ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה היום (שני) דיון מיוחד במשבר כוח האדם המקצועי והטיפולי בתחום בריאות הנפש, בשירותים הניתנים מטעם משרדי הביטחון והבריאות ובמוסד לביטוח לאומי. על רקע זינוק חד בצרכים, לצד מחסור מתמשך במטפלים ובתקנים מאוישים.

בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר: "משבר כוח האדם בתחום בריאות הנפש נמשך כבר שנים רבות והחריף מאוד בשנים האחרונות לאור מגיפת הקורונה, מתקפת 7 באוקטובר ותקופת המלחמה, שהביאו לעלייה חדה בצרכי הציבור במענים בתחום בריאות הנפש. התוצאה היא המתנה ארוכה עדי כדי בלתי סבירה של מי שזקוקים לטיפול נפשי, אזרחים וגם נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה".

לדבריה, ההסכמים הקיבוציים שנחתמו ב-2025 והעלו את שכר הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בשירות הציבורי הם "צעד משמעותי", אך "נדרשים צעדים ופתרונות נוספים כדי להביא לשיפור מעשי וממשי בשירות ובזמינות השירותים לציבור".

דיון ועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ מיכל וולדיגר (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב)

ח"כ ירון לוי הוסיף כי "הנושא החשוב הזה לא תמיד נמצא בכותרות", והצביע על כך שמפתח התקינה במערכת החינוך לא עודכן שלושה עשורים. "אם שברתי את היד אף אחד לא יגיד לי לחכות שנה לטיפול וכך- אם הלב שלי שבור- אני צריך לראות פסיכולוג. אני מבקש לדעת מה עושים כדי לקצר את זמני ההמתנה?"

נתונים שהציגה ד"ר יעל פרואקטור ממרכז אדוה ממחישים את ממדי המחסור: במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות חסרים כיום 1,435 עובדים סוציאליים תקניים, ובמערכת החינוך חסרים 2,674 פסיכולוגים חינוכיים לצד 997 תקנים שאינם מאוישים. בנוסף, יש צורך בתוספת של כ-1,500 משרות פסיכולוגים קליניים בשירות הציבורי. עוד עולה כי 15% מתקני הפסיכיאטרים באגף השיקום אינם מאוישים, ויחס התקינה עומד על 3,200 מטופלים לכל רופא.

"מה שמבריח מטפלים מהשירות הציבורי זה לא רק השכר אלא עומס יתר שמביא לשחיקה", אמרה פרואקטור. "בשנים 2024-2025 הוקצו כ-1.4 מיליארד ש"ח לכלל תחומי הטיפול בבריאות הנפש, אבל מדובר במדיניות שהיא אד הוק. צריך מדיניות של הקצאות יציבות וארוכות טווח לתחום. במדינות מערב אירופה יש תקציב של פי שניים ויותר ולהם אין עתות חירום בכל שנתיים".

במשרד הבריאות הציגו תמונה של הרחבת שירותים מאז פרוץ המלחמה. יונתן אמסטר, מנהל תחום רגולציה בבריאות הנפש, אמר כי "מתחילת המלחמה המשרד הפעיל תוכנית להרחבת השירותים הניתנים באמצעות קופות החולים, שקלטו מטפלים רבים והרחיבו את השירותים בעשרות אחוזים". לדבריו, יש "גידול של 42% בהיקף הטיפולים ו-32% בכמות המטופלים", וב-2025 טופלו במרפאות 435 אלף בני אדם. עם זאת הודה כי "תורי ההמתנה עדיין ארוכים", והדגיש כי קיצורם אינו תלוי רק בתוספת כוח אדם אלא גם בהכשרות, בטיפול קבוצתי ובייעול תהליכים.

ח"כ מיכל וולדיגר בדיון ועדת העבודה והרווחה (צילום: דני שם טוב, דוברת הכנסת)

בביטוח הלאומי ובאגף השיקום במשרד הביטחון הציגו עומסים חריגים. מאשי סנדרוביץ, מנהלת אגף השיקום בביטוח הלאומי, סיפרה כי מספר המטופלים גדל פי שישה, בעוד מספר העובדים הסוציאליים הוכפל לכ-200. "עו"סים הם לא בוטים ואי אפשר להחליף אותם", אמרה. "אדם צריך קודם כל שמישהו יגיע אליו וירים אותו, יושיט לו יד".

מילי שוורצמן, מאגף השיקום במשרד הביטחון, ציינה כי מאז פרוץ המלחמה נקלטו כ-20 אלף פצועים נוספים, אך נוספו רק 30 תקנים. "היום יש לנו קצת יותר מ-100 עו"סים על 85,000 אנשים", אמרה. מנגד, נציג משרד האוצר עידו חי טען כי ב-2024 נוספו 215 תקנים לאגף השיקום וב-2025 הוחלט על תוספת של עוד 250 תקנים בחמש שנים. לדבריו, אין די בהצפת המערכת בתקנים: "אפשר להמשיך ולהוסיף תקנים ואפשר לעצור ולבחון האם מה שאנחנו עושים הוא נכון".

בשטח, העובדים מתארים מציאות קשה. רעות שלו מרקס מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית אמרה כי "אנחנו במחסור חמור מאוד שגורם לתורי המתנה ארוכים", והתריעה כי במשרד הבריאות "אין בכלל מפתח תקינה". מרטין וילר מכוח לעובדים הוסיף כי מדריכים בתחום מרוויחים 37 שקלים לשעה בלבד: "אם רוצים מענה אמיתי צריך לדבר ולפעול למען העובדים בשטח".

איציק סעידיאן, הלום קרב, סיכם את התחושה שעלתה בדיון: "גם אם יתקצבו ויוסיפו תקנים לא נצליח להגיע לכל האנשים בדרכים הקיימות. צריך תוכנית לאומית שיוצאת מהקופסה ומחפשת מענים אלטרנטיביים ופתרונות יצירתיים למניעה ולטיפול".