"מקומות עבודה צריכים לראות את העובד או העובדת לטווח הרחוק. לעובד מצוין יכולות להיות גם תקופות של דאון" – כך אמרה אתמול (חמישי) יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, בדיון על אתגרי רווחה נפשית של עובדים בעקבות המלחמה בכנס אילת. לדבריה, "אי אפשר לצפות מעובדים להיות לאורך כל חייהם המקצועיים באותה רמת תפקוד. זה לא אנושי ולא ריאלי". היא קראה למעסיקים להיות קשובים לעובדים וללכת לקראתם.

לדבריה, "אני יו"ר איגוד אבל גם אני מנהלת עובדים, ואני יודעת שכשמכילים עובדים גם ברגעים הקשים שלהם והולכים לקראתם, הדברים האלה בסופו של דבר מייצרים קשר אמיתי של העובדים עם הארגון, הם מרגישים שרואים אותם. זה מחזק את הרווחה הנפשית שלהם, והתוצר של זה הוא היכולת שלהם להחזיק מעמד במקומות העבודה. במקומות עבודה שלא ראו את העובדות הסוציאליות ואת הצרכים שלהן, מחלקות רווחה שלמות פשוט התרוקנו מעובדות ומעובדים."

חרמוני תיארה את השפעות המלחמה על העובדים הסוציאליים: "אנחנו רואים על העובדות והעובדים הסוציאליים עצמם את השחיקה, שהיא תוצאה של עבודה מאומצת במובן של הרבה שעות ועומסים. יש פה גם שחיקה מנטלית. בסוף עו"סים הם קודם כל בני אדם, תושבים, אימהות ואבות וכל יתר הטייטלים הללו, וזה קודם כל פוגש אותם באותו המקום שזה פוגש כל אדם אחר. בנוסף הן מתמודדות עם מה שאנחנו מכנות בשיח המקצועי 'טראומה משנית', שנובעת מהמפגש החוזר ונשנה עם טראומות וסיפורים של אחרים. זה מניע הרבה תחושת משמעות, אבל זה גם יכול מאוד לרוקן מנטלית וריגשית.

"יש לנו עו"סיות שעובדות מקרוב עם שורדי הנובה, תושבי הקיבוצים והיישובים שחוו חזק מאוד את שבעה באוקטובר, ומדווחות שהן חולמות את המקרים שלהן בלילה. זה דבר שחוזר על עצמו. ולצערי, מקומות העבודה, שבהקשר הזה הן בעיקר הרשויות המקומיות והמדינה, לא יודעים להתמודד עם הדבר הזה, וזה הביא לנטישה של הרבה עו"סיות בשנתיים האחרונות."

"אנחנו רואים תופעה של אחרי המלחמה. כשהמתח יורד, ההתמודדויות של העובדים מתחילות לעלות"

שני שרביט-מרקל, סמנכ"לית בכירה למנהל והון אנושי במשרד הבריאות: "אני חושבת שזו במה מצויינת להגיד איזה עובדים מדהימים יש במשרד הבריאות, שהתייצבו בשעות הכי קשות. הסיפור המרכזי בעיני זה שזה קרה על אף ולמרות. ראינו עובדים שמגיעים תחת אש. עובדים שביתם נפגע והילד במילואים או שנתקעו בחול וחתרו רק לחזור לארץ למקום העבודה. היו משימות קשות מאוד ומאתגרות. שיקום של פציעות מאוד קשות. חוויות קשות מאוד של מכרים ובני משפחה, שכול ואובדן. להיות בשורה, שזה מתקן מאוד קשה. הטיפול בשבים שמביא איתו הרבה מאוד מטען וחווינו אותו לראשונה.

"אנחנו רואים תופעה של אחרי המלחמה, או כמעט אחרי המלחמה. בהתחלה יש איזה מתח שמוחזק הרבה זמן, ויש דינמיקה גבוהה מאוד של מסירות ואקשן. אבל דווקא כשקצת נרגע, מתחילות לעלות ההתמודדויות. כשהמתח מעט יורד. בהקשר הזה, אנחנו מסתכלים על רווחה נפשית לא כעל נקודה מצומצמת וספציפית, אלא במובן הרחב – על העובד, על החוויות שלו, על מקומו במשרד, על המנהל שלו. זו לא הסתכלות צרה מבחינתנו כמערכת".

