דו"ח חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מצביע על התגברות חדה באנטישמיות בסין בשנים האחרונות – תופעה חריגה במדינה שבעבר נחשבה לכמעט נטולת אנטישמיות. לפי הדו"ח, האנטישמיות הסינית איננה תופעה שולית, אלא כזו שמקבלת ביטוי, ולעיתים אף עידוד, בשיח התקשורתי הרשמי, באקדמיה וברשתות החברתיות – לעיתים תוך טשטוש מוחלט ומכוון בין ישראל, יהודים ויהדות.

הדו"ח, שחיבר ד"ר שלום סלומון ואלד, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, מבוסס על ניתוח מקיף של פרסומים בתקשורת הסינית, התבטאויות של משפיענים ואקדמאים, פעילות ברשתות החברתיות, וכן בחינה של ההקשר הגיאו־פוליטי שבו מתפתחת התופעה.

הדו"ח מצביע על כך שהאוניברסיטאות בסין הפכו לזירות מרכזיות להפצת אנטישמיות, בדומה למגמות שנצפו בשנים האחרונות במערב. מרצים ואנשי אקדמיה מובילים מביעים עמדות אנטי־ישראליות קיצוניות ולעיתים אנטישמיות מובהקת, תוך שימוש בלקסיקון של "קולוניאליזם", "אימפריאליזם מערבי" ו"דה־לגיטימציה" לעצם קיומה של מדינת ישראל.

ב-2024 סין סגרה את האוניברסיטה הסינית הראשונה בישראל, שלוחה של אוניברסיטת בייג’ינג הבינלאומית למינהל עסקים, לאחר שלוש שנות פעילות. המרצים והסטודנטים הסינים חזרו הביתה. הסיבות המוצהרות היו פרקטיות ולא אנטי-ישראליות, אבל סגירת האוניברסיטה העבירה מסר.

מהדו"ח עולה כי הרשתות החברתיות הסיניות משמשות כר פורה להפצת תעמולה אנטישמית. משפיענים פופולריים עם מיליוני עוקבים מפרסמים תכנים אנטי־יהודיים בוטים, לעיתים תוך ציטוט ישיר של מקורות נאציים קלאסיים – ללא סנקציות משמעותיות מצד השלטונות.

אחד הבלוגרים החשובים ביותר הוא לוּ קווֶן, שטוען שיש לו 15 מיליון עוקבים. הוא מצטט את 'מיין קמפף של היטלר ואת 'הפרוטוקולים של זקני ציון'. הוא גם פרסם תמונות של נשים זרות כדי שקוראיו הסינים יוכלו לזהות כל יהודי או יהודייה לפי אפם הארוך (שנחשב למכוער במסורת הסינית הפופולרית). משפיען רשת אחר, סו לין, הצהיר אחרי 7 באוקטובר ש"חמאס נהג ביד רכה מדי".

לשנוא יהודים בלי לפגוש יהודים

לפי הדו"ח, האנטישמיות בסין מתפתחת ללא רקע היסטורי של רדיפת יהודים וללא נוכחות יהודית משמעותית במדינה, עובדה ההופכת את התופעה לייחודית ומטרידה במיוחד. עד לשנים האחרונות נהגה סין להתגאות בכך שהיא אחת הציוויליזציות העתיקות היחידות בעולם שלא פיתחו אנטישמיות מסורתית. אולם, החל משנת 2021, וביתר שאת לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה, ניתן לזהות עלייה חדה בנרטיבים אנטישמיים.

ביטוי נוסף לתופעה שמוצג בדו"ח הוא החלטת פקידי הממשל הסינים להשכיח נקודות חשובים מההיסטוריה והתרבות היהודית במדינה. ב-2024 הממשל ביטל מחזמר על הפליטים היהודים בשנגחאי, החלטה שסתרה את הנראטיב החיובי הנקשר בדרך כלל לעיר שפתחה את שעריה ליהודים שנמלטו מאירופה. עוד קודם לכן הוסרו בעיר חרבין שלטי הזיכרון מקירות בניינים שהיו שייכים בעבר לקהילה היהודית, דוגמת בית הכנסת לשעבר, והמוזיאון היהודי הקטן בעיר נסגר.

ישראל, יהודים ויהדות כישות אחת

אחת ממסקנות הליבה של הדו"ח היא קיומה של הכללה שיטתית ומכוונת בשיח הסיני, המטשטשת את ההבחנה בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין עוינות כלפי יהודים ויהדות. לפי הממצאים, ביקורת על ישראל – בעיקר בהקשר הסכסוך עם הפלסטינים – מתורגמת  לדימויים, סטריאוטיפים וקונספירציות אנטי־יהודיות מוכרות מן המערב: האשמות בשליטה כלכלית עולמית, השוואות לנאצים, שימוש ב'פרוטוקולים של זקני ציון', והצגת היהודים ככוח זדוני החותר תחת הסדר העולמי.

ההקשר הגיאו-פוליטי

המחקר מדגיש כי האנטישמיות בסין איננה תוצר של בורות בלבד, אלא תוצאה של התכנסות בין כמה גורמים: החרפת היריבות האסטרטגית בין סין לארצות הברית; התקרבות סין לעולם הערבי ולמדינות מוסלמיות, כולל איראן; אימוץ נרטיבים אנטי-מערביים הרואים בישראל וביהודים שלוחה של המערב; וחיפוש "שעירים לעזאזל" לבעיות פנימיות.

לפי הדו"ח, סין מצטרפת בכך לגל עולמי רחב יותר של אנטישמיות – תופעה שמתפשטת  במהירות בעידן הדיגיטלי.

הדו"ח מזהיר מפני ההשלכות של התופעה על ישראל והעולם היהודי. ככל שהתופעה תתבסס, הדבר ישפיע באופן שלילי על דור העתיד של מקבלי ההחלטות בסין, ואף יביא לשחיקה במעמדה של ישראל בקרב מדינות מזרח אסיה.

מחבר הדו"ח ד"ר סלומון ואלד סבור כי המאבק באנטישמיות בסין איננו אבוד מראש, אך הוא מחייב פעולה מתמשכת, סבלנית ורב-ממדית. הוא מציג שורת המלצות, ובהן: שימור הקשר הדיפלומטי עם סין, והימנעות מניתוק קשרים, לצד הצבת קוים אדומים וגבולות ברורים מול ביטויי אנטישמיות; הגברת ניטור מקצועי של השיח הסיני, באמצעות מומחים לשפה ולתרבות;  חיזוק שיתופי פעולה אקדמיים ותרבותיים, ככל שהדבר מתאפשר; וגיוס קהילות יהודיות וממשלות ידידותיות לפעולה מתואמת מול תופעות אנטישמיות.

לדו"ח המלא