שישה חודשים לפני שהחלטה 550 – תוכנית החומש הכלכלית-חברתית לצמצום פערים בחברה הערבית עד 2026 – פגה, מכון אהרן למדיניות כלכלית פרסם יעדים לתעסוקת צעירים לשנת 2035, במטרה להאיץ את גיבושה של תכנית חומש חדשה.

היעדים שאותם קבע המכון לאחר עבדה משותפת עם משרדי הממשלה הוצגו היום (חמישי) בכנס 'תעסוקה איכותית ושוויון הזדמנויות לצעירים וצעירות בחברה הערבית'. על פי המכון, ההכנסה הממוצעת לנפש מעבודה (שכירים) בחברה הערבית כיום היא 6,450 שקלים לעומת 13,900 שקלים בחברה היהודית, או 44% מההכנסה בחברה היהודית. היעד ל-2035 הוא הכנסה ממוצעת של 11,400 שקלים בחברה הערבית, זאת לעומת 20,500 שקלים בחברה היהודית – 55% מההכנסה בחברה היהודית. משמעות הדבר: למרות העלייה, הפער בהכנסה בין הערבים ליהודים יצטמצם רק במעט.

לדברי ד"ר מריאן תחאוכו, ראשת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן, היעד המבוקש יושג בעזרת הגדלה של שיעור התעסוקה ושיעור הלומדים באקדמיה בחברה הערבית. שיעור הסטודנטים הערבים אמנם נמצא בעלייה, אך היעד המבוקש הוא עלייה של 7.3% בקרב גברים ושל 1.1% בקרב נשים.

ורדה בן שאול, נציגת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב), כי אמרה בתגובה כי "בעשור האחרון התמקדנו במספר הצעירים הערבים באקדמיה, 18,000 צעירים נכנסו. עכשיו צריך לפתח את איכות הלמידה".

צוות מכון אהרן הפנה את הזרקור לצעירים ערבים בגילאי 24-18 והציב יעדי מעש (אקדמיה או תעסוקה; י.ש.) ל-2035: בקרב צעירות ערביות, היעד באקדמיה הוא 85% ובקרב הצעירים הערבים 82% – דומה למצב בחברה היהודית. יעד נוסף הוא שילוב בתעסוקה – ב-2035 המטרה היא שילובן של 72% מהצעירות ו-83% מהצעירים הערבים בתעסוקה.

"אנו בשינוי תפיסה בעקבות המלחמה, מתפיסה כמותית לתפיסה איכותית", אמר דוד שאולוב ממשרד העבודה. "צריך להכניס לשוק העבודה כמה שיותר צעירים, אבל צריך אפשרות אמיתית להשתלב בתעסוקה איכותית". הוא הדגיש את חשיבותן של הכשרות מקצועיות שמותאמות לציבור הערבי, שבסופן מובטחת השמה בעבודה.

שירה ברלינר-פולג, מהמכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (מה"ט), אמרה כי למרות העלייה שנרשמת באקדמיה, עדיין יש אתגרים רבים: "שיעורי הנשירה אמנם ירדו, אך הם גבוהים מאוד. אין מספיק סטודנטים ערבים בפרקטיקום". היא הוסיפה כי מרבית הסטודנטים הם בחורים ערבים שלומדים במקצועות בעלי תשואה גבוהה (הייטק, הנדסה, רפואה, משפטים ופיננסים שבהם השכר גבוה). לעומת זאת, הסטודנטיות הערביות הן מעטות ולומדות במקצועות בעלי תשואה בינונית (תחומים מדעיים כמו ביולוגיה וכימיה, המציעים שכר ממוצע). בנוסף, שיעור האבטלה בקרב בוגרות אוניברסיטה גבוה.

"חוץ מהשקעה בהון אנושי, יש עוד תחומי השקעה בסיסיים", אמרה תחאוכו. "הטיפול באלימות ובפשיעה, הנגישות תחבורתית, העיור, והגיוון וההכלה במקומות עבודה".

