כנס חירום של אוניברסיטת תל-אביב ומכון ון ליר שנערך היום (ראשון) התמקד בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית. משתתפי הפאנל ניסו לשרטט את מקורות הצמיחה של הפשיעה המאורגנת.

סלין בכארנה, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב, סיפרה על דודה, עימאד בכארנה, שנרצח בטורעאן. "דודי עימאד נרצח כשיצא לקנות מצרכים במכולת. הירי כוון לאיים על בעל החנות, אך פגע בחף מפשע. בחרנו להתארגן, לצאת, להשמיע קול, אנו דורשים תשובות מעשים וצדק".

פטימה מוחסין, גם כן סטודנטית באוניברסיטה, סיפרה על חבר ללימודים שסובל מאיומים. "הוא מאוים כי הוא המלומד היחידי במשפחה. כבר חודשים הוא לא יוצא הביתה או יוצא לבלות. חשבנו שהוא בטוח בקמפוס, אבל לפני שבועיים היה אירוע ירי מחוץ לקמפוס. דמיינו את התסריט הכי גרוע. אחרי שחיפשנו אותו, הוא התקשר ואמר שהוא בדירה שלו".

מוחסין דרשה מהאוניברסיטה לספק קו חם לסטודנטים, להרחיב את מערך הסיוע הנפשי שהיה גם מונגש בערבית ולספק מעונות חירום מוגנים "זהו מבחן גם לאקדמיה, האם היא מסתפקת בדיון או גם מביעה עמדה", הוסיפה מוחסין. "אנו מחפשים דרך לחלום, להשתלב. אנו לא דור של קורבנות. אנו דור שאוהב את החיים, אם רק תיפתח דרך אליהם. אל תדברו אלינו, עימדו לצידנו. החיים שלנו אינם סוגייה אקדמית, הם חיים".

"אתגר ניהולי ממדרגה ראשונה"

אמנון בארי סוליציאנו, מנכ"ל משותף בארגון היהודי-ערבי 'יוזמות אברהם', אמר בדיון כי "אין גוף במדינה שאין לו יד בטיפול בבעיה ובגורמי העומק שלה. זה אתגר ניהולי ממדרגה ראשונה. צריך גוף בעל יכולת לנהל ולתכלל את העבודה הממשלתית בשיתוף עם החברה הערבית".

ראויה חנדקלו, מנכ"לית אילאף – המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית, טענה כי הכשל איננו ניהולי אלא תפיסתי. על המדינה לתפוס את האזרחים הערבים כאזרחים שווים: "סוגיית המשאבים היא סוגייה פוליטית של איך נתפסת האזרחות של החברה הערבית".

פרופ' חגית לרנאו, ראשת ביה"ס לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, הצביעה על בעיית האמון כלפי המשטרה, והלגיטימציה של המשטרה לפעול. ד"ר אילת מעוז, אנתרופולוגית מבית הספר לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, הגדירה את המצב 'מאפיה' לעומת 'ארגוני פשיעה': "מאפיה היא מערכת כוח, שיתוף פעולה בין הון-שלטון-עבריינים במטרה לשמור על כוח פוליטי ולצבור כוח כלכלי. היא נהנית מלגיטימציה חברתית והגנת המדינה. מאפיה צומחת לא משום שהמדינה לא נוכחת, אלא משום שהמדינה נדחקת לשוליים באמצעות הסדרים פרגמטיים עם אליטות מקומיות".

ד"ר חסאן שרף ממרכז רוח המקום ומכללת אורנים, דיבר על ההתעוררות בציבור הערבי. "שאלתי את בני הנוער למה הם לא משתתפים בהפגנות. היו שחששו להיפגע, היו שחשבו שזה לא ישפיע. אף אחד לא דיבר איתם על אזרחות פעילה", הוא אמר. "אסור לפספס את רגע ההתעוררות. חייבים להמשיך להאמין במאבק. חייבים להחזיר את האמון במאבק עממי לא אלים". שרף קרא לחברה היהודית לקחת חלק במאבק, מתוך צניעות, ולא מתוך בעלות עליו.

יעקב שבתאי, מפכ"ל משטרת ישראל לשעבר, דיבר על פעילות המשטרה תחת פיקודו וטען כי האיסור על השימוש ברוגלות (אף שלא נעשתה בתקופתו האזנה ללא צו בית משפט) וגל המחאות שהעסיק את כוחות המשטרה – גרמו שניהם להחלשת המאבק בפשיעה.

בנוגע לסוגיית האמון טען שבתאי כי גיוס שוטרים ושוטרות ערבים משפיע על האמון של החברה. "התחלנו לדבר עם התושבים להיכנס לבתי הספר. כשעושים יחד מצליחים, אי אפשר לעשות לבד. אבל הכול נגדע".

מאמון עבד אל-חי, ראש עיריית טירה, סיפר על התחושות בעיר לאחר הרצח המשולש בצומת כפר ורבורג. "לקח לי זמן לעכל מה קרה. זה מורגש בכל מקום, ברחובות, בבתי הספר". הוא קרא להתחיל להשתמש באמצעים מיוחדים ולגייס את השב"כ למלחמה בארגוני הפשע.

"מאז שיש תחנת משטרה בעיר, יש התעצמות של ארגוני הפשע. הם הבינו שלמשטרה אין כלים ואין יכולת", הוסיף אל-חי. "הם מתכננים עכשיו את הרצח הבא והם יודעים שהם לא ייתפסו. היום המצב הוא אובדן שליטה טוטאלית. ארגוני הפשע ניצחו את המערכה מול רשויות החוק. זכויות היסוד מאוד חשובות, במיוחד לנו כמיעוט. אך כל אלה מתגמדות מול רצח חף מפשע. לפני 15 שנים היה לנו אומץ לעמוד מול ארגוני פשע, היום אני לא יודע. היום צריך לבחור בין הזכות לחיות לבין זכויות האזרח הבסיסיות".

"אם המדינה רוצה, היא יכולה", הוסיף ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד). "צריך לחבר את כל גופי האכיפה למאמץ אחד עם אדם שאומר מה עושים מחר בבוקר. תחושת מסוגלות זה לא סיפור של תקציב ותוכניות עבודה, זה סיפור של הנהגה. העניין הוא לא מספרי נרצחים או כמויות כלי נשק שנתפסו, זה סיפור של הרתעה, האם האורות ביישובים דולקים בלילה".