שופטי העליון הציעו לפרקליטות לסגת מדרישתה להחמיר בגזר דינם של ראשי מכינת בני ציון שהואשמו בגרימת מותם ברשלנות של עשרה מחניכי המכינה, לאחר יומיים של דיונים. עם זאת, השופטים הסכימו לדון בהחמרת סעיף האשמה להמתה בקלות דעת. בפנייה לסנגוריה, השופטים הציעו לנציגי הנאשמים לסגת מדרישתם לפטור אותם מעבירת רשלנות, אך לדבוק בערעור שדורש עונש קל יותר. בית המשפט נתן לצדדים עד יום שלישי לקבל את הפשרה, והדיונים בהמשך הערעור יתקיימו בחודשים הקרובים.

השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר דנו בימים האחרונים בעתירת כל הצדדים בפרשה, הנכנסת בקרוב לשנתה התשיעית. הצדדים ביקשו לשנות את הכרעת וגזר הדין שנקבעו נגד ראש המכינה, יובל כאהן, ורכז התוכנית החינוכית ומדריך בטיול, אביב ברדיצ'ב, שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני שנה, והוטל עליהם עונש של שבע שנות מאסר.

הפרקליטות ביקשה להחמיר את הכרעת הדין לגבי הנאשמים למדרגת המתה בקלות דעת, ולגזור עליהם מאסר של 17-12 שנה. אם יסרב העליון להחמיר את הכרעת הדין, הפרקליטות דרשה ששנות המאסר ייקבעו ברף הענישה הגבוה ביותר בהתאם לעבירה. הסנגורים של הנאשמים ביקשו להזדכות מכלל סעיפי האישום הקשורים בהמתה ולהסתפק בעבודות שירות.

השופטים בדיונים מתחו ביקורת קשה על דרישתם של ראשי המכינה להיות מזוכים מעבירת הרשלנות, ואמרו כי התנהלותם, שהובילה לאסון, אינה יכולה להיחשב בשום אופן סבירה, הן ביחס לניסיונם המקצועי לאורך השנים והן מתוקף אחריותם האישית ליציאתו לפועל. לטענת עו"ד אורי קורב, המייצג את כאהן, ראש המכינה רואה בעצמו כ'אחראי לא אשם', מכיוון שפעל, לשיטתו, בצורה הכי אחראית שהיה יכול בהתאם לידע שהיה לו על מצב הקבוצה. השופטים פסלו זאת על הסף, ונימקו כי גם כאהן הודה שהיה אחראי לחלק מהכשלים. מכלל ההחלטות השגויות שהיה אחראי עליהם, השופטים סברו שניתוקו ואי-התערבותו של כאהן בהחלטות הקבוצה ביום האסון מצביעות ללא ספק על תהליך של קבלת החלטות לא סבירות בהתאם למידת הסיכון שנשקפה לקבוצה, בטח ובטח ביחס למעמדו וניסיונו במכינה. "קיבלת הודעה שהייתה אמורה להקפיץ אותך לשמיים אבל לא עשית כלום", טען השופט כשר נגד כאהן, ורמז שפסיקת בית המשפט המחוזי ביחס להתנהלותו הייתה מקלה.

"לאורך כל בוקר האסון, הבנת שהקבוצה בנחל והולכת להישאר בו עוד שעתיים, ואתה בתגובה? שולח חמש הודעות", הוסיף גרוסקופף. "זה נראה לך כמו התנהגות רצינית? אתה המומחה לטיולים שמגלה משהו מסוכן ובוחר לא להרים טלפון".

השופטים לא קיבלו את עמדתו העקרונית של עו"ד ציון אמיר שמייצג את ברדיצ'ב, שלפיה כאהן קיבל את כל ההחלטות החשובות ואילו ברדיצ'ב פעל כמיטב הבנתו והנתונים שהובאו בפניו. "22 חניכים נמצאים תחת אחריותך, אתה יוצא למסלול חלופי שאתה לא מכיר, לא מתעקש לבדוק תחזית, נסמך על משהו שמייעצים לך ובוחר לא לפעול על פי ההנחיות", אמר גרוסקופף, "ואז אתה נכנס לנחל, שאתה יודע שיש סיכוי שהוא יזרום, כשכל הזמן יש לך הנחיה שאם ירד גשם באגן הניקוז – לא נכנסים לנחל. הפקרת את ההנחיה הזו. היית אמור להבין שאסור להיכנס לנחל תחת ההנחיות האלו".

התיאורים החיוביים שנשמעו לגבי אופיו של ברדיצ'ב מפי סנגוריו נענו בעקיצה של השופט שטיין: "יכול להיות שהנאשם עשוי מזהב ופלטינה, אבל אדם שלקח לא במודעות סיכון בלתי סביר והסיכון הוביל למוות – אשם".

לצד הביקורת על הנאשמים, השופטים התקשו לקבל את טענת הפרקליטות שראשי המכינה היו מודעים בצורה מלאה, בכל אחד מצומתי קבלת ההחלטות לאורך השבוע של הטיול ובמהלכו, שהם לקחו סיכון בלתי סביר (כלומר היו בעלי מחשבה פלילית) כשאפשרו את הטיול, מה שנדרש כדי להמיר את עונשם להמתה בקלות דעת.

מתגובתם לטענות הפרקליטות ניכר שהשופטים אינם מערערים על כך ששני הנאשמים קיבלו סדרת החלטות רשלניות שהובילו בסופו של דבר לאסון, אך קשה להוכיח מעבר לכל ספק שהם ידעו בכל רגע ורגע שהם מסכנים את חניכיהם במודע. "עניין המודעות הוא זה שמעמיד את ההבדל בין זה שהתקבלו מהלכים רשלניים לקביעת עבירת ההמתה", אמר גרוסקופף בעניינו של כאהן, שניכר שהפרקליטות עשתה מאמץ יתר להחמיר ספציפית בענישה שלו, הן מפאת תפקידו הבכיר והן בגלל התעקשותו להוציא את הטיול למרות אזהרות מזג האוויר. השופט שטיין אמר כמה פעמים שהוא רואה בכאהן האחראי הראשי לטיול לכל אורכו ואף רמז, בשל ההתנגדויות שפגש כאהן בשבוע הטיול, שיש בכך אפשרות לפעולה שנעשתה בקלות דעת. "כל ההכנות הן של כאהן, והפער בין מידת הסיכון שלקח לגידור שנעשה כדי למנוע את הסיכון אינו סביר. זה שהוא רק רצה לצאת – זו רשלנות".

הפרקליטות לא חסכה ביקורת על פסיקת בית המשפט המחוזי. לטענת עו"ד רחל זוארץ, נציגת הפרקליטות, קו החשיבה המקדמי המקל של שופטי העליון מול האשמות נגד ראשי המכינה נבע מהפרשנות המקלה שבית המשפט המחוזי גיבש לגבי מודעות הנאשמים למעשיהם. "זה לא הגיוני שצריך להוכיח מודעות לנטילת סיכון בלתי סביר ברמה גבוהה כל כך. האחריות שהייתה לנאשמים וסך המידע שהחזיקו הופכים את הפעולה שלהם לסיכון בלתי סביר. הושמעו כל הצופרים, הודגשו כל האזהרות – ובכל זאת הובילו".