האתגר האמיתי הוא צעירים מהשכבות המוחלשות

"המצפן אינו מספיק", הדגיש יונתן פז, מאגף חברה וחינוך ברשות לפיתוח כלכלי. "צריך תוכניות מותאמות, הסרת חסמים ותוכניות התערבות". הוא הוסיף כי יש להתמקד בגברים צעירים ובמעסיקים, אך שב וחזר על כך ש"דרוש טיפול נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה. צריך מחויבות ממשלתית להתמודד עם אזורים מורכבים ביותר".

"המדינה צריכה להבין שהקלף המנצח בכלכלה לעשר שנים הבאות הוא החברה הערבית" אמר עימאד תלחמי, יזם עסקי חברתי ומייסד מרכזי השירות והתמיכה הטכנית 'באבקום', שמעסיקים 5,000 עובדים. "אנו לא מבינים את השינוי שחל בקרב צעירים בחברה הערבית. זהו דור שונה לגמרי. צריך לדעת לאהוב להכיל אותם, אין נוסחה אחרת".

"לחברה הבדואים מאפיינים ייחודיים", אמר ליאור כלפה, מנכ"ל האגף לפיתוח כלכלי חברתי ביישובים הבדואים. "בתוכנית החומש החדשה נתייחס לנושאים ולא למשרדים". הוא הוסיף כי צריך לחזק את התשתיות בשטח ובמשרדי הממשלה: "השאיפה שלי היא לייתר את האגף".

ד"ר אור כהן רביב, משנה לראשת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית, הציגה את המחקר על מסגרות מעבר בחברה הערבית והדגישה את תפקיד המסגרות האלה בהשתלבות הצעירים בעבודה ובאקדמיה, ואת תרומתן ללכידות החברתית.

ד"ר סאמר חאג' יחיא, בנקאי ואיש עסקים שכיהן כיו"ר דירקטוריון בנק לאומי, אמר כי החברה הישראלית בשלה להכיל את המיעוט – אם "ננקה את רעשי הרקע". הוא הוסיף: "זה לא יצליח אם הערבים לא יתנדבו. אם לא נתנדב ולא ניקח את ההזדמנות הזו לידיים, שהצעירים יתרמו לחברה ולעצמם, הם ילכו בדרכי הנערים שיש להם מרצדס". חאג' יחיא קרא לגבש מסגרת חובה בת שנתיים לכל הצעירים הערבים.

לעומתו, ראאד דקה, ראש עיריית באקה אל-גרביה, הטיל ספק במוכנות של החברה הישראלית להכיל את האזרחים הערבים. לדבריו, האתגר האמיתי הוא צעירים מהשכבות המוחלשות: "לרבים אין פריווילגיה לא לפרנס את המשפחה. היום קמנו לאירוע קטסטרופלי (הרצח המשולש בסוואעד – י.ש). יש צעירים מנוכרים וכועסים שרוצים לנקום. השאלה איננה אם מסגרות המעבר חשובות, אלא אם הממשלה מוכנה להשקיע בצעיריה".

ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות שירות לאומי אזרחי, הציג את הישגי השירות הלאומי האזרחי ואמר כי לצד התאמת התוכניות לצעירים הערבים, צריך לחשוב על האתגר של המדינה. סלימאן אלעאמור, מנכ"ל שותף ב'אג'יק – מכון הנגב', אמר כי החברה הערבית מוכנה לקבל מסגרות מעבר, אך יש לאזן בין המרכיבים השונים על מנת שיצליחו. "צריך לאזן בין הכוון תעסוקתי ואקדמי לבין התנדבות, בין זהות עצמית ולאומית ובין מפגש עם החברה היהודית". הוא הוסיף כי יש להתחיל בקטן ולגדול בהדרגה. "צריך להתחיל בתוכנית של שנה, הבנים הם האתגר".

