"כוח העבודה הגלובלי נמצא בצרות", אומרת שארון בארו, יו"ר קונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית (ITUC) בראיון לדבר ראשון לרגל האחד במאי 2017 – חג הפועלים הבינלאומי. "רק 60% מכוח העבודה הגלובלי מועסקים בכלכלה הפורמלית, ויותר ממחציתם נמצאים בעבודה בשכר נמוך, ללא ביטחון ועם מעט מאוד הגנה חברתית.
"40% מהאחים והאחיות שלנו נאבקים בכלכלה הלא פורמלית שבה אין הגנה סוציאלית, שכר מינימום שתואם את רמת החיים, אין זכויות ואין גישה לשלטון החוק. עד 45 מיליון עובדים נמצאים בעבדות מודרנית. עבודה לא פורמלית ועבדות מודרנית הן חלק משרשרת האספקה העולמית שלנו".
ממקום מושבה, בארו היא אולי אחת הנשים בעלות הפרספקטיבה הרחבה ביותר על מצבו של שוק העבודה העולמי. קונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית שהיא עומדת בראשה מהווה ארגון גג של חלק גדול מהאיגודים המקצועיים בעולם, המייצגים בסך הכל 181 מיליון עובדים. כיום עוסקת הפדרציה בעיקר בקמפיינים לשיפור זכויותיהם של עובדים ברחבי העולם, וכן כבמה למפגשים ושיתופי פעולה בין האיגודים השונים.
את דרכה לראש הקונפדרציה החלה בארו, בת 63 ומתגוררת באוסטרליה, מהשטח. ממורה בתיכון הפכה בארו למארגנת המחוזית של פדרציית המורים. היא צמחה באיגוד לתפקידים שונים עד שהפכה לנשיאת איגוד החינוך האוסטרלי ב-1992, ולסגנית נשיאת ארגון החינוך העולמי ב-1995. משם המשיכה לתפקידים נוספים בקונפדרציית האיגודים העולמית, עד שנבחרה ב-2010 לעמוד בראשה, וב-2014 נבחרה בשנית. שארון היא האישה הראשונה שעמדה בכלל התפקידים הללו.
מה הם האתגרים העיקריים שהעובדים עומדים למולם בכלכלה הגלובלית היום?
"ביטחון תעסוקתי, חופש ההתאגדות, שכר מינימום שתואם את רמת החיים, משא ומתן קיבוצי, והגנה סוציאלית נמנעים מיותר מידי עובדים בעולם. זאת כאשר העולם הוא עשיר יותר פי 3 מאשר בשנות ה-80, הפגיעות של כוח העבודה העולמי נובע מהמודל של הכלכלה הגלובלית, שמונע על ידי תאוות בצע של תאגידים. העובדים והאיגודים שלהם נלחמים בחזרה עם דרישה לכתוב מחדש את הכללים הגלובליים. 2017 מוקדשת לתחילתה של עלייה משכורת עם שכר מינימום שתואם את רמת החיים בכל מקום".
"הקמפיינים המרכזיים של הקונפדרציה כיום הם לחיסול העבדות ונגד תאוות הבצע התאגידית, ונועדו למגר את השערוריות העולמיות האלו", מסבירה שארון. תופעה מרכזית אליה היא מתייחסת היא "העסקה לא פורמלית", צורת העסקה שאיננה מתנהלת דרך מנגנונים מסודרים ומפוקחים והפתח לניצול בה גדול מאד. לדבריה, 40% מכוח העבודה העולמי מועסק בצורה זו. לצד הפגיעה בעובדים המועסקים באופן "לא-פורמלי", מושכת צורת העסקה זו את התנאים של כלל העובדים מטה.
בארו מתייחסת גם להשפעתם של מאבקי סביבה על שוק העבודה, נושא שרלוונטי גם לעובדים בישראל. "צדק אקלימי מחייב אותנו להתמודד עם שינוי האקלים. גם כאשר אנו תומכים במעבר לעתיד בר קיימא, אנחנו לא יכולים לעמוד מאחור ולאפשר עובדים וקהילות להיות זנוחים.
"עם החלטותיהם של מנהיגי העולם להתחייב על מטרות לפיתוח בר קיימא ועל הסכם האקלים בפריז, יש מחויבות לאפס עוני: אפס פחמן בעתיד, אבל האיגודים צריכים להיות בלב הדיאלוג שיניע תכנון ארגוני ולאומי. והעתיד הזה חייב לכלול נשים, צעירים, מהגרים ופליטים".
