עוברי אורח שילכו בקיץ ברחוב 'הנשיא הראשון' שברחובות יחושו היטב את ההבדל בין חלקו המערבי המוצל, הודות לעצי הפיקוס בני עשרות שנים שניטעו לאורכו וניצלו בנס מכריתה, לבין חלקו המזרחי שחשוף לשמש הקופחת. כשגילו פעילי המיזם 'רחובות של עצים' כי העירייה עומדת לכרות 21 עצי חרוב ודקל בחורשה קטנה באחת מפינות הרחוב, הם היו בהלם. אך במקום להסתפק בהתמרמרות על רוע הגזרה, הם בדקו את רישיון הכריתה וערערו עליו.

"זו הייתה חורשה קטנה. זה לא שיש כל כך הרבה חורשות ברחובות", אומרת ל'דבר' מורן ברגר (46), מנכ"לית עמותת 'רחובות של עצים': "גילינו שהצידוק לכריתה לפי הרישיון הוא שרוצים לבנות שם חניון. בחינה של ייעוד הקרקע חשפה בפנינו שמדובר בשטח ציבורי פתוח ירוק, על פי תוכנית המתאר. הגשנו ערעור. לשמחתנו, לא רק שפקיד היערות הממשלתי קיבל את הערעור שלנו, הוא גם כתב הוראה מפורשת בהחלטתו: לא כורתים עץ בשביל חניון, אפילו אם ייעוד הקרקע מצדיק את בניית החניון (מה שלא היה נכון במקרה הזה). יש לשלב את העצים הקיימים בתוכנית החניון".

ברגר מספרת ש"זו הייתה שמחה גדולה. המאבק שלנו הביא לשינוי מדיניות של עיריית רחובות. זה לא רק שהצלנו 21 עצים, אלא שדחפנו לכך שפקיד היערות יגדיר מדיניות של איסור כריתת עצים במקום שרוצים לבנות בו חניון. אחרי הניצחון הזה ארגנו הפנינג בחורשה. הזמנו מקהלה שאחד המתנדבים בארגון חבר בה, ועשינו פעילויות לילדים. זו הייתה חגיגה קהילתית. תלינו על העצים שלטים שבהם נכתב: 'ניצלנו מכריתה'. זו הייתה אבן דרך חשובה בהקמת הארגון".

ברגר היא 'הייטקיסטית עם נגיעה סביבתית' מרחובות. היא ריכזה בעבר גינה קהילתית וארגנה יוזמות של מיחזור. בתקופת הקורונה הקימה ברגר עם שני חברים יוזמה בשם 'חולקים בשפע מהגינה' שבה תושבים חולקים זה עם זה פירות, ירקות או צמחי תבלים מהגינות הפרטיות שלהם. לדבריה, "זה עבד מצוין בתקופת הקורונה ואחרי זה דעך".

ברגר השתתפה בקורס פעילי סביבה שאותו ארגנה עיריית רחובות, ובו למדה לעומק על משבר האקלים ובעיות סביבתיות נוספות. הקורס נערך במהלך מגפת הקורונה, על סגריה והגבלותיה, ומרבית המיזמים שאותם ניסו לקדם תלמידי הקורס היו בלתי אפשריים. מה שכן צמח מהקורס הזה, היה קבוצת וואטסאפ בשם 'רחובות של עצים' (רחובות במלעיל כשמה של העיר). הרעיון היה לשתף פעולה בניסיון לשמור ולטפח את היער העירוני ברחובות – העצים שמקשטים את רחובותיה.

"זה התחבר לנו מאוד לתכנים של הקורס. עצים הם הפתרון החברתי, הזול והמשמעותי להתחממות כדור הארץ. יש להם הרבה תפקידים במרקם העירוני, כמו להוריד את הטמפרטורה בקיץ (בשונה משטחים פתוחים, העיר אוגרת חום במשך היום ולא מצליחה לשחרר אותו בערב). בחורף, עצים עוזרים למניעת סחף קרקע והצפות. אם מטפלים בהם כמו שצריך ושותלים אותם במחשבה תחילה, הם לא קורסים ולא פוגעים בתשתיות. אז החלטנו להקים קבוצת נאמני עצים עירונית. המטרה הייתה לקדם את כל הסיפור הזה של עצים במרחב העירוני".