לדברי פינסקי, צריך לפתח את מסגרות המעבר ולטפח את הפן המקצועי של ההדרכה: "זה דורש שיתוף פעולה ולמידה מהניסיון הקיים. המודלים קיימים באום אל פחם, בבאקה אל-גרביה וברהט, לא בירושלים ובתל אביב".

"נושאים בנטל ולא מקבלים את הזכויות"

"אנו מתרחקים מתפוח אדמה לוהט שנקרא 'שירות", ציין עבד שחאדה מוועד ראשי הרשויות הערביות. "אנו במציאות פוליטית שמדברת על 'שוויון בנטל'. אנו נושאים בנטל ולא מקבלים את הזכויות. לא צריך לחכות לחוקים ויוזמות שייכפו עלינו מבחוץ. השירות הלאומי האזרחי אולי הצליח בשטח, אבל לא הצליח בנרטיב. בסוף הוא נתפס בציבור הערבי כ'לא שלנו'. אנו נהיה מוכנים להיות חלק כשנהיה חלק מהיוזמה. זה דורש שינוי, להיות אמיצים ויצירתיים. אנו רוצים להתקרב – אך בלי לוותר על הזהות שלנו. אנו לא רוצים להחליף את המדינה, אבל המדינה לא יכולה לכפות עלינו כל דבר".

סני זיו, כלכלן ומרצה, הציג בכנס מחקר על נגישות תחבורתית ותרומתה לתעסוקה. על פי המחקר, 16% מפערי השכר בקרב גברים ערבים ו-18% בקרב נשים ערביות נגרמים בשל פערים בנגישות למרכזי העבודה. במונחי שכר, מדובר באובדן של 769 שקלים במשכורת החודשית לגבר ו-531 שקלים ולאישה.

סלימה מוסטפא סלימאן, ראש אגף רשויות מקומיות ברשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, פירטה את ההשקעות בתחבורה בהחלטה 550 והוסיפה כי "יש פער בין ההשקעות למציאות בשטח". לעומתה ד"ר סמיר מחאמיד, ראש עיריית אום אל-פחם, אמר כי "מדיניות התחבורה בישראל נשענת על מודלים תכנוניים שלא מתאימים לחברה הערבית. זה כשל מתמשך. תקציבים מקוצצים, תוכניות מוקפאות, לא משתפים את הרשויות".

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן, הסביר לגבי אתגרי הפעולה והמחקר לשנים הקרובות. "צריך תוכניות של עשר שנים כדי לשנות. מערכת ההכשרות המקצועיות לא מתפקדת. מערכת הלימודים היא בפיגור מול ה-OECD. כבר עשרים שנה, אין חשיבה אסטרטגית על דיור, על תעסוקה ועל תחבורה".

משתתפי הכנס העלו ספקות לגבי תוכנית החומש הבאה. "המציאות הפוליטית מאוד מורכבת", אמרה ספא אבו רביעה מקרן 'יד הנדיב'. "יש חוסר ודאות. אלימות ופשיעה משתלטות. כאן חושבים על חזון לחברה הערבית ועל השתלבות. זה לא מובן מאליו".

"תוכנית החומש היא תוכנית העבודה של הממשלה בחברה הערבית", אמר חסאן טוואפרה, לשעבר ראש הרשות לפיתוח כלכלי. הוא קרא לנוכחים להמשיך לעבוד מתוך ההנחה שתהיה תוכנית חומש: "הממשלה תתכנס ותאשר תכנית חומש. האחריות במציאות על התכנון היא של כולנו, לא רק של הממשלה, אלא של כל הארגונים שיכולים להשפיע על המציאות הזו. צריך את גורמי השטח שיאתגרו את הממשלה ויגידו מה נחוץ".

"זו שנה קריטית", סיכמה תחאוכו. "זה הזמן לאחד כוחות. גורמי המחקר, הממשלה, הפילנתרופיה, השלטון המקומי והחברה האזרחית לתוכנית פעולה מהודקת".