האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מתריעה מסכנה של 'אקדמיית בועה', וקובעת כי חוקרי מדעי החברה בישראל ממעטים לעסוק בתחומים רלוונטיים לחברה הישראלית. הסיבה לכך, על פי האקדמיה הלאומית, היא שאופי התמריצים באקדמיה מקשה על חוקרים לעסוק בעיצוב מדיניות חברתית או בהכשרה של כוח אדם מקצועי לשירות הציבורי. נשיא האקדמיה הלאומית, פרופ' דוד הראל, אמר השבוע בוובינר להצגת 'דו"ח מצב המדע': "יש בעיה בזה שחוקרים לא עוסקים מספיק בסוגיות שרלוונטיות לחברה הישראלית ולמקבלי ההחלטות, למשל בתחומי רווחה, בריאות, חינוך, משפטים וסעד".

דו"ח מצב המדע ל-2025 של האקדמיה הלאומית מציג בפירוט את בעיית הרלוונטיות של מוסדות ההשכלה הגבוהה לסוגיות חברתיות. לפי הדו"ח, "המערכת האקדמית הנוכחית, שמתגמלת על נראות בינלאומית ועל פרסום בכתבי עת בינלאומיים, הרחיקה חוקרים מעיסוק בסוגיות הרלוונטיות לחברה הישראלית". הדגש על פרסום בכתבי עת בינלאומיים יוצר מערכת תמריצים בעייתית, שמובילה לבורות של חוקרים לגבי המצב בארץ – גם בתחומי התמחותם. "הידע של רבים מהפסיכולוגים החברתיים בארץ על דעות קדומות כלפי שחורים בארצות הברית רב מהידע שלהם על דעות קדומות כלפי מיעוטים בארץ", נכתב, ו"מרבית המחקר המשפטי באוניברסיטאות מתמקד במערכת המשפט האמריקאית יותר מאשר בישראלית".

בדו"ח מזהירים ש"השקעת זמן בתרומה לחברה זוכה לתגמול שלילי", גם בתחומים יישומיים במהותם כמו משפטים וחינוך. זאת משום שהיא גוזלת זמן מפעילויות שהוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) מתגלמת עבורן את חברי הסגל ואת האוניברסיטאות, כמו כתיבת מאמרים והוראה. דיקני בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות העידו במפגשים עם מחברי הדו"ח שהנהלות האוניברסיטאות נותנות משקל מועט לתרומה לשדה החינוך בארץ, וכך "בתי הספר לחינוך הופכים לפחות רלוונטיים".

בדו"ח הובע חשש מהערכה נמוכה מהראוי לתרומת מדעי החברה, משום ש"מרבית בוגרי מדעי החברה עובדים בשירות הציבורי, מקבלים שכר לא גבוה ועובדים בארגונים שתוצריהם (כגון חינוך, רווחה, ביטחון אזרחי) קשים למדידה בכסף".

בדו"ח מוצע להקים ועדה בשיתוף נציגי אוניברסיטאות ומכללות, לבחינת הדרכים להערכה ומדידה של תרומת מדעי החברה למגזר הציבורי, לרבות הכשרתם של עובדי ציבור.

למכללות מוצע לעודד מחקרים שעוסקים בסביבה שבה המכללה פועלת. למשל: "לעודד מרצים וסטודנטים במכללת ספיר לחקור את ההיסטוריה ואת הסוציולוגיה של העיר שדרות, לפתח טכנולוגיות לייעול החקלאות בעוטף ולחקור את סוגיית עזה; לתמוך במכללת סכנין בצפון או במכללת אלקאסמי במרכז בחקר בעיות בוערות בחברה הערבית, ובהן עוני, אלימות, פשע או דלות התשתיות של שירותי הרווחה והחינוך".

