פרופ’ זהר שביט, כלת פרס ישראל לחקר התרבות והאמנות, הלכה לעולמה הבוקר (רביעי) בגיל 74. שביט הותירה אחריה את בן זוגה, ההיסטוריון פרופ’ יעקב שביט, ואת ילדיהם אוריה, אבנר ונגה. הלווייתה תתקיים ביום שישי.

שביט נולדה בתל אביב בשנת 1951 ולמדה בגימנסיה הרצליה. את לימודיה האקדמיים החלה באוניברסיטת תל אביב בחוג לספרות, ובהמשך המשיכה במסלול ישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטור שלה, “החיים הספרותיים בארץ־ישראל 1910–1933”, ראתה אור כספר בשנת 1982 והפכה לאבן דרך במחקר התרבות העברית.

במהלך הקריירה האקדמית שלה לימדה שביט בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, הייתה שותפה להקמת היחידה לחקר התרבות, וכיהנה כפרופסור מן המניין. בהמשך הייתה פרופסור אמריטה ומייסדת התוכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער – תחום שבו נחשבה לחלוצה ולחוקרת מרכזית.

שביט הקדישה את מחקריה להיסטוריה החברתית של התרבות העברית, לספרות הילדים והנוער, לתרגום תרבותי ולהבניית זיכרון היסטורי. לאורך הקריירה פרסמה למעלה מעשרה ספרים בעברית ובשפות זרות, עשרות מאמרים אקדמיים, וערכה כ־150 ספרים. ספרה Poetics of Children’s Literature נחשב למחקר חלוצי בתחום, ונוסחו העברי, “מעשה ילדות”, ראה אור בשנת 1996. ספרים נוספים שלה, ובהם “עבר בלא צל”, עוררו דיון אקדמי וציבורי רחב גם מחוץ לישראל.

לצד עבודתה האקדמית הייתה שביט פעילה ציבורית בולטת. היא שימשה יועצת לשר התרבות והספורט לשעבר מתן וילנאי, הייתה שותפה לקידום חוק הקולנוע וחוק הספריות הציבוריות, וישבה בדירקטוריונים של מוסדות תרבות מרכזיים, בהם סינמטק תל אביב והאופרה הישראלית. כחברת מועצת עיריית תל אביב מטעם סיעת שינוי יזמה את פרויקט "שירה על הדרך", שהביא שירה עברית למרחב הציבורי בעיר.

בשנת 2025 הוענק לשביט פרס ישראל לחקר התרבות והאמנות. ועדת הפרס ציינה כי "פרופ’ שביט הובילה מחקרים חדשניים ופורצי דרך בתחום תרבות הילד, התרגום התרבותי וההיסטוריה התרבותית של החברה הישראלית והיהודית”, והדגישה את תרומתה להשפעה בינלאומית של המחקר הישראלי.