"אנחנו רוצים להיות חלק מהאזרחות הישראלית", אומר ראג'י אל-כרם, מנהל בית הספר התיכון אורט בכפר אבו-תלול. בית הספר האזורי אותו מנהל אל-כרם משרת את האוכלוסייה הבדואית בישובים ובפזורה שסביב באר שבע, אשר היו בחודשים האחרונים תחת רצף של פעולות שיטור אגרסיביות, כחלק ממדיניות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

"לא יעלה על הדעת שאתה נכנס ליישוב ויש בטונדות ומחסומים", הוא אומר. "זה כאילו שאתה נכנס למקום תחת משטר צבאי. אנחנו אזרחים במדינה הזאת, ואנחנו שותפים. אתה לא יכול להעניש יישוב שלם, שיש בו תלמידים, ילדים, נשים, אנשים חולים. זה כמו עוצר לכל היישוב. זה לא מתקבל על הדעת".

כן לאכיפה, לא לשיטור יתר

אל-כרם מודע לפשיעה ולאלימות בנגב, אך מתנגד לענישה הקולקטיבית של כלל תושבי הישובים הבדואים. "הברחות נשק קיימות בכל מקום. האם כל היישוב הם מבריחי נשק? חד משמעית התשובה היא לא", אומר אל-כרם. "אם יש אנשים שהם מבריחי נשק, אם יש אנשים שמתעסקים בדברים לא חוקיים, זה אחריות המשטרה לתפוס אותם. אנחנו רוצים שתתפוס אותם. אנחנו לא רוצים אותם ביישוב. המקום של האנשים האלה הוא מאחורי סורג ובריח".

הוא מדגיש כי יש הבדל מהותי בין האכיפה הרצויה של הפשיעה בישובים הבדואים לבין המדיניות המשטרתית הנוכחית: "אנחנו דורשים שהמשטרה תהיה נוכחת בחברה הבדואית, אבל אנחנו לא רוצים שיטור יתר. אנחנו לא רוצים משטרה שמענישה בצורה קולקטיבית".

"להילחם על האזרחות"

כמנהל בית ספר, אל-כרם חושש מהשפעות האירועים האחרונים על תלמידיו ועל הצעירים בכלל. "יש כעס, ויש הרגשה של קיפוח. אבל אנחנו מלמדים את התלמידים שלנו על כבוד, על אהבה, על אהבת חינם, ועל אחריות", הוא אומר. "ברגע שיש מקרים כאלה, הם צריכים להילחם בזה, להילחם על האזרחות שלהם, על הזכות שלהם לחיות כמו כל אחד אחר".

איך מתמודדים עם הצעירים במציאות הזו?
"כאיש חינוך צריך תמיד לתת להם תקווה. צריך פשוט מאוד להיאבק על האזרחות שלנו. אנחנו לא נותנים לפעולות קיצוניים לקלקל את היחסים בינינו לבין החברה היהודית בדרום ובארץ כולה. אנחנו במשך שנים, עשרות שנים, אנחנו חיים בשכנות, חיים בשלווה, חיים בשלום עם השכנים שלנו, ואני חושב שזה הזמן להמשיך לעשות את זה".

"הגיע הזמן שנדבר אחד עם השני"

אל-כרם מספר על פריצת דרך בנושא שאירעה במפגש המנהלים המחוזי שנערך ב-21 בינואר ביוזמת מפקח בתי הספר העל־יסודיים בחברה הבדואית, סאלם אלקרינאווי, ובשיתוף מפקחת החינוך העל־יסודי בחברה היהודית שרה מצרפי.

"אני מקווה שאחרי מפגש המנהלים, שכל מנהל יבוא לחברה הבדואית, ואז יהיו לנו גם מפגשים לתלמידים בעתיד. כי כל עוד שאתה לא מדבר עם הצד השני, תמיד אנחנו ניזונים מתקשורת, ניזונים מסטריאוטיפים, ולכן אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נדבר אחד עם השני, מאשר לדבר אחד על השני".