אנשים לא מבקשים נטיעת עץ, אלא כריתה

אחד האתגרים הגדולים של קבוצות נאמני העצים היא המדיניות. לאזרח הפשוט אסור לנטוע עצים במרחב הציבורי ובדרך כלל, חלק גדול מהאינטראקציה בין התושבים לרשויות המקומיות בנוגע לעצים היא תלונות של תושבים על עצים שמפריעים להם, ענפים שקורסים, צורך בגיזום או שורשים שפוגעים בתשתיות. ברגר מסבירה שברשויות המקומיות יכול להיווצר הרושם שהעצים יוצרים יותר בעיות מאשר תועלת, הרי אנשים לא מתקשרים למוקד העירייה ומבקשים שיינטעו להם עץ ברחוב, לעומת זאת כן מתקשרים ומבקשים גיזום או כריתה של עץ.

"הרחבת היער העירוני היא שאלה של מדיניות", מסבירה ברגר. "זה דבר שדורש מודעות. אחת הפרקטיקות הראשונות שאימצנו זה ערעור על רישיונות כריתה. הערער הראשון שהגשנו היה בגן ילדים ברחובות, שבו רצו להוריד שני עצי 'מכנף נאה' גדולים. החשש היה שהענפים הענקיים יקרסו על הילדים. בדקנו את הנושא והבנו שהחלופה הבטיחותית לכריתה היא תחזוקה נכונה. 'מכנף נאה' שמתוחזק כמו שצריך לא קורס, וענפיו לא נשברים. זה לא אקליפטוס שנוטה לקרוס. אז הסברנו את זה ופרסמנו את הערר בשכונה. הורים וילדים מהגן הצטרפו לערער – הילדים כתבו שהם אוהבים את העצים ורוצים שיישארו בגן. זה היה די מפתיע שהערער שלנו התקבל. בתחילת הדרך היו מי שאמרו לנו שערערים לפקיד היערות אף פעם לא מצליחים, הוכחנו שזה לא נכון".

"נציגי העירייה הגיע כבר עם המסורים"

זה אולי נשמע פשוט, אך זה מסובך. מי שרוצה לעקוב אחרי רישיונות כריתה בארץ, צריך לחפש בכעשרים מקורות מידע שונים. ב-15 הערים גדולות, פקידי היערות הם עובדי העירייה שמפרסמים את הרישיונות באתר העירייה. בשאר המדינה, אלה פקידים מחוזיים שפועלים תחת משרד החקלאות. הרישיונות שהם נותנים מפורסמים באתר של משרד החקלאות. לפני שנה משרד החקלאות עבר למערכת מידע חדשה בשם 'יעלה' שאמורה לאגד את כל רישיונות הכריתה במקום אחד, אבל בינתיים היא לא אפקטיבית.

מבחינת החוק כל אזרח יכול להגיש השגה על רישיון כריתה, אך צריך לעשות את זה תוך ארבע עשר ימים לכל היותר מרגע שפורסמה תוכנית הכריתה. זה זמן קצר מאוד בהתחשב בחוסר הנגישות של רישיונות הכריתה ובעובדה שצריך להבין כל מקרה לגופו, ולבדוק אם ואילו חלופות יש לכריתה.

"כשאנחנו מערערים על רישיון כריתה אנחנו מנסים להציע אלטרנטיבות", אומרת ברגר. "זה יכול להיות פתרון לבעיה שנוצרה או הצעת חלופות תכנוניות – בדיקה של רמת מסוכנות של עץ חולה ואם ניתן לתמוך בו. זה תהליך מורכב שעושים כדי שההסגות שלנו יהיו איכותיות, ויהיה סיכוי למנוע כריתה. כל זה צריך להתרחש תוך שבועיים בלבד".