"חודש לפני המלחמה הקמנו מוקד נפשי דיסקרטי לעובדי המשרד"

שרביט-מרקל תיארה את הפעולות שנקט המשרד: "כמעסיק הקמנו מוקד נפשי חודש לפני תחילת המלחמה, למזלנו הרב. בלי לדעת מה עתיד להיות. הפעלנו אותו בכל מערכת הבריאות עם טובי המטפלים. עובדים שעברו את האתגר שלהם במסגרת העבודה הגיעו לטיפול נפשי בחינם ובדיסקרטיות מלאה. זה משהו שהם יכולו להיעזר בו בעצמם לא דרך המנהלים. זה נתן להם הרבה דלק וחיזוק.

"לצד זאת עשינו תהליכים ארגוניים. הדרכות של ניהול בשעת חירום והדרכות לעובדים איך להחזיק את השגרה. עוד דבר שעשינו בגלל שאנחנו מערכות שצריכות לשמור על רציפות – זה שהקמנו מעטפת ענקית עבור 3,500 ילדי עובדים, כדי לאפשר להורים להגיע לעבודה, וזה מענה מאוד חשוב שמוכיח את עצמו. זה תוקצב על ידי המשרד וזה מאפשר לשמור על רציפות תקצובית. אנחנו עושים גם הוקרה תוך כדי תנועה, כי זה חלק מהמכלול – להראות לעובד שרואים אותו ואת המשימה שלו. בצפון הארץ, גם תוך כדי האש, עשינו אירוע הוקרה לזק"א ולמד"א ולאיחוד הצלה. היה חשוב לנו להביע את זה גם תוך כדי המלחמה.

"עשינו עוד דברים שחלקם נשארים איתנו לשגרה. למשל הנושא של תקשורת פנים ארגונית – לשתף את העובדים תוך כדי תנועה מה המערכת עושה, ושלא יקראו על זה רק בוואינט. שילמדו בתוך המערכת, מהמנהלים עצמם, מה קורה במערכת, מה על סדר היום. זה גם חלק מהמעטפת שיצרנו. הטסנו עובדים לארץ, שזה גם חלק מהיכולת להגיד שאנחנו כאן".

מנהלת משאבי אנוש ב'טבע': "אנחנו נותנים לכל עובד 10 טיפולים נפשיים, כולל בני משפחה"

טלי בן טוב יערי, מנהלת משאבי אנוש באתר אביק ומו"פ ישראל של חברת טבע, שמעסיקה אלפי עובדים, אמרה כי "יש מונח במשאבי אנוש שמדבר על חווית העובד ואנחנו צריכים אולי להסתכל רחב יותר – על החוויה האנושית. האדם כמכלול"

בן טוב יערי תיארה את פעילות החברה ליצירת רווחה חומרית ונפשית לעובדים במהלך המלחמה: "כבר בשבת ב-11 בבוקר של תחילת המלחמה הקמנו חמ"ל והתחלנו לנסות לאתר את כל העובדים שלנו ולהבין מה הצרכים שעולים מהשטח. אנחנו חברת תרופות חיונית כחלק ממשק לשעת חירום. היינו חייבים להמשיך לעבודה והביקוש לתרופות שולש. והיינו צריכים להמשיך לעבוד כרגיל מצד אחד, ומצד שני יש לנו עובדים שבני משפחה שלהם נחטפו. עובדים שחוו את שבעה באוקטובר בביתם ופונו מהבתים שלהם. מילואימניקים רבים שגויסו, גם לשורה וגם ללחימה בעזה, עובדים שבני משפחתם נרצחו. היה צריך להבין איפה כל אחד נמצא ולתת פתרון לכל אחד מהם. העובדים שלנו, כמו כולם, חוו טראומה, ונדרשים גם להתמודד עם זה וגם להמשיך לייצר.

