השוטר שעתר לבג"ץ, בדרישה לבטל את הסעיף האוסר על התארגנות שוטרים, רס"ב יאיר וקנין, הודיע ביום שישי לבית המשפט כי הוא מבקש להמשיך לנהל את ההליך. זאת, לאחר שהשופט חאלד כבוב ציין כי סעיף 10 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע בפירוש כי "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד" – והצביע על כך שהסעיף בפקודת המשטרה האוסר על התארגנות שוטרים נחקק לפני חקיקת חוק היסוד. השופט כבוב ביקש מהשוטר לציין האם יבקש להמשיך בניהול ההליך.

רס"ב וקנין השיב באמצעות עורכי דינו שי תקן, עמית בכלר ונוי פלג ממשרד עורכי הדין פישר ושות', כי הוא מבקש בכל זאת לנהל את העתירה בפני בג"ץ. "אין ולא יכול להיות כל ספק, כי זכות ההתארגנות היא זכות יסוד על-חוקתית מוכרת ומעוגנת בשיטתנו המשפטית, וכי בהוראת החוק הפוגעת קיימת פגיעה ישירה, חזיתית, גורפת וחסרת מידתיות בזכות יסוד זו", כתבו פרקליטיו בתשובה לבג"ץ.

עוד הוסיפו כי "משעה שהוגשה העתירה הרי שמן הראוי, ולשיטתנו אף מתחייב, כי הערכאה החוקתית העליונה, היא בית הדין הגבוה לצדק, תקיים בה דיון לגופו של עניין, תאמר את דברה בשאלות החוקתיות המהותיות המתעוררות בה, ותשקול את הסעד הראוי להינתן בגינה".

זכות ההתארגנות כזכות יסוד על-חוקתית

רס"ב וקנין הדגיש כי זכות ההתארגנות נגזרת אמנם מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – אך היא נגזרת לדבריו גם מחוק יסוד חופש העיסוק – שבו אין פסקה דומה המגבילה את תחולתו על דינים שנחקקו טרם חקיקתו. כמו כן ציין כי מדובר ב'זכות יסוד על-חוקתית' בפסיקות בג"ץ לאורך השנים הנובעת גם מהאמנות הבינלאומיות המחייבות עליהן חתמה המדינה לאורך השנים.

עוד ציין וקנין כי גם אם מפרשים את סעיף 10 בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כמונע את ביטול ההוראה בפקודת המשטרה – עדיין יכול בג"ץ, ואף עשה זאת בעבר, להתערב ולפסוק ביחס לתוקפה ולהיקפה של הוראת החוק בדרך של "מתן פרשנות שיפוטית ראויה" להוראה הישנה "על בסיס עקרונות היסוד של השיטה המשפטית המכירה בזכות ההתארגנות כזכות יסוד על חוקתית וברוח חוקי היסוד".

כך, לדבריו, נעשה בעבר ביחס לחוקי ההפקעות, המשפט הפלילי, דיני הראיות, סמכויות המנהל וסוגיות נוספות. "התערבותו של בית הדין הגבוה לצדק בהוראות חקיקה בדרך זו, איפשרה להחיל את ערכי חוקי היסוד גם על חקיקה ישנה החושה לכאורה תחת סעיף שמירת הדינים", נכתב בנימוקי תשובתו לבג"ץ. "אם כך נעשה בעניין אותם הסדרים חוקיים, הרי שקל וחומר שניתן לעשות כן, וליתן בדרך זו סעד ראוי, גם בענייננו, עת מדובר בפגיעה מהותית וגורמת בזכות יסוד על-חוקתית הנוגעת לציבור עובדים שלם".

לבסוף, ציין וקנין כי עצם קיום הדיון המהותי בסוגיית זכות ההתאגדות לשוטרים בבג"ץ הו בעל משמעות גדולה. זאת משום ששמיעת עמדת המדינה וכלל הגורמים המוסמכים הרלוונטיים בה באשר להצדקת השלילה הגורפת של זכות זו, והחלופות המידתיות האפשריות לכך, עשויה להביא לבחינת הנושא על ידי גורמים רלוונטיים ולהניע שינוי בנושא: "עצם הדיון בעתירה יכול להביא גם לקיומו של שיח ציבורי ולהניע תיקוני חקיקה נדרשים אשר יצמצמו באופן מידתי את היקף הפגיעה בזכות היסוד".

למען קידום זכויותיהם של כלל השוטרים

רס"ב וקנין הדגיש כי אמנם הגיש את העתירה בעצמו וביוזמתו – אך היא הוגשה לצורך קידום זכויותיהם ועניינם של כלל שוטרי ישראל, שאלפים מהם אף הביעו לדבריו את תמיכתם הישירה בהגשתה בדרך של תרומה מכספם האישי למימון העתירה. "העותר אינו יכול, ולשיטתו אף איננו רשאי, למעול בשליחותו זו שלקח על עצמו, ומתוקף טענת סף פרוצדוראלית למחוק בעצמו את העתירה מבלי שהיא תישמע ויתקיים בה דיון ענייני ומהותי לגופה".

עוד נכתב בתשובתו של וקנין כי "העותר ועימו כלל שוטרי ישראל האמונים על שמירת החוק והסדר במדינתנו, יקבלו מטבע הדברים בהכנעה מלאה כל הכרעה שיפוטית שתינתן בעתירה זו, אך מתבקש כי הכרעה כאמור תינתן בהחלטה מנומקת שימסור הרכב בג"ץ המוסמך, לאחר שמיעת העתירה במלואה וכסדרה".