התערוכה החקלאית 'יום פתוח – ערבה' חזרה השבוע, אחרי שלוש שנים שבהן נאלצה להיעלם מהמפה בגלל המלחמה, ונדמה שהפעם לא היתה רק אירוע מקצועי, אלא גם הצהרה. אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ הגיעו אל הערבה התיכונה: חקלאים ותיקים וצעירים, חוקרים, נציגי חברות טכנולוגיה, סטודנטים, משפחות ואורחים סקרנים. כולם ביקשו לראות מקרוב לא רק חידושים חקלאיים, אלא גם להתכנס מחדש סביב אדמה, עבודה ועתיד.

הערבה, אולי יותר מכל אזור אחר בארץ, מגלמת את המתח בין קצה לאפשרות. אזור צחיח, מרוחק ממרכזי כוח וכלכלה, שהחיים בו מבוססים על עבודה קשה, חדשנות ואמון מתמשך בכך שאפשר להצמיח כאן משהו. התערוכה החקלאית וכנס 'יום פתוח – ערבה' תמיד היו חלון לחקלאות בערבה, אבל השנה נדמה שהיו גם למראה של מצב הרוח הלאומי: התמודדות עם מציאות מאתגרת יותר מאי פעם, אבל גם רצון עז להצמיח מחדש.

הדרך אל מתחם התערוכה בתחנת יאיר, תחנת המחקר של מו"פ ערבה תיכונה וצפונית – תמר, עוברת על כביש הערבה הארוך והמתפתל. ממערב נשקפים מצוקים אדירים, וממזרח המדבר הפורח: חממות, מטעי תמרים, עצי פירות בבתי רשת, שדות ומרחבים פתוחים בלב המדבר.

מאות ביתנים ממלאים את אוהלי התערוכה הגדולים, ואפילו האובך, האבק הרוח לא הצליחו לטשטש את הצבעוניות של הירקות והשתילים שהוצגו בביתנים. מתחם התערוכה החגיגי מוקף בטרקטורים וכלים חקלאיים גדולים. ג'ון דיר ירוק וגדול לצד אפרון צהוב עם במת גובה לגדיד תמרים.

בין ארגזי ירקות טריים לרחפנים, הוצגו בתערוכה פיתוחים טכנולוגיים חדשניים שמאפשרים לעשות את החקלאות הבסיסית, שמתחילה בזרע, אדמה וידיים מיומנות, להרבה יותר יעילה, חסכונית ושומרת על הסביבה. בלב התערוכה עמדו פתרונות מעשיים ששמו דגש על התאמה לתנאים משתנים של אקלים, כוח אדם ויעילות. חידושים ופיתוחים רבים מלווים את החקלאות הישראלית בשנים האחרונות: זני ירקות עמידים לתנאי חום קיצוניים ומחלות, בלי לוותר על טעם ואיכות; מערכות השקיה חכמות שמצליחות לחסוך במים ובאנרגיה; ואמצעי חישה מתקדמים שמאפשרים ניטור מדויק של הקרקע, הצמח והסביבה. יותר מהטכנולוגיה עצמה, בלטה הדרך שבה הוצגה: לא כהבטחה נוצצת, אלא ככלי עבודה שנבחן בשטח, בחום, באבק ובחוסר הוודאות.

שר החקלאות אבי דיכטר שביקר בתערוכה התייחס להתמודדות עם האי-ודאות ולתפקידו של משרד החקלאות: "חקלאות זה לא דבר שאפשר לחשוב עליו במונחים של נדל"ן או יזמות בנייה של בתים. אם אנחנו רוצים להבטיח שיהיה מזון לכולם, אנחנו חייבים לתמוך בחקלאים. בכל העולם עושים את זה. היעד שלנו הוא לתת לחקלאים כמה שיותר ודאות איפה שאנחנו יכולים. אנחנו לא יכולים לתת שעות קור לעצי הפרי, אנחנו לא יכולים לשלוט במזיקים באופן מוחלט, או להוריד גשם. אבל אנחנו יודעים לצמצם את האי-ודאות: לתמוך בנושא העובדים, להוריד את מחיר המים לחקלאות ולוודא שתהיה דרך להוביל מים מושבים לשדות ומטעים, לוודא שיהיו יותר שטחים לגדל עליהם ולתמוך בטכנולוגיות כדי שיוכלו לגדל עליהם יותר".

באלפי המבקרים היו גם חקלאים צעירים, חלקם בתחילת דרכם, רבים אחרי שירות מילואים ממושך. ״זה לא מקצוע קל, ואף פעם לא היה״, אומר ל'דבר' ליאור, בן 27, סטודנט מהפקולטה לחקלאות שהגיע עם כמה חברים. ״אבל חקלאים הם אופטימיסטים וריאליסטים. לא נשברים בקלות. לראות את ההתעקשות שלהם, זה נותן כוח״.

רבים מהמבקרים ומהמציגים בתערוכה הגיעו מאזורים שחוו את המלחמה מקרוב, אם בגבול הדרום ואם בעורף שנפגע כלכלית ונפשית. עבורם החזרה לחיים לא הייתה מובנת מאליה. בין הביתנים נשמעו שיחות על כמות הגשמים שירדה מתחילת העונה, אבל גם על עובדים שלא חזרו, החלפת חוויות משירות המילואים הארוך ופה ושם גם עדכון על החזרה מהפינוי הארוך.

״אני מאוד שמח שהתערוכה חזרה השנה. זה לא רק מפגש מקצועי, זה גם אירוע שמעיד על הדופק של התחום״, אומר יואב לביא, בן 46, חקלאי ממושב בחבל הבשור שעמד ליד תצוגה של זן עגבנייה חדש. ״חקלאים הם אנשים חרוצים שלא מפחדים להתלכלך. ברור לנו שאם אנחנו לא ממשיכים, זה אומר שאנחנו נותנים להרס לנצח״.

החיבור בין הבנייה מחדש לאחר המלחמה לבחירה להמשיך לזרוע, גם כשלא בטוחים מה יקרה בעונה הבאה, חזר אצל רבים מהמבקרים. "חקלאים מבינים שיש הרבה חשיבות לגורם האנושי", הוסיף לביא, "זה תחום שאי אפשר להתנהל בו בצורה רנדומלית. מה שתשתול, כמה ואיך תשקה ותדשן, אם תשמור על הגידולים מפני מזיקים ומחלות, זה הכול תלוי בך. קצת כמו בחיים שלנו בישראל. יש הרבה אי-ודאות והרבה סיכונים. האחריות שלנו היא לשמור על הגידולים ולוודא שהם מתפתחים הכי טוב שאפשר. חקלאים יודעים שאחריות זו לא סתם מילה שאומרים. יש לה משמעות במציאות".

תערוכת 'יום פתוח – ערבה' חזרה לא רק כסימן לכך שאפשר לקיים שוב אירועים, אלא כהוכחה לכך שגם אחרי תקופה של הרס ואובדן, יש מי שבוחר להצמיח. לא מתוך נאיביות, אלא מתוך הבנה עמוקה שבלי זריעה וטיפוח אין עתיד. במובן הזה, התערוכה השנה הייתה הרבה מעבר לחלון ראווה של חקלאות מתקדמת. היא הייתה תזכורת שתקווה אינה סיסמה, אלא פעולה יומיומית שדורשת לקום מוקדם בבוקר, לבדוק את הקרקע, להשקות, להשקיע, לתקן, לנסות שוב. Build back better בלי לעשות מזה עניין.