"ניסינו לספק גם סביבה רגשית ותמיכה. יש לנו עובדת סוציאלית במשאבי אנוש, ויחד עם איתם ליווינו את כל העובדים שנפגעו במעגל ראשון ושני. היה לנו גם עובד שנהרג בלחימה בעזה והיינו צריכים ללוות גם את המשפחה אבל גם את הצוות שלו בעבודה שיוכל להמשיך לתפקד. יש לנו עמותה פנים ארגונית לסיוע כלכלי שפועלת גם בשגרה, אבל פה נתנו ממש אוטומטית סיוע כלכלי לכל מי שנפגע במעגל ראשון ושני.

"אנחנו עובדים עם חברת 'מצבים' ונותנים 10 טיפולים נפשיים לכל העובדים שלנו כולל בני משפחה עד גיל 16. אנחנו מסייעים במיצוי זכויות מול המדינה, ומלווים גם את המילואימניקים שלנו בחזרה לעבודה. חשוב לנו ליצור להם יציבות ותחושה בטוחה. גם מגמישים את התעסוקה שלהם בהתאם לצרכים. אני חייבת לומר שאנחנו חברה גלובלית וממש הסתכלו עלינו מהחברה העולמית ביראת כבוד, על איך הצלחנו למרות הכול לספק לאורך כל הדרך את ההתחייבויות שלנו."

"עידוד תחרות במקום העבודה זה לא דבר חיובי, גם בשגרה וגם בחירום"

בסיום הדיון, התייחסו הדוברות לתובנות רחבות לשמירה על רווחת העובדים במצבי חירום.  חרמוני אמרה כי "כל פעם שיושבים למשא ומתן עם האוצר, המילה 'חוזים אישיים' פשוט קופצת להם מהפה. לא משנה על מה מדברים, זה מה שקודם כל הם מציעים. צריך להגיד שעידוד תחרות במקום העבודה זה לא דבר חיובי. זה נכון בעיתות חירום אבל גם בעיתות שלום. אנחנו מוציאים את המקסימום מהעובדים כשהם משתפים פעולה ולא מתחרים ודורכים האחד על השני. היכולת של האיגוד המקצועי להגן עליהם ולשתף פעולה עם המעסיק מייצרת גם משמעות וכוח גם בעיתות חירום. זה נכון על העוסים אבל גם על העובדים בטבע.

חרמוני הוסיפה שגם התאגדות במקומות העבודה תורמת לרווחה הנפשית. "התאגדות במקום העבודה זה מה שמייצר את החוסן. גם בשגרה, גם בחירום. אז מקומות לא מאוגדים – תתאגדו. ומקומות מאוגדים – התחזקו".

חרמוני הוסיפה כי "הדרך הכי טובה להימנע ממצוקה רגשית אחרי מלחמה זה להימנע ממלחמה. יש דברים ששום להטוט של מטפלת לא יכולים לתקן והמציאות חזקה מהכול. חשוב לי להגיד את זה, שבגלל זה ישראל תמיד צריכה לשאוף לשלום, שלווה, לביטחון ולשקט כדי שנהיה פחות בפוסט טראומה. זה המובן מאליו שלפעמים אנחנו שוכחים להגיד".

שרביט-מרקל אמרה שצריך "כל הזמן להסתכל גם על השגרה, ולא רק על החירום. אנחנו עובדים קשה במשרד הבריאות גם על רווחה בשגרה. לעבוד יחד עם ההסתדרות והמעסיקים. העבודה המשותפת מביאה פתרונות".

ליאת ברוש, מנכ"לית ארגון 'בעצמי' שהנחתה את הדיון, אמרה כי "עשינו בסוף שנה שעברה סקר לבדוק את החוסן התעסוקתי של העובדים בישראל, ואחד הדברים שעלו זה שהמעסיק דורג במקום הכי גבוה כמי שאחראי על החוסן התעסוקתי של העובד".