הממונה על התקציבים במשרד האוצר, תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר, אמר היום (רביעי) בכנס אילת לעבודה שישראל צריכה לבחור בנתיב של האצת הצמיחה, לצד מתווה של הקטנת החוב הלאומי. פרוזנפר קרא לעיצוב מחדש של מערכת החינוך ועולם העבודה בראי השינויים הטכנולוגיים המואצים, בשילוב הממשלה, העובדים והמעסיקים.

פרוזנפר התייחס להשפעות המלחמה ברמה הכלכלית: "שילמנו מחירים בדמות כמות עצומה של הרוגים ופצועים ופצועי נפש, נזקים עצומים ברכוש וטראומה של כל אזרח ואזרח שניקח לעוד שנים קדימה, ומשפיעים על כל אחד מאיתנו. וגם מחירים כלכליים עצומים. העלויות הישירות לבדן הן כ-300 מיליארד שקלים.

"אבל מלחמה – המחיר שלה חוץ מהמחיר של הנפגעים בגוף ובנפש, חוץ מהעלויות הישירות. יש לה עלות נוספת משמעותית הרבה פעמים גדולה מהעלויות הישירות – אובדן התוצר למשק. אובדן התוצר מוערך בלפחות כמו העלויות הישירות וכנראה יותר. האובדן הזה הוא לא עלות חד פעמית. היא תמשך הרבה שנים ומשפיעה על כולנו. גורמת לירידה ברמת החיים של כולנו.

לדבריו, ישראל הצליחה לעמוד במחיר הכלכלי של המלחמה: "הכלכלה שלנו, למרות העלויות האדירות הללו, היא במצב סביר. היא לא שוקעת, לא במיתון, לא מתדרדרת. היא כלכלה במצב טוב. משק חזק. וזה לא קרה סתם. זה קרה בגלל שבמשך המון שנים ממשלות ישראל לדורותיהן בנו כרית גדולה שאפשרה לנו לעבור את המלחמה הזו. לצאת מנקודת פתיחה קשה, להביא הישגים אדירים, להוציא הוצאות אדירות ועדיין להיות במצב כלכלי סביר. לא דומה ללפני המלחמה, נכון. אבל בסך הכול מצב טוב. יהיה קשה למצוא מדינה מערבית שמסוגלת להתמודד עם היקפי הוצאה כאלה שנתיים ברציפות ולהיות במצב המשקי כמו שלנו היום".

ההוצאות הביטחוניות: "צריך לצמצם את המילואים"

הוא סימן שני אתגרים משמעותיים – הביטחון, והחוסן הכלכלי. על הביטחון אמר כי יהיה צורך לצמצם למינימום את ההוצאה הביטחונית והיקפי המילואים: "המלחמה עוד לא הסתיימה. חייבים להגדיל את ההוצאה הביטחונית למרות כל ההישגים. אנחנו צריכים לחזק את הביטחון שלנו בהרבה מובנים. זה מחייב הוצאות ביטחון גדולות בעתיד. גם השנה וגם לשנים הבאות. במאות מיליארדים נוספים מעבר למה שהוצאנו עד היום.

לדברי פרוזנפר, "אנחנו הולכים להגדיל באופן משמעותי את ההוצאות הביטחוניות. מצד שני אנחנו הולכים להתחיל לחזור לשגרת פעילות רגילה. אי אפשר יהיה להמשיך עם רמות המילואים כמו היום. זה לא סביר ולא נוכל להחזיק כך לאורך זמן עם היקפי מילואים ברמה הזו. לא רק ברמת המשפחה, הבית והשחיקה אלא גם ביחס לעלות המשקית הכבדה. נגדיל את הוצאות הביטחון ונאפשר למערכת הביטחון מענה מלא לצרכיה לפי הנחיות הממשלה והקבינט, אבל ניאלץ לעשות צעדים כדי למזער את ההוצאות למינימום.

"בעולם המילואים זה קל. יש פתרונות. אפשר להקטין את מספר ימי המילואים וצריך לעשות אותם. לפעמים זה לא נוח. ויש עוד דברים שנצטרך לעשות בביטחון. זה אתגר עצום. צריך לייצר פיתרון שנותן מאות מליארדים לביטחון אבל מאפשר למשק גם לשגשג ולצמוח".

"צריך מתווה של חוב הולך ויורד לאורך זמן"

"האתגר השני הוא שאנחנו חייבים להתחיל לייצר מחדש את הכרית שהייתה לנו לפני המלחמה. החוב של מדינת ישראל עלה. 40 מיליארד שקל תוספת ריבית בשנה זה מטורף. יש את עניין הפריון שכולנו מכירים והפורום הזה אחראי עליו במידה מסוימת. אנחנו משק במצב טוב. השנה בנינו תקציב עם שיעור גירעון יורד, 3.9 אחוז, ובהמשך ימשיך לרדת. אבל אנחנו נערכים גם לדברים נוספים, ויכול להיות שבסופו של דבר, אם יהיה פה תרחיש ביטחוני של הסלמה – נהיה ב-4.5% ולא ב-3.9%. זו לא הבעיה. הבעיה היא שצריך להיות במתווה של חוב הולך ויורד לאורך זמן. ואז אפשר נקודתית גם לחרוג מהמספרים כשיש דברים שלא תלויים בנו."