הפיכתם של תהליכי הייצור היום לגלובליים יותר ויותר מגדילה גם היא את האתגר שבשמירה על זכויות העובדים.
איך העובדים צריכים להתמודד עם שרשרת האספקה הגלובלית?
"שרשראות האספקה הגלובליות מייצרות היום 80% מהערך במסחר העולמי, והמודל הבסיסי הוא של ניצול ארביטראז' (פערי מחירים) בין העובדים. במודל זה, עבודה לא בטוחה בשכר נמוך מוסתרת באמצעות שכבות של קבלנות ומיקור חוץ של אחריות תאגידית במה שמכונה 'כוח עבודה נסתר'. ואכן, בחברות הגדולות הבינלאומיות שלנו, עד 94% מכוח העבודה הוא 'כוח עבודה נסתר'. המנכ"לים יודעים שמדובר במודל פגיע בשכר נמוך, אבל הם לא לוקחים על עצמם שום אחריות, בזמן שהם אלו שמתלוננים על התכווצות השווקים.
"האיגודים המקצועיים רוצים שהחברות הגדולות שלנו יישאו באחריות על 'בדיקת נאותות' לאורך שרשראות האספקה שלהן. מדובר בהערכת סיכונים הקובעת היכן נשללות זכויות העבודה והניצול שופע, וזה מלווה באחריות לתהליכי התלונה והסעד כפי שנקבעו ב'עקרונות מנחים לעסקים וזכויות אדם של האו"ם'.
"צרפת הציגה חקיקה כדי להמליץ על בדיקת נאותות עבור החברות הגדולות שלה, וה-ITUC רוצה שכל הממשלות יחייבו אחריות דומה. כמו כן, אנו מעוניינים ליצור אמנה של ארגון העבודה הבינלאומי בנוגע לשרשראות האספקה הגלובליות ובחיזוק הקווים המנחים של ה-OECD, עם יישום הנחיה של בדיקת נאותות ונקודות קשר ארציות חזקות יותר לתלונות בוררות. חוקים גלובליים לשרשרת האספקה הגלובלית היו צריכים לקרות ממזמן".
כיצד יכולים העובדים ליצור סולידריות בינלאומית?
"סולידריות היא הדנ"א של תנועת העבודה העולמית. יש לה שני פרצופים. הראשון הוא תמיכה של איגוד אחד בשני. אם בתמיכה תעשייתית, או תמיכה בהכשרה ופיתוח של פרויקטים משותפים אחרים של שני צדדים, או באמצעות ITUC ופדרציות איגודים גלובליות. השנייה היא השתתפות בקמפיינים גלובליים, שמיטיבים עם כל העובדים".
וכשמגיעים לישראל, זה נהיה מורכב
כפי שתואר בהרחבה בראיון שערכנו עם אביטל שפירא, מנהלת המחלקה הבינלאומית בהסתדרות, יחסם של ארגוני עבודה בינלאומיים לארגונים הישראלים מתנהל בדואליות מסוימת: מצד אחד הערכה רבה להצלחה הישראלית בתחום העבודה המאורגנת בשנים האחרונות, ומצד שני גם הארגונים שאינם פעילים כלל בנושא פוליטיים מוציאים לנכון לחבור למגמות האנטי-ישראליות המאפיינות את תנועות השמאל העולמיות.
שעות לאחר הראיון פרסמה הפדרציה, הממעטת לעסוק בנושאים פוליטיים מקומיים, קריאה לסולידריות עם שביתת האסירים הפלסטינים. הקריאה מפרטת את הדרישות של הפלסטינים לשיפור תנאי הכליאה שלהם, וקוראת להפסקת הבנייה בהתנחלויות וחזרה לקווי 67'. ללא קשר לתוכן הקריאה עצמה, קשה שלא לתהות מה הקשר שבין שביתת האסירים הפלסטינים לתחום האיגודים המקצועיים, בעיקר כשזוהי אחת ההצהרות הבודדות שפרסם הארגון בזמן האחרון בנושא מדיני.
כששאלנו על תרומתם האפשרית של העובדים הישראלים לתנועת העבודה העולמית ענתה בארו "ההצלחה של ההסתדרות באירגון עובדים ובהעלאת השכר מעוררת השראה לאיגודים אחרים בעולם", וציינה את פעילותם של האיגודים בישראל בקמפיינים של הסברה גלובלית, ובתפקידים שונים בתוך הפדרציה עצמה. בארו אף קראה לעובדים להצטרף כקוראים ותומכים באתר Equal Times המרכז את פעולות הפדרציה.
