רבבות ערבים ויהודים השתתפו הערב (שבת) במחאה נגד הפשיעה והאלימות ברחוב הערבי. המוחים צועדים ממוזיאון תל אביב לעבר כיכר הבימה עם תמונות של נרצחים ודגלים שחורים.
"הגענו יחד מבית הספר, תלמידים ומורים עם המשפחה והנכדים", אומרת עאידה, מנהלת בית ספר תיכון בטמרה. "זו חייבת להיות רק ההתחלה. הגענו למצב שחייבים לצעוק די. כמחנכת, חשוב שאני מגיעה כאן. אני רוצה לכוון את הנוער שלנו למאבק נגד האלימות. חייבים להביא יותר תוכניות".
"הזכות לחיים היא זכות בסיסית בחברה", אומרת ל'דבר' ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), "ולכן בחרנו בסולידריות עם החברה הערבית מול מציאות הרצח והפשיעה של ארגוני הפשיעה ואוזלת היד השיטתית והמכוונת של הממשלה. בממשלת השינוי השר בר-לב וסגנו סגלוביץ' הורידו את הרצח והפשיעה ב-20% תוך שנה. זה מראה שאם הממשלה מתערבת היא יכולה להוביל שינוי ולהציל חיים. זה התפקיד שלנו".
"הפגנו בסחנין וכאן בתל אביב כדי לשלוח מסר של רצון לחיים, יהודים וערבים יחד", אומר ח"כ אחמד טיבי (תע"ל). "זה מסר חזק ועוצמתי שהזכות לביטחון היא זכות יסוד ששייכת לערבים כמו ליהודים. נפיל את ממשלת המחדל".
"אחי הקטן עלי היה איש טוב, חרוץ", מספר פאדי אבו סאלח מסח'נין. "אדם דתי, אוהב אדם. איימו עליו, דרשו ממנו פרוטקשן ויום אחד יצא בשש בבוקר מהבית לעבוד והרגו אותו. הוא היה בן 28, סיים לבנות בית. עמד להתחתן. לא עשה רע לאף אחד. נורא להיות משפחה שכולה. זה לא עוזב אותך. ועד היום לא מקבלים תשובות. המשטרה יודעת – עצרו אנשים ל-37 יום, ובסוף שחררו אותם בערבות. אבל לנו, למשפחה, לא אומרים כלום.
"באתי לפה היום לצעוק את הכאב שלי. את הפחד העמוק על המשפחה שלי. על הילדים שלי. מפחיד היום להיות אזרח ערבי בישראל. אני אזרח עם תעודה כחולה, אוהב את המדינה שלו, ואני צריך שיהיה לי ולמשפחתי ביטחון. זה מה שאני דורש מהממשלה".
יובל מקריית אונו ואורן מהוד השרון: "המצב הזה הוא אוזלת יד של כל המדינה. זו ההפגנה הכי חשובה, כי קוראים לשיתוף פעולה. לחברה היהודית, תתעוררו, לחברה הערבית, אנחנו איתכם!"
דרור הגיע מתל אביב אבל בלב הוא בחיפה: "לפני שש שנים בהפגנה היו בודדים, לפני שלוש שנים הם הגיעו לאייפון 1 לאלף. עכשיו החברה הערבית מתעוררת ואנחנו איתם. בעתיד שלנו הוא יחד".
"לפני שבוע החלה מחאה שמספר משתתפיה מאה אלף. אמרו רוצים ביטחון אישי. ממשלה ומשטרה שמכבדת את עצמה לא מאפשרת שאזרחיה ירצחו בוקר וערב. משנת 2000 עד סוף 2024 נרצחו 1,700 נרצחים. בשנה שעברה 252. בתקופת ממשלת הימין-ימין של נתניהו 750 נרצחים. נתניהו אומר שהוא רוצה מזרח תיכון חדש עם העולם הערבי. מה איתנו, אזרחי המדינה? ביבי נכשלת. לך הביתה".
ח׳יתאם אבו פנה, שבנה נרצח בשנה שעברה, אמרה על הבמה: "הם רצחו לא רק את פיראס, הם רצחו את הביטחון של כולנו. את הלב שלי. לא באתי לבכות, באתי לצעוק די! אני רוצה שהרוצחים יתנו את הדין, לא בשביל נקמה, אלא למען הצדק והביטחון של כולנו".
טלאל אל-קרנאווי, ראש עיריית רהט: "ראש הממשלה, מה יש לך לומר לאימהות ההרוגים? באנו לכאן לצעוק על מאות ההרוגים. למה ישראל יודעת להילחם באיראן ולא לעצור את הפשיעה כאן, בבית? המדינה יודעת שהפשיעה עולה למשק 25 מיליארד שקלים בשנה ולא עושה כלום. 350 אלף אזרחים ערבים בנגב נמצאים היום תחת מתקפה על ידי שר הטיקטוק ושרים נוספים. יום יום הורסים בתים ומשאירים משפחות ללא קורת גג – ובפשיעה לא מטפלים. יום יום עוקרים יישובים בדואיים ללא פתרונות. מנהלים מתקפה תקשורתית מכוונת כלפינו בנגב. חיינו בנגב עוד לפני קום המדינה ואנחנו לא עבריינים, לא פושעים ולא משתלטים על קרקעות. אנחנו הרופאים, האחים, נהגי התחבורה הציבורית, מי שבונה את הבתים בנגב, מי שעושה את החקלאות בנגב. ובעשבים השוטים המשטרה צריכה לטפל. לא לעשות עונשים קולקטיביים. אני רוצה להגיד לאבו יאיר שאנחנו בהחלט ננהר לקלפיות. כדי לחזק את הדו-קיום ולחסל את הגזענות. כדי לבנות ביחד את הנגב".
