שנתיים וחצי אחרי הטבח הקטלני ביותר בתולדות המדינה, ואחד המחדלים הביטחוניים החמורים ביותר מאז הקמתה, פרסם ראש הממשלה נתניהו את גרסתו המפורטת ל-7 באוקטובר. לפני שנכנסים לתוכן המסמך החריג שפרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו בליל חמישי האחרון, ראוי לתת הקשר ולתאר בפשטות את הדברים כפי שהם:
- הגורם היחיד לכך שלא הוקמה עדיין ועדת חקירה לאירועי ה-7 באוקטובר הוא בנימין נתניהו. זה התחיל בטענה שאי אפשר לחקור בזמן מלחמה, המשיך בליבוי דיון על אופי הוועדה, ומתנהל כעת בעצלתיים במהלך חקיקתי מחורר וחסר הגיון שמוביל בשבילו ח"כ אריאל קלנר. בכל הרכב שהוא, ממלכתית, פוליטית או ממשלתית, ועדת חקירה הייתה יכולה לקום כבר מזמן.
- באמצעות הנגישות הבלעדית שלו כראש ממשלה לדו"חות מודיעיניים ולפרוטוקולים ליקט נתניהו חומרים שמוכיחים את 'חפותו' בנוגע ל-7 באוקטובר. הוא כרך את החומרים, ערך אותם, השמיט חלקים שלא נוחים לו, הוסיף מבואות והסברים משלו, והגיש אותם למבקר המדינה. בהיעדר ועדת חקירה, ראש הממשלה הוא האדם היחיד בעולם שיכול לייצר מסמך כזה.
- כעת נתניהו מפרסם על דעת עצמו את כתב ההגנה שהכין לציבור הרחב. הפרסום של מסמכים מסווגים לציבור הוא פעולה שנדרשת החלטת ממשלה על מנת לאשרה, כך שספק אם המהלך בכלל חוקי.
ולסיכום חלק זה: נתניהו השתמשו בסמכויות בלעדיות שלו כראש ממשלה על מנת לערוך ולפרסם חומרים מסווגים שמשרתים את הנרטיב אותו הוא מעוניין לקדם ביחס ל-7 באוקטובר, תוך שימוש בכוחו על מנת למנוע חקירת נרטיב חלופי.
סילופים ועריכה מגמתית
מתוך ההקשר הזה, ברור שאין מדובר בתיאור המציאות, אלא בכתב ההגנה הכי טוב שיכול היה נתניהו להרכיב מתוך סך כל החומר המודיעיני והסטנוגרמות של ישיבות הממשלה שעמדו לרשותו. ולכן, העניין במסמך הזה לא נמצא רק במה שמופיע בו – אלא גם מה לא מופיע בו, מתוך הנחת המוצא הסבירה שאם היה עוד משהו שעוזר לראש הממשלה להביע את הטיעון שלו, הוא היה מוצא את דרכו פנימה.
בסך הכל מדובר ב-55 עמודים המחולקים לפרקים לפי שאלות מבקר המדינה. על כל פרק אסף ראש הממשלה (ליתר דיוק אספו המזכיר הצבאי של ראש הממשלה וראש המוסד הבא, רומן גופמן, ומזכיר הממשלה יוסי פוקס – כך לפי כתב גלי צה"ל, דורון קדוש) מובאות מתוך מסמכים מודיעניים, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, והערות שהוא כתב בעצמו. רוב הציטוטים מוצגים ללא פירוט נושא הדיון שבו נאמרו, ומודגשים משפטים של נתניהו ושל ראשי מערכת הביטחון המוכיחים את טענותיו המרכזיות. חלק מהמסמכים מובאים במלואם, מאחרים מצוטט רק משפט.
לגבי הסילופים והעריכה המגמתית, יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד כתב מסמך מפורט ובו התייחסות לכל אחת מהטענות של נתניהו. המסמך אמנם לא נטול פוזיציה (בעיקר בחלקים שנוגעים בממשלת השינוי) אבל בסך הכול יש בו בדיקת עובדות בסיסית, ומתן הקשר לחלק מהאמירות.
דיון אחד אליו לפיד לא התייחס, ומדגים היטב את רוח המסמך, הוא הדיון על כיבוש רצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן ב-2014. מאופן התנהלות הדיון ניתן היה לחשוב שראש הממשלה נתניהו ביקש לקדם עמדה תקיפה, ונתקל בקונצנזוס במערכת הביטחון והממשלה שאסור לכבוש את עזה. אבל כפי שהעידו אנשים שנכחו באותו דיון, מטרתו הייתה הפוכה: נתניהו ביקש לקעקע את מי שביקשו לקדם מדיניות תקיפה יותר, ולגרום להם 'להודות' שהם לא יכולים לעמוד מאחורי מהלך של כיבוש הרצועה. האם זה אומר שלא הייתה מחלוקת? קשה לדעת, בעיקר כי הפרוטוקול ערוך.
