
"אלי בא לעניין הזה מתוך תחושה שאפשר לעשות דברים שיעזרו למי שחי בעוני. גם בגלל ההיסטוריה האישית שלו וגם בגלל העבודה שעשה הוא היה מאוד מחובר ומחויב", מספר פרופ' ג'וני גל על חתן פרס ישראל, חבר הכנסת לשעבר ויו"ר ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בישראל, שנפטר בתחילת השבוע בגיל 80.
אלאלוף נולד למשפחה מרובת ילדים בפאס במרוקו, עלה לישראל ב-1967 ופעל לאורך השנים למען החלשים בחברה הישראלית, בקרן רש"י, בהסתדרות ובסוכנות הציונית ובכנסת. ב-2013 עמד בראשות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, שהצליחה להביא את סוגיית האנשים החיים בעוני למרכז השיח בחברה הישראלית ורשמה כמה הישגים מרשימים, כשהגישה מסקנות לממשלה שהייתה ימנית מאוד מבחינה כלכלית-חברתית.
"ניסיוני הביא אותי להכרה שההצלחה כרוכה במידה רבה בהשקעה ומאמצים אישיים גדולים, אך גם ביכולת של החברה והמדינה לפתוח שערי תקווה לכל אזרח ולאפשר לו קידום והצלחה", כתב אלאלוף בהקדמה לדו"ח מסקנות הוועדה. "מתוך אמונה זו שלי בכל אדם, הקדשתי עשרות שנים לעבודה נמרצת לקידום החינוך והרווחה בישראל, בדגש על ערי הפריפריה ועל קבוצות חלשות בחברה שלנו כולה".
גל, פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וחוקר ראשי וראש תוכנית רווחה במרכז טאוב, מספר ל'דבר' איך אלאלוף גייס אותו לוועדה. "לא הכרתי את אלי, ויום אחד הוא הופיע באוניברסיטה, ממש משום מקום, וביקש שארכז תחום בוועדה שלא ידעתי עד אז בכלל שתקום. עבדנו צמוד שנה וחצי והסתדרנו מצוין, אף שאנחנו באים מרקעים מאוד שונים. לעבוד איתו הייתה חוויה מיוחדת, הבאנו לתוצאות הרבה יותר טובות ממה שיכולנו לחשוב".
הדרך שהוביל אלאלוף בוועדה הייתה שילוב של תפיסת עולם והיכרות אישית עם חיים בעוני. "ראש הממשלה היה אותו ראש ממשלה. התמודדות עם עוני היא לא מה שהכי חשוב לו. אלי הצליח לשכנע את הממשלה לאמץ את ההמלצות, הוא ידע לעבוד עם מגוון הקולות בוועדה וגם עם הממשלה, הוא תמרן בין כל הגורמים שפועלים בשדה הזה".
ההתנסות האישית של אלאלוף עם עוני והשלכותיו עיצבו רבות את דרכו, את עמדותיו ואת האופן שבו פעל פוליטית וציבורית. "בהרבה מפגשים אלי היה מסביר למה הוא עוסק בעוני, ולמה צריך לאמץ מדיניות מסוימת, זה היה חלק מהדרך שלו להסביר למה זה חשוב לו לקדם פעולות. הוא לא היה סוציאליסט או גדל על ברכי ברל כצנלסון, הוא פשוט הרגיש מחויב, הוא ידע שיש אפליה וגם נפגע ממנה. השקענו בוועדה המון, והתוצאות עיצבו את השיח והשפיעו על קובעי המדיניות".
אלאלוף הבהיר בדברי ההקדמה לדו"ח הוועדה את תפיסת עולמו: "העוני אינו גזירת גורל, או אבן שאין לה הופכין ולא נוצר יש מאין. רוב האנשים החיים בעוני נולדו לתוך מציאות זו, ללא סיכוי של ממש לשנותה לבד. אנו כחברה אמורים להבטיח כי תיפרש רשת ביטחון משמעותית. לא מדובר רק במימון ובקצבאות, שגם הן נחוצות. רשת ביטחון כזו מורכבת מתמיכה, מליווי, מהכוונה, משירותים חברתיים, מחינוך ראוי, מדאגה לפרט, מסביבת חיים נאותה, מיחס אנושי ומעוד מרכיבים שהיריעה קצרה כאן מלתארם. הוצאתו של האדם ממצוקה היא השבת כבודו האבוד. אדם נזקק ועני אינו רק מספר או תיק במשרד, כל אדם הוא עולם ומלואו, וחובתנו כולנו מתוך הכרה בכבוד האדם ומתוך הבנה, חמלה, רצון טוב ותחושת אחריות, לפעול ביחד להוצאתו מן העוני".


