התכנסו לאירוע שהפך למסורת ונערך בפעם האחרונה.

שורד השבי עמרי מירן, ששוחרר במסגרת הסכם החטופים באוקטובר האחרון לאחר 738 ימים בשבי החמאס, הודה לכוחות הביטחון, לפעילים, למטה ולעיריית תל אביב: "אני רוצה להודות לכם, עם יקר, שלא הפסקתם, שלא התייאשתם והמשכתם לעשות כל אחד בדרכו ובאמונתו כדי שנחזור, כדי שננצח. יש לנו עוד דרך ארוכה". לסיום ציטט מירן משירו של עידן עמדי שלדבריו הזכירה לו בכל יום ויום את המחוייבות: "לעזאזל, כמה גיבורים יש במדינה. נגמר, נגמר, נגמר".

את מוסד קבלות השבת בכיכר החטופים – כמו מוסדות אזרחיים נוספים שנולדו מאז תחילת המלחמה – יזם קיבוץ נחל עוז, שבו חיה משפחת מירן וממנו נחטף עמרי. מדי שבוע הוביל קיבוץ אחר מהתנועה הקיבוצית את המפגש, בהתאם למסורות, למנהגים ולשירים שלו. ההתכנסות ביקשה להעניק שאר רוח וכוחות למי שעולמם וביתם חרב, ונאלצו להיאבק גם על השבת יקיריהם. כפי שכובה השעון שמנה את הימים מאז שבעה באוקטובר, כך הסתיים השבוע גם פרק סמלי נוסף – עם חזרתו של החטוף האחרון.

בנותיהם של עמרי ולישי הדליקו את נרות השבת. דני מירן, אביו של עמרי, הודה למשתתפים וביקש מראש עיריית תל אביב להותיר את השם "כיכר החטופים" – כיכר שהייתה בית, כשכבר לא היה בית. חברי קיבוץ צובה, שהוביל את קבלת השבת האחרונה, בירכו וסיפרו על מעורבות הקיבוץ בכלל החזיתות שהביאה עמה המלחמה: באירוח, בלחימה, במחאה ובניסיון להחזיק את הביחד.

"יש הקלה ויש שקט עמוק", אמרו מנו, טום ובר, חבריו של רן גואילי מהיישוב מיתר. “עמדנו עם כאב, תקווה ואמונה, והנה רני חזר הביתה. תודה למי שהזכיר שלא משאירים אף אחד מאחור". בקעקוע שעשו יחד עם שני חברים נוספים, שהיוו עם גואילי חבורה של שישה, מצוירת דמותו של רן כאיירון מן, ומתחתיה, בקו מתאר, תמונת החבורה מחובקת. "עכשיו אנחנו חמישה", אמר טום.

דבורה עידן, אמו של צחי שנרצח ונחטף בשבעה באוקטובר, הדגישה – כפי שעשתה גם יעל אדר בערב כיבוי השעון – כי אצלה מניין הימים מאז אותה שבת ארורה לא הסתיים. “עם החזרת החטופים ערך הרעות שב למקום הראוי לו, אבל אצלי אי אפשר לכבות את השעון. אנחנו מחויבים להמשיך לפעול, ויש ערך אחד שמאחד את כולנו, למרות המחלוקות – ‘ואהבת לרעך כמוך’. זה לא סתם משפט מהתורה”.

חבריו של רני עדיין לא יודעים כיצד ינציחו אותו – אולי בערכת פק"ל קפה, אולי בליין של ערק – אך ברור להם שזה יהיה"משהו מהאזורים האלו". "בכל מקום נמשיך להזכיר אותו", אמרו. בין סבבי המילואים בשנתיים האחרונות הגיעו לכיכר, "עוד לפני שהוא הפך לסלב", אמר בר בחיוך. "הערכים שלו, אהבת האדם, אהבת האחר, והלקפוץ לקפה, ככה נראתה החברות שלנו. איש ענק".

מחר (שבת) תתקיים העצרת האחרונה של קיבוץ ניר עוז בקריית גת.