"לבחור בצמיחה גדולה ומשמעותית, בשיתוף ארגוני העובדים והמגזר הפרטי"

פרוזנפר הציג מספר חלופות לניהול הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות: "תדמיינו שאנחנו נכנסים למעגל תנועה, ולמעגל התנועה הזה יש הרבה מאוד יציאות. באחת אנחנו יכולים להשקיע אינסוף כסף בביטחון, להיות מאוד חזקים בביטחון ולאט לאט להתדרדר לתרחיש שלאחר מלחמת יום כיפור – עשור אבוד שהמחירים שלו על המשק היו עצומים. ביציאה אחרת אנחנו יכולים להישאר כמו עכשיו. לדשדש. לשמור על הקיים. אפשר לצאת גם ביציאה הזאת. זו יציאה בעייתית. לכאורה כולם חיים בתחושה של סיפוק והכול בסדר. הכול נראה בסדר. אבל אני מזכיר לכם, אין לנו כבר את הכרית שהייתה לנו. אמרתי תרחיש ביטחוני, אבל יכולים להיות גם תרחישים אחרים לא ביטחוניים. משבר פיננסי כבד עולמי למשל. צריך להיות ערוכים גם לזה. לא לחשוב רק על תרחיש אחד.

"אני מזכיר לכם את 2008 שהיה משבר פיננסי עצום בעולם, ומדינת ישראל צלחה אותו בהצטיינות והתקדמה גם בצמיחה וגם ביחס חוב-תוצר לעומת מדינות אחרות שלא הלכו בכיוון הזה. היתרון שלנו שאנחנו משק קטן, דינמי, גמיש. עם ישראל חכם ויצירתי. יודע לזוז מהר ולהסתגל למצבים. אפשר לבחור יציאה אחרת במעגל התנועה, שבה אנחנו לאט לאט מתדרדרים למיתון ואז האטה, ואז עוד מיתון".

פרוזנפר קרא לבחור במדיניות צמיחה. "יש הרבה יציאות למעגל. יש גם יציאות שיוכלו לקחת אותנו לצמיחה גדולה ומשמעותית הרבה יותר מערב המלחמה. ומה שיפה זה שאנחנו לא נוסעים למעגל התנועה. אנחנו כבר בתוכו. מסתובבים. ועכשיו צריך להחליט באיזה יציאה לצאת.

"אני יודע באיזו יציאה אני רוצה לצאת. ומה שעוד יפה הוא שההחלטה באיזו יציאה לצאת זו החלטה שתלויה בנו. בממשלה, בסקטור הפרטי, בארגוני העובדים והמעסיקים. זה תלוי בנו. אם נדע לעשות את זה נצא ביציאה של צמיחה גדולה ומשמעותית. לשם אני רוצה שנלך. אני רוצה שיחד נלך ליציאה הזו, הנכונה. ולא נתבלבל כשלפעמים למראית עין נראה שהכול בסדר.

"בשביל לעשות את זה צריך לשנות הרבה דברים, הרבה קונספציות. אנחנו כבר עובדים על השנים הבאות. אומנם תקציב 2026 עוד בתהליכי אישור, אבל אנחנו כבר חושבים על העתיד. אני מאוד רוצה שנבנה את התוכניות בשיתוף פעולה עם כל הגורמים שהזכרתי קודם. צריך להתייעץ עם אנשים, לשבת עם אנשים. אבל כולם צריכים לבוא פתוחים כדי שהתהליך הזה יביא אותנו למקום הרבה יותר טוב, ואנחנו נהיה שם".

השינויים הטכנולוגיים: "צריך לשנות מקצה לקצה את מערכת החינוך והתעסוקה"

פרוזנפר התייחס לשינויים הטכנולוגיים ולצורך להתאים אליהם את מערכות החינוך, ההשכלה הגבוהה ועולם העבודה, בשיתוף פעולה של הממשלה, העובדים והמעסיקים: "אנחנו בפיגור עצום ואנחנו יכולים להפוך את זה למנוע צמיחה למשק הישראלי. בשביל שזה יקרה צריך לחשוב על עולם החינוך. לשנות מקצה אל הקצה את מערכת החינוך ללימוד באמצעות בינה מלאכותית. צריך לחשוב בעולם התעסוקה איך מייצרים מודלים חדשים של תעסוקה. הסכמים קיבוציים חדשים. דברים שעד היום אמרנו נמשיך כמו שאנחנו ויהיה בסדר – לא יהיה בסדר. צריך לחשוב מחוץ לקופסא, להיות גמישים.

"זה בא גם מהמקום של ליצור כלים למשק עבור הצמיחה, אבל גם מהמקום של להכשיר היקפים גדולים של עובדים בכל המשק, כדי שיהיו מוכשרים לעיסוקים בבינה מלאכותית לפני ולא אחרי שזה קורה. מראש. זה נכון גם על העולם הציבורי וגם על העולם הפרטי.

"מאוד הייתי רוצה שנמצא את הדרך לייצר את החיבור בין הממשלה, ארגוני העובדים והמעסיקים כדי להסתכל רגע על כל העולם של חינוך הילדים שלנו עד התעסוקה של הילדים שלנו וגיל הפרישה – ולחשוב איך כל אחד בתחומו מייצר ערך מוסף ואנחנו מתכוננים לדבר הזה הרבה זמן מראש. מהניסיון שלי, הרבה פעמים קשה לצאת מאיפה שאנחנו נמצאים כי עבדנו על דברים, יש לנו הישגים. אבל הטכנולוגיה לא עומדת בפני עצמה. זה ישנה את כל מבני העיסוקים. היכולת של המגזר הציבורי והשוק הפרטי לפעול. את כל יכולת התחרות שלנו מול העולם."