5.5% בלבד מההשקעה הוזרמה למו"פ האקדמי

אף שההוצאה הלאומית על מחקר ופיתוח (מו"פ) בישראל היא הגבוהה מבין המדינות המפותחות, החלק מתוכה שמושקע באקדמיה נמוך במיוחד: כ־93% מההשקעה במו"פ  ב-2023 הופנתה למו"פ העסקי, ורק כ-5.5% למו"פ האקדמי, מההשקעות הנמוכות במו"פ אקדמי ב-OECD. נתונים אלו מתייחסים להוצאה הציבורית והפרטית גם יחד. החלק המוקדש למחקר אקדמי ירד בשיעור של כ-4% בעשור האחרון – זאת בניגוד למגמה במדינות OECD, שברובן נרשמה דווקא עלייה ניכרת בהשקעה במו"פ אקדמי.

ביחס למדעי הרוח צוינה בדו"ח ירידה במספר הסטודנטים לתואר ראשון, שהיא חלק ממגמה עולמית של "משבר מדעי הרוח". הדו"ח הזכיר לחיוב מהלכים לעידוד או חיוב של סטודנטים מתחומים אחרים להשתתף בשיעורים במדעי הרוח, אולם נכתב כי זה מהלך חינוכי בעיקרו, שלא עונה על צרכי המחקר במדעי הרוח. לצד זאת, הפרק ביקש להתמקד בהיבט המחקרי, שנוכח פחות בדיון הציבורי. נכתב כי "מערך לימודי השפות, המשמש תשתית חיונית למדעי הרוח, מצוי בהתדרדרות מתמשכת". מצד שני הדו"ח הזכיר את תחומי הפילוסופיה והארכיאולוגיה בישראל כדוגמאות למצוינות אקדמית, שזוכות להכרה בינלאומית.

בעיה נוספת שעלתה בדו"ח היא מצבם של החוקרים הנלווים, שהם חלק מקבוצת המחקר של חברי סגל בכירים אך לא נכללים בסגל האקדמי הבכיר. "חוקרים אלו, שנקראים לעיתים עמיתי מחקר או מדעני סגל, הם עמוד התווך של פעילות המעבדות האקדמיות", נכתב, "הם נושאים באחריות מרכזית להדרכת סטודנטים, אך מעמדם המקצועי והאופק התעסוקתי שלהם נותרים לעיתים קרובות בלתי מוגדרים ולא מובטחים". בעיה זו רלוונטית לכלל התחומים – אך במיוחד במדעי החיים ובמדעים המדויקים.

חלקן של נשים הולך וקטן ככל שמתקדמים במסלול האקדמי

בהיבט מגדרי, חלקן של נשים הולך וקטן ככל שמתקדמים במסלול האקדמי. נשים הן רוב הסטודנטים לתואר ראשון, שני ושלישי, אך רק 39% מהמרצים הבכירים ו-21% מהפרופסורים מן המניין. עם זאת, הנתון האחרון הוא שיפור לעומת העבר, שכן ב-2006 רק 11.5% מהפרופסורים מן המניין היו נשים. לפי האקדמיה הלאומית, מלבד שיקולים של שוויון וצדק, שילוב נשים באקדמיה משפר את המחקר "בשל מגוון רחב יותר של נקודות מבט".

האקדמיה הלאומית היא גוף שנוסד על פי חוק ב-1961, ומטרתו בין השאר לייעץ לממשלה בסוגיות בעלות חשיבות לאומית בתחום המחקר והתכנון המדעי, וכן לטפח ולקדם פעילות מדעית. בהתאם לתיקון חוק מ-2010, האקדמיה הלאומית מוציאה דו"ח על מצב המדע בישראל מדי שלוש שנים.

באופן כללי, הדו"ח הנוכחי הציג "מציאות מורכבת של מצוינות מדעית והכרה בינלאומית בחוקרים ובמחקר הישראלי, לצד מגמות מדאיגות של ירידה בהשקעה הלאומית במחקר האקדמי במרוצת העשור האחרון, וחרם בינלאומי על האקדמיה הישראלית שהלך והתגבר בשנתיים האחרונות". על הכנת דו"ח זה עבדה במשך כשנתיים ועדה שכללה שש תת ועדות לנושאים שונים, שבכל אחת מהן חוקרים בכירים ממגוון תחומי המחקר בישראל.

לדו"ח המלא