הערערים נבחנים על ידי פקיד היערות הממשלתי. לדברי ברגר, "בחלק מהמקרים נערך דיון בשטח – כמו משפט שדה. פקיד היערות המקומי שאישר את הכריתה מזומן לשטח עם מגישי הערער. כל אחד נותן את הנימוקים שלו ומגיש חוות דעת. כך היה עם שני עצי המכנף בגן הילדים. נציגי העירייה הגיע כבר עם המסורים. הסכנה לעצים הייתה מוחשית".

ברגר מדגישה: "אנחנו הקול של העצים. העצים לא יכולים לדבר בעד עצמם, להסביר מה הבעיות שלהם או איך אפשר להיטיב עמם. אנחנו הסיכוי האחרון שלהם להינצל ולשמחתי אנחנו רושמים לא מעט הצלחות. לפעמים מתייחסים אלינו בזלזול כמחבקי עצים. אנחנו מנסים להילחם על כך שהעיר לא תהפוך לשממה של אספלט ובטון.

"עם הזמן הבנו שיש קבוצות מקבילות לנו בערים שונות בארץ. יצרנו קשר שוטף כדי ללמוד מה ואיך הם עושים. מה עובד יותר, מה פחות. באיזה שלב הבנו שיש צורך לאגד את הקבוצות האלה. הקמנו את 'פורום מובילי קבוצות נאמני עצים' הארצי. עם השנים הקבוצה גדלה – נוספו קבוצות רבות של נאמני עצים. בישראל יש הרבה ארגוני סביבה, הרבה מהם מתעסקים בעצים. חלקם אפילו מתעסקים בעצים בתוך העיר, במיוחד בשטחים פתוחים או בפארקים, אבל לא היה שום ארגון שמתעסק בהגנה על עצים במדרכות, בשטחים ציבוריים שהם לא פארקים".

גם קבוצת הוואטסאפ המקומית ברחובות התפתחה. ב-2022 המלעיל במילה 'רחובות' הפכה למלרע במובן של עצים ברחובות של ערים בכל הארץ: "כשיש ארגון שעומד מאחוריך, אתה כבר לא ההזוי היחיד הזה שמחבק עץ".

ברגר מוסיפה: "הקמנו עמותה שמקדמת את היער העירוני ביישובי הארץ. היום, חמש  שנים וחצי מאז שהתחלנו, יש לנו 35 קבוצות נאמני עצים מקומיות מהצפון ועד אילת. אנחנו מלווים אותן, רואים מה קורה שם, עושים הכשרות לפעילים ולכלל הקהילה, מכשירים את האדם הפשוט לקבל כלים וידע איך לשמור על העץ, מה להגיד לרשות על הטיפול בעצים – משתילה ועד כריתה. הפעילות המרכזית של הפעילים שלנו זה להיאבק נגד כריתות מיותרות, לנטוע עצים איפה שצריך ולדרוש טיפול נכון בעצים הקיימים. המאבקים על עצים ספציפיים מובילים בסופו של דבר לשינוי מדיניות".

ברגר נזכרת בסיפור נוסף שהתרחש ברחובות. שישה רישיונות כריתה לעצים בשטחים ציבוריים פורסמו. ברגר וחבריה פנו לעירייה, שם הסבירו להם שרוצים לפתח את השטח הציבורי. "אמרנו להם: 'תפתחו, אבל תתכננו את הפיוח עם העצים שנמצאים שם, אל תכרתו!'. ברור שהכי קל לאדריכל לתכנן על קנבס נקי. לכרות הכול ולתכנן מאפס. אבל זה פשוט לא הגיוני שכורתים עצים בשביל לפתח שטח ציבורי".

כל ששת הערערים התקבלו. פקיד היערות הממשלתי כתב בכל אחד ואחד מהם שתכנון שטח ציבורי חייב לקחת בחשבון את העצים שבשטח וכי לא כורתים עצים בריאים בשביל פיתוח: "מאז לא פורסם שום רישיון כריתה לשם פיתוח שטח ציבורי ברחובות".