על הכנס נכתב בהודעת משרד החינוך: "המפגש עסק בהנחת תשתית לשיתופי פעולה חינוכיים ארוכי טווח ובביקורים הדדיים של תלמידים ובבניית מסגרות שיח משותפות במטרה לעודד היכרות כבוד הדדי והכלה. המשתתפים הדגישו את הצורך בבניית חברה ישראלית משותפת התורמת לפיתוח הנגב ולקידומו, חברה המתרחקת משיח פוליטי מפלג ובוחרת בדיאלוג אנושי, בהבנה הדדית ובגישור על פערים".

"אנחנו כמנהיגות, כאנשי חינוך, וכל אדם מהתפקיד שלו, פועלים ומדברים על החיבור ועל ההשתלבות", מסביר אל-כרם. "החברה רוצה את זה יותר מאשר שהממשלה רוצה. אנחנו צריכים לחיות ביחד ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו משתפים פעולה, ואיך אנחנו מצמיחים את דור העתיד שיהיה טוב לנגב".

להכיר את האחר

אל-כרם מקיים מפגשים בין תלמידיו באבו תלול לתלמידים יהודים מהסביבה. "בצד היהודי יש הרבה בורות כלפי החברה הבדואית", הוא מספר. "לכן אנחנו לא באים ומדברים על האתגרים שלנו, ולא מדברים על הפן הפוליטי, אלא פשוט מאוד מנסים להכיר את האחר. מדברים על התרבות, על אורח חיים, על חלומות".

בבית הספר באבו תלול הושם דגש מיוחד על לימוד שפה העברית. "בכל יום חמישי מגיעים אלינו מתנדבים מתל אביב, נפגשים עם התלמידים שלנו, מלמדים אותם עברית ומדברים איתם בעברית" מסביר אל-כרם. "זה מוריד את החששות אצל התלמידים. זה מעלה את הביטחון העצמי. פוגשים יהודים, מדברים איתם. וזה פשוט מאוד מפגש, גם הייתי אומר, מפגש חברתי יותר מאשר שהוא מפגש לימודי". לדברי אל-כרם אירועי החודש האחרון לא שינו את שגרת המפגש, אך המתח מורגש בכל המפגשים.

"60% מהבדואים מתחת לגיל 20. אפשר לשלב אותם"

על אף המאמצים ליצור מפגשים בין תלמידיו לבין יהודים, אל-כרם איננו מכחיש את הקשיים שיש לציבור הבדואי ואת המשברים החוזרים ונשנים מול הממסד הישראלי: "יש הרבה אתגרים, לא רק המשטרה. יש הריסות בתים, יש קונפליקט על הקרקעות".

איך ניתן להתמודד עם המצב בין הציבור הבדואי למדינה?
"אני חושב, שהגיע הזמן גם להשקיע משאבים בחברה הבדואית. 60% מהחברה הבדואית, הם צעירים מתחת לגיל 20. אפשר לשלב את הצעירים האלה לתוך החברה הישראלית, עם יותר השקעות, יותר הכלה ויותר הכרה. הצעיר הבדואי רוצה שיכירו בו, שיכילו אותו, שיאהבו אותו, ושיתייחסו אליו כבן אדם.

"הדברים האלה באים לידי ביטוי רק בהשקעות ובתקציבים. בשנים האחרונות, משרד החינוך נותן ומשקיע המון בחברה הבדואית, ואנחנו רואים את התוצאות. אחוזי הבגרות עלו, ההשתלבות באקדמיה גדלה".

מה התפקיד של החברה האזרחית היהודית באיחוי?
"בחברה היהודית לא באמת מכירים את הבדואים. אני מבקש מארגוני החברה האזרחית שיבואו לבקר. אין יותר טוב מלהכיר את האנשים ולשמוע את הסיפור ממקור ראשון. יש הרבה דברים חיוביים בחברה הבדואית. התקשורת לא מסקרת את הדברים האלה".