תא'אר קיזל, ראש העיר מג'אר וראש פורום הרשויות הדרוזיות והצ׳רקסיות: "אני עומד כאן לא רק כראש עיר, אלא גם כאזרח ואבא שחווה את האלימות מקרוב. איבדתי את העוזר האישי שלי, בן דודי וחברי, שבוע לאחר שנבחרתי, שנרצח בידי ארגוני הפשיעה. מאז אותו יום אני פוגש מדי יום נשים גברים, אלמנות ואימהות שכולות. אני מכיר מקרוב את הכאב שאינו מרפא.
"אני אומר לכם כאן בצורה ברורה חיי האזרחים הערבים בישראל אינם שווים פחות ודם בנינו אינו שקוף. הזכות לביטחון היא לא פריוויליגיה. המדינה צריכה להפעיל את כוחה. זה המבחן שמונח לפתחה. שנוכל לגדל ילדים בשקט ובלי פחד מיריות בלילה, רציחות ונקמות. אני עומד כאן בשם כל חברי מהרשויות הדרוזיות והצ׳רקסיות. על כולנו לשתף פעולה באופן מלא עם מוסדות המדינה ועם משטרת ישראל. אנחנו חזקים מארגוני הפשיעה וננצח אותם. אחיי ראשי הרשויות, היו אמיצים. שלבו ידיים".
ג׳מאל זחאלקה, יו"ר ועדת המעקב: "אנחנו ממשיכים במאבק. יש כאן 70 אלף ברחבה ועוד רבים ברחובות הסובבים. בעיתונות מדברים על מאה אלף מפגינים. מחר ומוחרתיים יהיו צעדי מחאה נוספים. אנחנו נחושים ומאוחדים במאבקנו: די לאלימות! די לפשיעה! די לפרוטקשן! לא נעצור כי אנחנו נאבקים על החיים ועל הביטחון האישי.
"אני נפעם ממה שרואות עיניי. זהו ערב היסטורי. מפגן אדיר של סולידריות אזרחית ושותפות למען מטרה אצילה. זהו ביטוי מרגש של אחריות. אני מודה למאות הארגונים ואלפי המתנדבים שפעלו להצלחת האירוע. יש לי גם מסר פוליטי חשוב: המאבק שלנו הוא מאבק ציבורי, לגיטימי ולא אלים. זו הבחירה של ועדת המעקב שאני עומד בראשה. לא נרפה. מאבקנו יימשך עד השגת היעד המובן מאליו – מימוש זכותו של הציבור הערבי לחיים נורמליים, בלי רצח, פשיעה ופרוטקשן. די. מספיק. חלאס. בכאפי. יש לנו בקשה צנועה – הגנת זכותנו לחיים.
"הטענה שמדובר בבעיה תרבותית היא לא חדשה. היא שעתוק של טענות גזעניות מהעבר גם נגד שחורים בארה"ב. אנחנו קרובים תרבותית לירדן, ושם הרציחות הן פחות מאחד למאה אלף. גם בחברה היהודית בישראל. ובחברה הערבית בישראל היום, יותר מ-15 נרצחים למאה אלף איש. אותה משטרה שבוחרת לנקוט 'איפוק קטלני' מול ארגוני הפשיעה בחברה הערבית. המשטרה אחראית, ועוד יותר ממנה אחראי השר בן גביר, שר הפשיעה. ומעליו נתניהו שהיה יכול למנוע ולא מונע. נתניהו הוא האשם העיקרי. התלם העקום מתחיל מהשור. הוא רק נפרד לשנה מהשלטון וראינו ירידה במספר הרציחות. חזר עם בן גביר והפשיעה הוכפלה".
סלימאן אל-עמור, מנכ"ל שותף באג׳יק – מכון הנגב: "המאבק נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית הוא לא מאבק של מגזר אחד. זהו מאבק של כל החברה הישראלית על הזכות לחיים בטוחים. כשצעירים גדלים לתוך מציאות מדממת של פחד, ירי ותחושת הפקרות, זו נורת אזהרה לכולנו. אנחנו נמצאים כאן כדי להשמיע את הקול של הדור הצעיר, שחי את האלימות ביום יום ודורש שינוי אמיתי. זה לא עניין של ימין או שמאל, ערבים או יהודים. זו אחריות של המדינה, היושבים בראש והחברה כולה להגן על חיי אדם ולהחזיר ביטחון בסיסי למרחב הציבורי".
המחאה שהחלה בשבוע שעבר עם השבתת בתי העסק בסח'נין, התפשטה לרחבי הארץ והגיעה לתל אביב. בשבוע האחרון נערכו הפגנות מחאה בנצרת, בטמרה וביישובים נוספים ברחבי המדינה. בתי עסק ובתי ספר הושבתו.
בשנה שעברה נרצחו 252 ערבים מפשיעה ואלימות. מתחילת 2026 נרצחו 25 ערבים. כ-12 ילדים ערבים התייתמו מתחילת השנה בשל פשיעה ואלימות. המוני אנשים, נשים וטף נענו לקריאה, שיצאה מארגוני החברה האזרחית, ממשפחות הנרצחים ומהרחוב הערבי, והגיעו לתבוע את הטיפול בפשיעה ובאלימות.
בכנס משפחות שכולות ביום חמישי אמרה מרים מוחמד אבו ללה, אחייניתה של ענאן ג'זמאווי המנוחה: "חובתנו היום אינה רק להתאבל. חובתנו לעשות שינוי".
