לקראת ט"ו בשבט, חג האילנות, קוראים מועצת הצמחים וארגון מגדלי הפירות בישראל לציבור לבחור בפירות טריים ובפירות מיובשים מתוצרת מקומית, על פני פירות מיובשים מיובאים. הקריאה מגיעה על רקע שנה מאתגרת במיוחד עבור החקלאות הישראלית, שמתמודדת עם שיקום מטעים שנפגעו מהלחימה, בצורת מתמשכת ואיומי ייבוא נרחבים.

"ט"ו בשבט הוא חג החקלאות ותנובת האדמה", אומר ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. "במיוחד השנה אין סיבה לצרוך פירות מיובשים מיובאים, כשאפשר לציין את החג עם פירות טריים תוצרת הארץ ופירות מיובשים שמגדלים ומספקים החקלאים הישראלים, כמו תמרים, שקדים ופקאן".

אכילת פירות מיובשים בט"ו בשבט היא מסורת ותיקה, אך שורשיה נעוצים במציאות שונה לחלוטין מזו שבה אנו חיים כיום. לפני הקמת המדינה, בתקופת הגלות באירופה, סבלו הקהילות היהודיות ממחסור בפירות טריים בחורף. כדי לקיים את מצוות אכילת פירות הארץ, נשלחו מארץ ישראל פירות מיובשים, שהחזיקו מעמד לאורך זמן. המסורת שנולדה מכורח המציאות נשמרה גם לאחר קום המדינה, למרות השיבה לארץ. אלא שבעשורים האחרונים הוצף שוק הפירות המיובשים, שמככבים על שולחן החג, בפירות מיובאים.

מטורקיה, מארה"ב ומסרי לנקה

מלבד התמר, שגדל בישראל ומתייבש על העץ באופן טבעי, ללא צורך בתוספת סוכר או חומרים משמרים, מרבית הפירות המיובשים הנמכרים בארץ מיובאים ומעובדים. לחלקם מוסיפים כמויות גדולות של סוכר בתהליך העיבוד, לצד חומרים משמרים וצבעי מאכל.

מאין מגיעים הפירות המיובאים? משמשים, תאנים, שזיפים, פיסטוקים וחרובים מטורקיה; חמוציות, אוכמניות, צימוקים, שקדים, פקאנים ואגוזי מקדמיה מארה"ב וקנדה; פירות מסוכרים כמו אננס, פפאיה, קיווי, מנגו וקוקוס מתאילנד וסרי לנקה; קשיו מהודו ווייטנאם ושזיפים מגולענים מגיאורגיה.

"המציאות כיום השתנתה מן הקצה אל הקצה", אומר בלחסן. "אין סיבה לחגוג את ט"ו בשבט עם פירות מיובשים מיובאים, כשיש פירות טריים תוצרת הארץ ופירות מיובשים שמגדלים ומספקים החקלאים הישראלים, כמו תמר, שקד ופקאן, ואפשר ליהנות מהם גם בחורף".

לדברי בלחסן, רבים ממגדלי הפירות עדיין משקמים את המטעים שנפגעו קשות במלחמה. במקביל, הם מתמודדים עם איומים כלכליים, בהם הרחבת מכסות ייבוא פטורות ממכס, בעקבות הסכם הסחר שנחתם עם ארה"ב. "דווקא עכשיו, הבחירה בפרי ישראלי היא לא רק בחירה צרכנית, אלא עמדה ערכית ולאומית", הוא מדגיש. לדבריו, "כאשר צרכני ישראל שומרים על החקלאות והחקלאים, הם שומרים גם על גבולות המדינה ועל ביטחון המזון".

לפי נתוני ארגון מגדלי הפירות בישראל, שמייצג אלפי מגדלי פירות ברחבי הארץ, בישראל מעובדים כ־360 אלף דונם מטעים (לא כולל הדרים), שמניבים כ־700 אלף טון פרי בשנה ומספקים פירות לשוק המקומי ולייצוא. ערך תפוקת ענף הפירות בישראל עומד על כ־7 מיליארד שקלים ומהווה כ־23% מהתפוקה החקלאית בארץ.