הרשויות שבהן אתם פועלים מודות על הפעילות שלכם או מתנגדות?
"אנחנו מנסים לעזור לרשויות. זה לא תמיד הדבר שהכי חשוב להם לטפל בו, והעצים נזנחים, אבל צריך לזכור שהתושבים הם העיניים בשטח. במקום שהעירייה תוציא עובד למפות את העצים בעיר – התושבים עושים את המיפוי. אנחנו יכולים גם להכין דו"ח מסודר באילו רחובות אין עצים, איפה יש גומות ריקות. העירייה צריכה להתייחס לזה בתוכניות שלה. יש פה גם ערך, שהוא חובה, של שיתוף הציבור. העירייה חוסכת זמן, כסף ועבודה, והציבור מרגיש שיש לו השפעה על הנוף של העיר. זה עובד כפרויקט בחמש רשויות בארץ".

איזה מדיניות ארצית אתם מקדמים?
"פועלים לחיזוק האכיפה של פקודת היערות ונוהלים אחרים בנוגע לעצים. יש בעיה של סמכות אכיפה ושל חוסר בשקיפות ציבורית, למשל מה מצב העצים בכל עיר, איפה מוצאים את המידע וכדומה. התחושה היא שהכול נעשה במחשכים. לפני ארבע שנים התקבלה החלטת ממשלה 1022 לייעור והצללה באמצעות עצים. ההחלטה קראה לרשויות לכתוב תוכנית ייעור עירונית ולעשות פיילוטים של נטיעות. 18 ערים זכו בקול קורא שתיקצב את זה. הרשויות האלה סיימו כעת את כתיבת התוכנית, חלק מהן התחילו ביישום וחלק לא.

"התוכנית אמורה הייתה להתפרש על פני עשרים שנים, עד 2040 – המטרה הייתה נטיעת 450,000 עצים והצללה של 70% מהרחובות מוטי ההליכה. אבל זה כמעט בלתי אפשרי. ברחובות הכי מוצלים בתל אביב יש בערך 40% צל. מאז התחלפה הממשלה, וזו שעלתה לא התעסקה בזה ולא מתקצבת את המשך התוכנית".

אז הממשלה הנוכחית פועלת נגד הצללת רחובות הערים?
"במקרה הזה הם ממש גדעו את הפרוייקטים שכבר החלו לפעול. אבל היה קול קורא אחר, לפני כמה חודשים, במסגרת אחרת: תוכניות הצללה לחברה הערבית. שם המצב מאוד גרוע, כמעט שאין עצים ברחובות ויש יותר כריתות. אני מקווה שזה ימשיך את המגמה מכיוון אחר".

יש התייחסות לעצים בתקציב שעובר בימים אלה בכנסת?
"משרד האוצר ניסה להקטין את סמכויות פקיד היערות דרך חוק ההסדרים. קידמנו הערות של הציבור לתזכירים של החוק כדי למנוע את הפגיעה הזו. היו כמה סבבים של שינויים בתוכנית. כל פעם שהגשנו הערות מטעם העמותה או מטעם פעילים, דברים השתנו. הסטטוס הנוכחי של חוק ההסדרים שעלה לפני שבוע לישיבת הממשלה הרבה פחות פוגעני ממה שהיה בהתחלה. הוא פוגע פחות בסמכויות פקיד היערות".

אילו בעיות נוספות את רואה ברמה הארצית?
"לפי החוק, על כל עץ שנכרת אמורים לנטוע עץ באותו שווי כלכלי. אם היזם כורת עצים ואין לו איפה לנטוע עצים בעלות הזאת, הוא נדרש להעביר כספים לעירייה שאמורה לנטוע עצים בשווי הזה. אך התקנות של הפיצוי הנופי לא הוסדרו. בעקבות תביעה של יזם את העירייה הוחלט שאסור לגבות יותר מהיזמים. בעצם מה שקרה זה גריעה כ-140 מיליון שקלים בשנה, שנשארים אצל הקבלנים ולא מגיעים לציבור. עכשיו הכניסו הסדרה של התקנות האלה לחוק ההסדרים. מדברים על זה כבר שתים עשרה שנים. התקנות נמצאות בפינג-פונג בין משרד החקלאות למשרד האוצר ולא מתוקנות – זה המון כסף שצריך להגיע לשמירה על עצים ולנטיעות ולא מגיע".