שיטת נתניהו
כדי להבין את 'שיטת נתניהו' חשוב לומר: למרות המגמתיות הכללית שלו, אי אפשר להתעלם מאוסף הערכות המודיעין המעידות עד כמה השתרש הרעיון לפיו חמאס מעוניין להתקיים לצד ישראל לתוך עומק ראיית העולם של מערכת הביטחון. כוחה האמיתי של קונספציה הוא לא רק בהיותה אמונה – אלא גם מערכת מפרשת, שמספחת אליה כל עובדה חדשה כעוד תיקוף. כך, גם כשחמאס מגביר את האש וגם כשהוא מקטין אותה, גם שהוא בונה צבא וגם כשהוא מציב דרישות אזרחיות – הכול מהדהד את אותה אמת יסודית. מערכת הביטחון אכן העריכה פעמים רבות שחמאס לא מעוניין בחידוש המלחמה, ושהוא כוח שיכול לרסן את האלימות בעזה.
עיקר שיטת נתניהו במסמך היא היתלות בציטוטים האלה – ובאפקט המהמם שלהם לנוכח הפער שהתגלה בינם לבין המציאות ב-7 באוקטובר. בלתי אפשרי להתעלם מחזרה בכל כך הרבה מדיומים וצורות אחרי מה שנתפס כאמת, והתגלה כמבצע הונאה של חמאס. המסמך מתבסס בדיוק על התחושה הזאת – הכעס המוצדק על האופן בו מערכת הביטחון, שבה נתן הציבור אמון, טעתה.
ההוראה שלא ניתנה
אבל נתניהו הוא לא עוד צרכן של מערכת הביטחון, אלא מנהיג מדינה. כראש ממשלה הוא אחראי לרמה האסטרטגית – כלומר על התשובה לשאלה מה ישראל עושה עם עזה ועם חמאס. התשובה לשאלה הזאת יכולה להיות – הסדרה, כיבוש, הכלה, לחץ כלכלי, הפשרה, מיטוט, בינאום או כל דבר אחר. אבל זו השאלה המרכזית שהיא בתחום אחריותו הבלעדית.
מסכת הציטוטים הלוחמניים שליקט נתניהו לא כוללת הוראות. הוא מדבר על הצורך לחסל בכירים, אבל לא מורה לעשות זאת. הוא מדבר על הצורך להיערך למלחמה עצימה, אבל לא מנסה לקדם הסלמה אלא למנוע אותה. הוא מאשר מהלכים של נורמליזציה עם חמאס, גם אם הציטוטים שאסף כוללים ספקות ביחס לכך. הוראה להכין מערכה למיטוט חמאס, כיבוש עזה או כל תכנית רחבה אחרת ככל הנראה מעולם לא ניתנה, אחרת בוודאי שנתניהו היה מצרף אותה.
אחד הקטעים הממחישים את היחס הכפול הזה הוא הכסף הקטארי: ראש הממשלה מתייחס בצמצום לכסף הקטארי, ומנסה להקטין את היקף התופעה. הוא מתעלם מהעובדה שמטרתו של הכסף הקטארי הייתה להציל את חמאס שהיה במצוקה. הוא גם מתעלם מהעובדה שההסלמה ליד הגדר שהייתה לקראת השביעי באוקטובר (והייתה בדיעבד מבצע הונאה) הביאה את ממשלתו לוויתורים. כלומר הוא קיים את המשוואה של כסף בתמורה לשקט הלכה למעשה. כך לא מתייחסים ליישות עוינת. בהשאלה אפשר לומר שהדבר דומה להזרמת כסף לאיראן על מנת שלא תתמוטט.
בניגוד לדבריו של נתניהו, בתוך המסמכים שבחר להביא עולה שההתעצמות העקבית של חמאס הובאה לידיעתו, פשוט בליווי פרשנות מוטעית. אחד הציטוטים ה'מרשיעים' ששולבו במסמך הוא של השר לשעבר יובל שטייניץ, שחזה היטב את האפשרות למתקפה קרקעית רחבה. נתניהו מביא את דבריו על מנת להראות כמה היה הדרג הביטחוני אטום לאפשרות זו, אבל בפועל, עצם אמירתם מוכיחה שמי שבחר לחבר את הנקודות אחרת דווקא יכול היה לקבל תמונת מצב שונה.
הצעד הנמוך והציני מכולם
בסוף אוקטובר 2023, שלושה שבועות בלבד לאחר האסון, כתב נתניהו פוסט קצר המאשים את ראשי מערכת הביטחון במחדל ומנקה אותו עצמו – ובעקבות הלחץ הציבורי מחק אותו והודה שטעה. מאז, ראש הממשלה עבר דרך ארוכה, וגם ישראל כולה. מה שהיה בלתי נתפס בצל האסון, הפך מאז לחלק טריוויאלי מהנוף הציבורי. ה'אישום' בן המשפט האחד, שפורסם בשעת לילה ונמחק, הפך לעשרות עמודים עם ציטוטים והערות. במקביל למניעת הקמה של ועדת חקירה בלתי-תלויה, מתחילת המלחמה מנע ראש הממשלה בנימין נתניהו כל חקירה בלתי-תלויה של מחדל 7 באוקטובר, ובמקביל נקט כמה צעדים שנויים במחלוקת בניסיון להשפיע על דעת הקהל בנוגע לאחריותו למחדל. עד כה, ייתכן שזה הצעד הנמוך והציני מכולם.