"נתוני סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שהצרכן הישראלי מעדיף פרי ישראלי", אומר בלחסן. "בט"ו בשבט, חג החקלאות והאדמה, על כולנו להוקיר את החקלאים ולבחור בתוצרת מקומית".

גם במועצת הצמחים מצטרפים לקריאה. לדברי עזרא בכר, ממלא מקום מנכ"ל מועצת הצמחים, אין מחסור בפירות טריים ישראליים. "ט"ו בשבט הוא הזדמנות מצוינת לשוב למקורות החג ולהעדיף פירות טריים, מקומיים וישראליים", אמר בכר ל'דבר'.

בין הפירות תוצרת הארץ שממלאים את המדפים אפשר למצוא: בננה, תפוח, תות שדה, אגס, קיווי, תפוז, קלמנטינה, אשכולית, מלון, אפרסמון, רימון, פומלה, פיטאיה, אננס, אנונה ועוד.

לדברי בכר, לבחירה בפירות טריים מקומיים יש משמעות רחבה בהרבה מהצלחת הביתית. "מעבר להיבט הבריאותי והתזונתי, זו בחירה ערכית. צריכת תוצרת ישראלית תומכת ישירות בחקלאים, מחזקת את הכלכלה המקומית, מסייעת לשמירה על שטחים חקלאיים פתוחים ותורמת לביטחון המזון של מדינת ישראל. בתקופה של אתגרים כלכליים, אקלימיים וביטחוניים, יש חשיבות לאומית של ממש לחיזוק החקלאות המקומית".

"פירות טריים עדיפים בתזונה מאוזנת"

גם מהזווית התזונתית, לפירות טריים יש יתרון ברור. ד"ר מאיה רוזמן, תזונאית קלינית ויועצת מדעית למועצת הצמחים, מסבירה שההבדל בין פירות טריים למיובשים אינו מתמצה בערכים התזונתיים בלבד, אלא משפיע גם על תחושת השובע. "פירות טריים מכילים הרבה מים, דורשים לעיסה ממושכת ותופסים נפח גדול בקיבה, וכך מפעילים את מנגנוני השובע", היא אומרת. לעומתם, פירות מיובשים מרוכזים מאוד, קטנים בנפח ונאכלים במהירות, לעיתים בכמויות גדולות, מבלי שהמוח מקבל איתות ברור של שובע.

לדברי רוזמן, תהליך הייבוש פוגע גם בוויטמינים רגישים, ובראשם ויטמין C, שנהרס כמעט לחלוטין. "דווקא בחורף, כשצריכת הירקות יורדת והצורך בחיזוק מערכת החיסון עולה, לפירות טריים יש יתרון משמעותי".

נוסף על כך, רוזמן מצביעה על הבדל מהותי בתכולת הקלוריות והסוכר. בעוד שפרי מיובש אחד מכיל פחות או יותר אותה כמות קלוריות כמו פרי טרי, במאה גרם פרי מיובש יש יותר מ־300 קלוריות. "כשאוכלים פירות מיובשים 'מהקערה', בלי מדידה ובלי גבול ברור, קל מאוד להגיע לצריכת סוכר וקלוריות גבוהה בהרבה", היא מסבירה.

גם נושא החומרים המשמרים מעורר דאגה. רוב הפירות המיובשים שנמכרים ברשתות השיווק אינם אורגניים, ולכן מכילים סולפיטים, חומרים שנועדו לשמר צבע ומראה, אך עלולים לגרום להשפעות בריאותיות שליליות כמו כאבי ראש. לדברי רוזמן, ניתן להבדיל בין פירות מיובשים אורגניים לתעשייתיים לפי המראה: "משמש מיובש אורגני, למשל, יהיה כהה יותר, בגוון חום־כתמתם, מכיוון שלא עבר עיבוד תעשייתי אגרסיבי".

פירות מיובשים אינם "אויב", מדגישה רוזמן, אך הם מתאימים יותר לשימוש נקודתי ובכמות קטנה. "בשגרה היומיומית, פירות טריים עדיפים ויכולים להשתלב בתזונה מאוזנת בלי להעמיס קלוריות וסוכר מיותרים".