ברמה המקומית – כיצד ניתן לעצב מדיניות שתומכת בייעור המרחב העירוני?
"בימינו רוב הכריתות הן לצורכי בנייה. האתגר הוא לשנות את המחשבה מעץ שהוא רק פריט נוי בעיר, למשאב של העיר שמשפיע עליה. מתכננים יודעים שלהזיז עמוד חשמל זה דבר קשה ומסובך מאוד, לכרות עץ לעומת זאת זה משום מה פשוט. הבעיה שאין תחלופה לעץ ותיק. גם אם תשתול עשר עצים במקומו – ייקח להם עשרות שנים עד שיגדלו, אם בכלל. עם זאת, גם להעתיק עץ בוגר במקום לכרות אותו, הוא תהליך שנמשך לפעמים חודשים של הכנה מראש. גם אחר כך צריך להשקיע ולטפל בו, וזה לא סיפור זול.

"במקרים רבים, יש בעיות של תשתיות בעיר. כשנוטעים עצים במדרכות, הם מתחרים עם המון תשתיות תת קרקעיות כמו חשמל, מים, ביוב, תקשורת. כדי שהריצוף יהיה ישר, צריך להדק את האדמה, דבר שפוגע בשורשים. התנאים האלה מקשים על העצים לצמוח, ועצים שלא מקבלים תנאים נכונים מועדים לקריסה.

"רשויות רבות נטעו עצים לפני עשרים שנים, והעצים לא גדלים. יש חוסר מודעות עצומה גם בקרב הגורמים ברשויות שנוטעים עצים: תשתית השקיה לא מספיקה, בחירה לא נכונה של עצים, השקיה שמפסיקה אחרי שלוש שנים בשל המחשבה מוטעית שהשורשים כבר מגיעים למי תהום – זה לא נכון ברוב המקרים. בסוף אתה מקבל עץ גדול עם בית שורשים קטן ואז נוצרת בעיה של יציבות. בסופות האחרונות מאות עצים קרסו בארץ".

כיצד יכול האדם הפשוט להשפיע על דברים כאלה?
"הציפייה היא שהאדם הפשוט יידע להבחין אם הרשות המקומית שבה הוא חי פועלת באופן תקין. תכנון, נטיעות, אחזקה, כריתה – בכל שלב כזה צריך שיח ופעולה מול הרשות. כאזרחים, מה שהכי קל לעשות זה להגיש השגות על רישיונות כריתה. כל עץ בוגר צריך רישיון כריתה, גם בשטחים פרטיים. גם בבית שלי אני צריכה לבקש מפקיד היערות רישיון כריתה כדי לכרות עץ. כשיש רישיון כריתה הוא מפורסם לציבור, אבל צריך לדעת איפה למצוא את הפרסום. המודעות לנושא הזה הולכת וגדלה, אבל עדיין אין מספיק אנשים שעושים את זה. גם לי לא היה מושג לגבי זה לפני חמש שנים".

האחריות שלקחת על עצמך שינתה אותך?
"ככל שנכנסתי לזה, התאהבתי יותר בעצים. אני מבינה את התועלות של העצים. אני הולכת ברחוב ומסתכלת על גודל הגומה, איך הוא נטוע, איך ההשקיה שלו, מנסה לזהות את המין של העץ. זה מודעות שהולכת ומתפתחת".

איפה אפשר ללמוד את רזי המקצוע?
"אחת המטרות של העמותה שלנו היא להכשיר פעילים שיהיו אנשי קשר מול הרשות. בט"ו בשבט נתחיל סדרה חדשה של הכשרות בשם 'עץ על הכוונת – סדרה שעוסקת ברישיונות כריתה וערערים'. נצלול לפקודת היערות, נלמד מה זה רישיון כריתה, מתי מגישים ערערים, מה זה סקר עצים, איך מגדירים עץ מסוכן, איך להשתמש בפלטפורמה להגשת ערערים, איך להפוך את הנושא של עצים לעניין ציבורי ולא אישי של 'מחבקי עצים'. בהכשרה נארח גם את פקיד היערות הממשלתי – יהיה מעניין".